לחיי המלכה – ביקורת הסרט קינגסמן: מעגל הזהב

3 שנים אחרי שיצא סרט הריגול מבוסס הקומיקס – קינגסמן, שהביא איתו משהו רענן, צעיר וכיף שהרבה זמן לא היה, מגיע סרט ההמשך עם המון הבטחות לטוויסטים, צחוקים, אקשן, כוכבים ענקיים ושתייה חריפה. הרבה שתייה. אז מלאו כוס וויסקי, סדרו את החליפה ובואו נצא לדרך.

סרט ריגול טוב לא צריך להיות מסובך מדי בימים אלו, הנוסחה הבסיסית לסרט ריגול טוב מורכבת מאלמנטים שנקבעו עוד בימי ג'יימס בונד (טוב ורע, מכוניות וגאדג'טים, נערה במצוקה וסוכן חשאי שהולך נגד החוקים), ריבוי כוכבים שרק רוצים להופיע בכל מקום, כוכב אורח לא צפוי והמון אקשן מתובל בצחוקים, בדיחות וקטעים שניתן רק להגדיר כהזויים. בשני סרטי קינגסמן (שכאמור מבוססים על קומיקס באותו שם השייכים ל-Icon Comics) אשר בוימו, נכתבו והופקו ע"י מת'יו ווהן אנו מקבלים אנחנו מקבלים כמות ענקית ובמקומות מסוימים גם גאונית (סצנת הראשים בראשון – Priceless) מכל מה שציינתי אבל זה לא אומר למעלה שזה כל הזמן עובד.

במעגל הזה אנחנו פוגשים שוב באגזי, בתפקיד חוזר של Taron Egerton, אותו בחור צעיר שהתחיל כפושטק בריטי שגדל להיות ג'יימס בונד (רק לא מאעפן כמו דניאל קרייג) עם כל גינוני הנימוס הבריטים והמאופקים מצד אחד אבל מצד שני עדיין פרוע ועושה מה שבזין שלו (כביכול ) המתפקד כסוכן על בסוכנות הביון הפרטית Kingsman, יחד עם הסוכן "מרלין" המשוחק ע"י Mark Strong האדיר, שהופצצה עד היסוד ובגדול נמחקה לחלוטין ע"י ארגון סודי שנקרא "נעגל הזהב".
בראש הארגון אנו פוגשים את "פופי" (Poppy) המגולמת ע"י Julianne Moore, אשת עסקים חדה ואכזרית, ראש קרטל הסמים הגדול בעולם שעוסק בכל נרקוטיקה אפשרית החל מגראס ועד הרואין, אשת חזון בתחום הרובוטיקה, בשלנית בחסד ו…תקועה משום מה בקטע של שנות ה-50 אבל בקטע של "מה נסגר איתך?" שרוצה בסך הכל שסמים יהיו חוקיים בדיוק כמו קפה ואלכוהול, ואם לא – אז כלם ימותו. לגיטימי.
בשביל שאגזי יוכל להציל את העולם, את הממלכה ואת בת הזוג שלו הנסיכה השוודית טילדה המשוחקת ע"י  Hanna Alström, הוא צריך לחבור אל סוכני ארגון "סטייטסמן", ה"אח" האמריקאי, הפרוע והשתיין של ארגון קינגסמן (כמעט) ז"ל, יחד הם יעשו הכל בשביל לעצור את המזימה של פופי והעולם יוכל לחזור להיות כמו שהיה וליהנות מעוד איזה שוט וויסקי.

כמו שאמרתי, כל האלמנטים שצריך בשביל סרט ריגול משעשע ומוצלח אך עם זאת הסרט משאיר תחושה שהוא התרחק ממה שהכרנו בסרט הראשון והולך יותר אל כיוון המיינסטרים שפגשנו בהמון מקומות וסרטים. מה הכוונה? הסרט הראשון היה בגדול סרט סוג של סקט פרודיה שצחק על כל סרטי הריגול בצורה משובחת ומקורית, עם כמות אדירה של קלישאות וכוכבי קולנוע ענקיים, סצנות אקשן טובות קטעי הומור חדים, סיפור טוב ומשחק מעולה. ממש כמו "אוסטין פאוורס" הראשון.
בסרט החדש אנחנו כבר יותר בתוך "סרט ריגול-קומי-אקשן" עם סצנות אקשן מעולות, כוכבים ענקיים, אלטון ג'ון, בדיחות וטוויסטים לא רעים בכלל ו… הרבה פחות פרודיה ממש כמו "אוסטין פאוורס 2" וזה לדעתי – חבל.
היה להם את כל הכלים והיכולות להמשיך עם הקו של הראשון, ואם לא בכל האספקטים של הסרט אז לפחות באגזי, אך הפים קיבלנו את הפרחח הבריטי כשהוא הרבה יותר רגיש, פגיע, סנטימנטלי, מבין ומכיל שמדי פעם בשביל שלא נחשב שהחריבו את הדמות לחלוטין – הוא מקלל. למה לעזאזל עידנו אותו ככה? מצד אחד הוא בועט, יורה, מפגיז, חומק, מפוצץ, מתגלגל ומשתולל ומצד שני הוא לא יישתה שוט אחד של וויסקי עם החברים כי הוא נפגש עם הורי בת הזוג שלו למחרת. לא אמין בשיט וקצת צולע במבחינתי.

