אז מי צוחק אחרון?- ביקורת לסרט ג'וקר

האם "ג'וקר" , הסרט החדש של DC ואולפני Warner Bros וזוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2019- מצדיק את כל ההייפ שנוצר סביבו? בקצרה- כן, לגמרי. אם אתם רוצים לדעת למה, תקראו.

כאשר הוכרז סרט מקור לדמותו האייקונית של הג'וקר- הרבה מעריצים של הדמות (מהקומיקס ומהקולנוע)- הרימו גבה.
ג'וקר מפורסם מאוד בעובדה שאין לו סיפור מקור- הוא אפוף מסתורין כל כך, עד שהוא עצמו טוען שהוא כבר לא יודע מה סיפור המקור האמיתי שלו.

ולא לשכוח, שההופעה הייתה צריכה להתחרות בג'וקר של "האביר האפל" ששוחק בצורה מופתית על ידי הית' לדג'ר המנוח. נעלי ליצן ענקיות למלא.

בנוסף- הדמות קיבלה את מקום של כבוד בקרב קהל הגיקים העולמי, והוא נחשב לאחד הנבלים המזוהים ביותר בעולם, יחד עם דארת' ווידר וסאורון.

אז איך מאמצים דמות כל-כך אייקונית, לסרט סולו ללא האביר האפל, ומביאים סיפור מקור ייחודי, מבלי להיעזר בדפי הקומיקס?

התשובה: מביאים שחקן ברמה הגבוהה ביותר, יוצרים סרט שמדורג "למבוגרים בלבד" ומביאים סיפור מקור שיתאים לדמות ולמאפיינים הכי כבדים שלה.

עלילת הסרט מגוללת בפנינו את סיפורו של ארתור פלק (חואקין פיניקס), ההופך לאורך הסרט אל הג'וקר המוכר והאימתני.

הסרט מצולם בצורה מדהימה, מלא בשוטים יפיפיים, ובתמונות וסצנות מדהימות ומלאות משמעות.
צוות הצילום עשה פה עבודה מופתית שהעבירה בצורה ייחודית את התחושה שהמתלווה לסצנות הרגשיות והחזקות ביותר של הסרט.

את הסצנות הרגשיות ביותר של הסרט, המביאות את המעבר ההדרגתי של חואקין פיניקס מדמותו של ארתור פלק אל ג'וקר, מלוות מנגינות המביאות צמרמורת ומזכירות את המנגינה הייחודית של הג'וקר מהסרט "האביר האפל" בטונים הגבוהים ובתחושת אי הנוחות.

חואקין פיניקס מביא ג'וקר ייחודי שדומה מאוד לדמותו של לדג'ר ב"האביר האפל", אבל גם שונה ממנו מאוד.

הג'וקר הזה סובל מבעיה נוירולוגית המתבטאת על ידי צחוק בלתי נשלט, שצץ כתגובה למצבים עמוסים רגשית כמו התרגשות ומצוקה המציפים אותו לאורך הסרט.

יש משהו מצמרר בצחוק האפל של ארתור פלק, המלווה בתחושת אי נוחות ופחד- בייחוד כאשר הוא מנסה לעצור את הצחוק הספונטני שלו בו הוא אינו שולט, וזאת בזמן שתווי פניו מבטאים פחד ואימה, בעודו צוחק.

מחלק מהטריילרים נוצר הרושם, כי הג'וקר הזה הולך להיות אנטי גיבור הנלחם בממסד, דבר שהעלה חשש כי יתרחק מאוד מדמותו של נסיך הפשע של גות'האם.
אני שמח להרגיע את החשש הזה, הג'וקר הזה אולי סימפטי לפרקים, אבל אף אחד ממכם לא יעודד אותו בסוף הסרט, והוא גם עושה כמה דברים נוראיים שיעזרו לכם להבין טוב טוב, שהג'וקר הזה הוא לא גיבור ולא מודל לחיקוי.

אמנם אנשים במהלך הסרט משתמשים באיפור ומסיכות ליצן בהשראת הג'וקר, אבל הוא עצמו לא לוקח שום חלק בנסיונות לצדק חברתי או לחולל מהפכה כלשהי.
זהו הסיפור האינטימי של ארתור פלק והג'וקר, וההפיכה של אחד מהם אל השני.

