חזיון תעתועים – ביקורת המשחק Knights and Bikes

Knights and Bikes מצליח להעביר את הסיפור שלו לא רע, אך נופל ברמת המשחקיות

אפילו לאלה המבקשים להסתכל על דברים מנקודת מבט ביקורתית עדיין יש את החובה לתת את הדעת בנוגע לרלוונטיות האישית של יצירות אמנות מסוימות ליוצרן (כמו במקרה של Metal Gear Solid V: The Phantom Pain והידאו קוג'ימה). רקס קרולי (אחד מתוך צמד המפתחים שייסדו את חברת Foam Sword) מודה ששאב השראה רבה ממחוז ילדותו קורנוול, השוכן בקצה הדרום מערב של בריטניה הגדולה לחופי האוקיינוס האטלנטי. ההשראה הזאת ניכרת במשחקה הראשון של החברה, Knights and Bikes, במיוחד בסגנון החיים של עיירת חוף ים פסטורלית והאופן בו היא משפיעה על דמיונו של ילד קטן. המשחק מזכיר לי מאוד את סרטי האנימציה של חברת Pixar, הוא מנסה לדבר אל מבוגרים וילדים כאחד ונוגע בתמות מרכזיות כמו חברות ומשפחה כחלק מהבעיות היומיות איתן נאלצות להתמודד הדמויות.

הסגנון האמנותי של Knights and Bikes דומה מאוד לזה של ספרי ילדים, מהסביבה ועד הדמויות. הבעיה כמובן נוגעת לביצוע, מעולם לא ראיתי ספר ילדים בו חלקים גדולים מהאיורים הם ברזולוציה נמוכה, מה שכמובן פוגע בתחושת הפליאה שהמשחק מנסה לעורר בשחקן.

לרוב, המשחק בנוי בעיקר סביב נקודת המבט הילדותית של גיבורות המשחק, דמלזה ונסה, שיוצאות לחפש אוצר באי הבדיוני פנפורזי באמצע שנות השמונים. נקודת המבט הזאת מאפשרת ל-Knights and Bikes לשחק במשמעות של מה אמיתי ומה בדיוני בהקשר של עולמו. המצב נהיה ממש סוריאליסטי כאשר דברים כמו פתרון חידות ומפגשי אויב צצים. חבל שמערכת הקרב לא מכילה את אותו הגיוון, היא מורכבת מלחיצות חזרתיות וחסרות מחשבה על כמה כפתורים כדי לפגוע באויבים.

הייתי סלחני יותר אם הקטעים האלה היו פחות משמעותיים במשחק, אך למרבה הצער המשחק עקבי בנוגע לחזרתיות של מערכת הקרב. קשה שלא לראות בכך משטור של המשחקיות על ידי המשחק, כזה שעובד בניגוד לחוויה ולחופש הפעולה של השחקן, שמבלה כל כך הרבה זמן כלוא בקטעים הללו. המשחק מאכזב במיוחד כאשר השחקן מוצא את אותו רגע מרכזי שגורם לו להתעניין בסיפור, דרך ההיסטוריה של פנפורזי או התפתחות מסוימת של דמות מעניינת. הרגעים האלה לא מנוצלים כראוי אלא חוזרים על אותו רעיון מרכזי של הגזמה ואשליה מלודרמטיים שרומזים שיקרה משהו מעניין יותר בהמשך הסיפור, אך אף פעם לא מקיימים את הבטחתם המוקדמת. למשחק יש גם רגעים טובים יותר, אך בהתחשב במבנה הכללי של המשחקיות פה, אין סיבה לשבח אותם יתר על המידה. הם בעיקר נסובים סביב פתיחת היכולות החדשות של כל אחת מהדמויות והניסיון להבין כיצד יש להשתמש בהן בצורה הטובה ביותר כדי להתקדם במשחק.

לזכותה של המפתחת, Foam Sword, יאמר שהיא אכן מצליח להנגיש את ההשקפה הילדותית של הדמויות הראשיות על הסיפור והעולם של Knights and Bikes, כך שלא באמת ידעתי לאן מסען של דמלזה ונסה יוביל אותן. למרבה הצער המפתחים כנראה לא ניצלו את האווירה הזאת במהלך כתיבת הסיפור. גילויים ורגעים מאוחרים יותר במשחק מעולם חסרים את ההשפעה שהייתה אמורה להיות להם. במקום להנחית עלי מעין אגרוף רגשי, הם נשארו תקועים באווירה השובבה, התמימה והילדותית שאפיינה את כל המשחק.