 

בעיה שנייה שיש לי עם הסרט הזה זה המסר הסמוי עם הסטנדרט הכפול. בגדול הסרט מציג את אחת הבעיות שמעסיקות את מדינות העולם (כולל ישראל)  שגם שנויה במחלוקת – לגליזציה מול אלכוהול. הסרט מעמיד כאן במבחן את נושא הסמים והאלכוהול אך בדרך שמרגישה עד כמה חברות ותאגידים מעורבבים בהפקה, בקצרה גראס=הרואין, אלכוהול זה בסדר ומגניב ושכל בן משפחה צריך לעשות דרינק במקום פאף, ואם הוא עוד לא בגיל – שישאף לזה. אפילו הניסיון המעט "עצוב" להציג שג'וינט פעם באלף שנה (מעל גיל 18 כמובן) זה בסדר, עובר כאן בדרך באמת גרועה ועלובה, אך עם זאת – כמות הפעמים שהציגו נושא של שתיית אלכוהול כמשהו חיובי גרמה לי לרצון עז לרוץ אחרי הסרט לפאב הקרוב ביותר ולשתות כאילו אין מחר.

הבעיה האחרונה שהייתה לי, היא פופי, פספוס אדיר של דמות שיצאה סופר מצועצעת ושטותית וכל מה שעמד מאחוריה וכל הפוטנציאל האדיר שהיה כאן החל מהדמות עצמה ועד ג'ולייאן מור – עפו לפח מהר יותר מיריקה של קאובוי אל המרקקה שלידו, באמת חבל.
אך עם זאת, לא הכל שחור, סצנות האקשן בסרט בהחלט עשויות היטב ומתוכננות כמו שאנחנו אוהבים ואהבנו מהסרט הראשון, אולי במקומות בודדים הייתה הרגשה של טיפה מפוספס או מבוים אבל עדיין היו מעולות, קטעי ההומור שהיו מפוזרים לאורך הסרט עשו גם הם את העבודה ולעיתים קרובות גם השאירו אותי חנוק מצחוק כמו שאני אוהב. תוסיפו אל זה גם טוויסטים עלילתיים שחלקם היו טיפה צפויים מראש אבל עדיין מבוצעים ומשוחקים  היטב וכדובדבן של הקצפת ומי שגנב לדעתי את ההצגה – אלטון ג'ון! אני מזהיר, אם לא הייתם בין מעריציו, אחרי הסרט קיים סיכוי טוב שכן.

רוצים לדעת מי משחק בסרט?

• טארון אגרטון – גארי "אגזי" אנווין, סוכן קינגסמן בכיר והגיבור הראשי.
• קולין פירת' – הארי "גלהאד" הארט, סוכן קינגסמן ותיק אשר לוקח את אגזי תחת חסותו.
• מארק סטרונג – מרלין, איש קינגסמן בכיר אשר משמש כאיש הטכנולוגיות והמחשבים.
• ג'וליאן מור – פופי אדאמס, אשת עסקים העומדת בראש ארגון הפשע הבינלאומי "מעגל הזהב"
• האלי ברי – ג'ינג'ר אייל, סוכנת סטייטסמן. אשת המחשבים והטכנולוגיה
• צ'נינג טייטום – טקילה, סוכן סטייטסמן המשתף פעולה עם אגזי
• ג'ף ברידג'ס – שמפניה "צאמפ", סוכן ותיק, ראש הסטייטסמן
• פדרו פסקל – ג'ק דניאלס / ויסקי, סוכן סטייטסמן המשתף פעולה עם אגזי
• אלטון ג'ון – אלטון ג'ון, הפתעת השנה.

שורה תחתונה – הסרט קינגסמן "מעגל הזהב" לוקח אותנו לעוד משימת ריגול מהנה, משעשעת, מהירה ומצחיקה אבל הרבה פחות מקורית ושונה מכל מה שיש מסביב, צוות השחקנין המשובח עושה עבודה טובה (אלטון עושה עבודה מצוינת) אבל לא משספיק בשביל ליצור כאן שוני וייחודיות ולהציל את הסרט מבינוניות פלוס. אני מקווה שבסרט השלישי (שהכריזו שכבר עובדים עליו) נוכל לקבל חזרה את הבוטות והייחודיות שהסרט הראשון יצר יחד עם ההומור, האקשן היותר מדויק ואלטון ג'ון של הסרט השני ונקבל משהו שבאמת הצופים צמאים אליו.