יש סיבה שאני משווה בין הג'וקר של פיניקס לזה של לדג'ר.
הדמויות מאוד דומות בצורת ההתנהגות שלהם, באופי הדיבור ובחלק מההומור שלהם.
לא קשה לראות את הג'וקר של פיניקס הופך אחרי כמה שנים ושכלולים לג'וקר של לדג'ר שכמעט הביא לשבירתו של האביר האפל.

הדבר כמובן לא גורע ואפילו מוסיף אל ההופעה המדהימה של פיניקס, שמביא יכולות משחק מדהימות ויוצר ג'וקר אמין, מפחיד, בלתי צפוי והכי חשוב- מתאר בצורה מבריקה את מצבו הנפשי של פלק בכל סצנה בה הוא מופיע.

אך בעוד הג'וקר של לדג'ר היה שופע בכריזמה וסחף אחריו כנופיות על ידי איומים והפחדה, פיניקס נראה כמעט מבועת מפחד בחצי מהזמן, אבל כשהוא לא- הוא יעביר לכם צמרמורת בעמוד השדרה.

למרות שיש כמה השראות מסיפורי קומיקס שונים של הג'וקר, הדמות שונה מהמקור שלה מבין דפי הקומיקס.
הג'וקר של הקומיקס הוא ניהליסט מובהק, אשר מאמין כי לשום דבר שהוא עושה אין משמעות, אפילו לא לחייו, ורואה בדחייה ובפחד של אנשי גות'האם אישור לדרכיו החולניות.

לעומתו הג'וקר של פיניקס מחפש באופן נואש אהבה ואישור, ולמרות שהוא טוען כי הוא אינו מאמין בשום דבר, הרושם המתקבל שונה, אם כי לא ברור במיוחד במה הוא כן מאמין, והוא בוודאי לא אנרכיסט כמו הג'וקר המוכר מהקומיקס.

הסרט קיבל דירוג R (למבוגרים בלבד)- ומסיבה טובה.
הסרט מלא בתמונות גרפיות אלימות, דם ואפילו פיניקס עצמו, שהוריד כ-23 קילוגרם ממשקלו לגילום התפקיד, נראה רזה באופן חולני בסרט ברמה שהוא בהחלט לא ממולץ לצפייה על ידי ילדים.

הסרט ראוי למועמדות רצינית לפרס האוסקר, ולא בחסד אלא בזכות.
הסרט מלא בביקורת חברתית, ומביא את הקשיים של אנשים הסובלים ממחלות נפשיות בצורה אמינה חזקה ובועטת שתגרום לכם לתחושת אי נוחות.

אני כבר מחכה להזדמנות לראות אותו שוב בצפייה שנייה ולראות איזה פרטים פספסתי, שאני בטוח שיעצימו את חווית הצפייה בסרט עוד יותר.

בנוסף לחואקין פיניקס, לאורך הסרט תוכלו למצוא הופעות של שחקנים מוכרים כמו:

• רוברט דה נירו, המשחק את מוריי פרנקלין, מנחה תוכנית אירוח שמשחק תפקיד בהדרדרותו הנפשית של ארתור.
• זאזי ביטס (ששיחקה את דמותה של דומינו בסרט דדפול 2)- ופה היא משחקת את דמותה של סופי דומונד, אם חד-הורית ומושא אהבתו של ארתור.
• פרנסס קונרוי (זוכת גלובוס הזהב שאולי מוכרת לכם כאמא של ברני מ"איך פגשתי את אמא") המשחקת את פני פלק, אמו החולה של ארתור.
• ברט קאלן מגלם את תומאס ויין,שרץ לתפקיד ראש העיר. בסיפור הזה הוא מגלם תפקיד חשוב בסיפור המקור של הג'וקר ופה הוא מתואר כאדם נוקשה ולא סימפתי.

לסיכום, סרט חובה לצפייה בבתי הקולנוע, אפילו ליותר מצפייה אחת.
"ג'וקר" בוודאי יילמד בבתי הספר לקולנוע למשך שנים.