המשחק למעשה מסתיר את הקטעים הטובים ביותר שלו מאחורי רגעים משמימים, שלכל דבר ועניין, היו צריכים להיות מעטים וקצרים בהרבה. עצם ההגעה מנקודה אחת לשנייה על האופניים של הבנות נמשכת יותר מדי זמן. אפילו האפשרות לשחק במשחק עם עוד חבר לא מביאה שום תועלת, שכן ניתן להחליף בקלות שליטה על שתי הדמויות תוך כדי תנועה גם כשמשחקים לבד. במצב המשחק לשחקן יחיד הבינה המלאכותית של המשחק שולטת בדמות שלא נשלטת באותו הרגע על ידי השחקן. לרוב היא עובדת טוב אך היו רגעים מוזרים שבהם הדמות נתקעה בנקודה מסוימת בסביבה ולא הצליחה להתקדם במשך כמה שניות.

הביצועים בצד טכני של המשחקים לא עוזרים לו בכלל. לעיתים תכופות מדי המשחק נתקע לכמה רגעים. דקה אחת המשחק מתפקד בסדר, אך רגעים ספורים לאחר מכן הוא רץ כמו מצגת שקופיות ב-Powerpoint. זה בולט במיוחד ברגעים בהם יש אפקטים חזותיים בולטים, כמו במהלך קרבות. למרבה הצער הבעיות האלה גרמו לי להבין כי המפתחים לא הצליחו להגיע ליעד שהציבו לעצמם, על אף הסיפור הנוגע ללב והאפקטים החזותיים המרשימים שיצרו. הם ככל הנראה ידעו איזה משחק הם רוצים ליצור ולאיזה כיוון יש לקחת את הסיפור שלו, אבל הבעיה היא שהוא מקדיש זמן מועט מדי למערכת היחסים בין שתי הגיבורות שלו. למערכת זו יש רמזים פה ושם, אך הסיפור מתכנס מהר מדי אל סופו מבלי לענות על השאלות האלה. חשתי תסכול גדול יותר כאשר סצינות כאלו נפרשו על פני שורה של קרבות, שהם כפני ציינתי קודם אסופה של לחיצה חזרתית ומשמימה על אותם הכפתורים, ללא אתגר כלשהו. למרות הניסיונות הכנים של המשחק להחדיר תחושה של שיתוף פעולה אמיתי בין שתי הדמויות כמו למשל על ידי מתן כיף כדי להחלים מפציעה, הוא מספק רק לעיתים נדירות אתגר ראוי שגורם לאפשרות הזאת להיראות סבירה.

בעיה נוספת נוגעת לאיכותו של התוכן הצדדי המצוי במשחק. חוץ מציד אחר פריטי אספנות החבויים על האי, כמו גם איסוף מטבעות מהסוג שצריך כדי לשדרג את הדמות (אם כי המשחק מעולם לא מסביר אם ומתי היו לי מספיק מהם), רוב התוכן הצדדי נועד רק כדי לרפד את אורך החיים של המשחק ולא יוצק לתוכו משמעות נוספת (ונדרשת). העובדה שהמשחק הכריח אותי יותר מדי פעמים ללכת לאט, או שבחלק המאוחר יותר שלו, סביבות המשחק והאויבים השונים חוזרים על עצמם, עשתה לו רק נזק בעיניי. המשחקונים התחרותיים שדמלזה ונסה עורכות ביניהן במהלך ההרפתקה, היו חביבים אך מעטים. אם הם היו רבים יותר והמפתחים היו חותכים חלקים נרחבים מהתוכן הצדדי Knights and Bikes אולי היה משחק טוב.

השימוש של Foam Sword בדמיון הילדותי ומתיחת "הריאליזם" של עולם המשחק שלו כך שיתאים למצב הוא טוב, ויש לי הערכה מסוימת לאופן שבו האסתטיקה של המשחק משתלבת עם הנאיביות הילדותית ויצר ההרפתקנות של הגיבורות הראשיות. Knights and Bikes מקבל ציון עובר ברמת הסיפור, אבל לרוע המזל המשחקיות החזרתית והשבלונית שלו נכשלת כשלון חרוץ. אם תוכלו להתעלם מכך אולי תצליחו להפיק הנאה מסוימת מהסיפור שמסופר ב-Knights and Bikes.