לפני ימים ספורים הושק משחק ההמשך Lara Croft and the Temple of Osiris בלי יותר מדי רעש וצלצולים, מהסיבה שהעדיפו לשמור את זה למה שקורה בפנים.
אז תארזו את הכבשים שלכם, תגידו יפה שלום לפרעה וצאו אל עבר הארץ המובטחת… לא לפני שתלחמו בתנין ענק, תשמידו חצי מצרים ותעשו עסקים עם כמה אלים. המשחק שוחק ב-Playstation 4.
יוצאים להרפתקה חדשה
את הגברת קרופט אין צורך להציג, הגרסה הנשית לאינדיאנה ג'ונס שמאז 1996 עושה שמות בכל מקום אפשרי, במחשב האישי, בקונסולות, במכשירים הסלולרים, באולמות הקולנוע ועוד ועוד ועוד. בין כל המשחקים שיצאו יצא אחד שהציג פרספקטיבה מעניינת וחדשה ב-2010 העונה לשם Lara Croft and the Guardian of Light, משחק זה הציג את לארה מנקודת מבט שלישית מרוחקת וסיפק לנו כמות עצומה של חידות, אקשן, מפלצות ופיצוצים, המשחק יצא לכל פלטפורמה אפשרית וכולם היו מרוצים. כמה מרוצים? מאוד מרוצים, כל כך מרוצים שב-8 לדצמבר יצא משחק ההמשך Lara Croft and the Temple of Osiris שמתרחש כולו במצרים העתיקה. אבל אליו נגיע מיד. במשחק הקודם העדיפו להשקיע יותר בחידות היגיון מאשר באקשן וכמובן בשטנצ מגניב – משחק עם חבר שיחד איתו פתירת החידות מעניינת יותר. חזרה למשחק החדש.
משחקיות
כאמור, Lara Croft and the Temple of Osiris שולח אותנו אל מצרים העתיקה בחיפוש אחר אוצרות, מיסתורין ועוד אלף ואחת סיבות להיהרג ממלכודות מסוכנות וכל זה תוך כדי משחקיות זורמת ומהנה. המשחק נפתח בזה שלארה מנסה להשיג ארכיאולוג נוסף העונה לשם קרטר, במרוץ אחר מטה קסמים והפלא ופלא… מלכודת, אנחנו תקועים בממלכה עתיקה כשהכל עומד לקרוס וכל מה שמסביב רוצה לגמור אותנו. אל לארה וקרטר מצטרפים איסיס האלה המצרית והבן שלה הורוס, כאשר כולם מחפשים את האבא – אוסירוס, או יותר נכון – חלקים ממנו בשביל לשבור את הקללה, להשמיד את האל הרע – סת, שכמו כל נבל תורן, רוצה להשתלט ולהשמיד את העולם. המשחק מציג משחק הרפתקאות\פלטפורמה שנותן תחושה של פעם כאשר הוא משולב עם חידות היגון מהנות המעניקות לשחקן תחושה שהוא חד ושנון, כי מצד אחד החידות לא קלות אבל גם לא קשות יותר מדי, כך שהמשחק זורם ואנחנו לא מוצאים את עצמנו תקועים עם המחשבה "מה לעזאזל עושים". דומה אבל שונה מהמשחק הקודם גם פה יש אפשרות של Co-op, אבל לא רק 2 אלא 4! שזה דבר נפלא בפני עצמו.
מצד אחד המשחק מותאם לשחקן יחיד ואפשר לעשות שם הכל וליהנות מאוד בין אם זה קרבות, פתירת חידות, התחמקויות וכמובן – חקירת העולם שפרוש לרגלינו, ומצד שני המשחק גם מותאם ל-4 אנשים וצריך להיעזר אחד בשני בשביל לפתור את החידות, להילחם במגוון כלי נשק, לקפוץ אחד על השני בשביל להתחמק מאיזו מלכודת מתוחכמת ויחד עם כל זה – גם לצאת בחיים מכל הטירוף הזה, על זה אני אומר "סחטיין" למפתחים. מינוס קל בכל העסק זה אורך החיים של המשחק, הוא מאוד קצר, אך עם זאת, כיף לשחק בו שוב ושוב ולראות איך מוצאים את כל הסודות, את כל הנשקים ואיך מצליחים להשיג את על הגביעים.
המשחק עצמו (כמו שאמרתי) מורכב ברובו מחידון היגיון שמשולבות בפלטפורמה כמו פעם (שזה כיף לאללה וחבל שאין עוד הרבה כאלה) יחד עם אקשן טוב. אתם תמצאו את עצמכם רצים במבוכים, קופצים מעל יתדות שיוצאים מהריצפה, מזיזים כדורי ענק אל עבר נקודת היציאה ועל הדרך פותחים באש חיה על מומיה ענקית שרודפת אחריכם. המשחק בנוי ממספר אזורים שכל אחד עולם מרתק בפני עצמו ומכיל כמות אדירה של דברים לפתור, למצוא, להרוס ולהילחם, אממה – ה"פרס" בסוף כל חלק הוא לא איזה אוצר קדום אלא עוד חלק מפסל שעליכם לבנות. טיפה מבאס אבל עדיין – כיף!
שורה תחתונה – קצר, אבל מהנה במיוחד!
ציון -8.5
גרפיקה
המשחק נראה מ-ה-מ-ם!!! כל פרט ופרט במקום והאווירה מדהימה, אם אתם כמוני ויש לכם נטייה ממש ללכת לאיבוד בתוך המשחק (תוך כדי שאתם לא שומעים מה קורה מסביבכם) אתם תרגישו בלב הפירמידות ותחפשו את משה שישלח את עמכם. Square Enix השקיעו כמו שרק הם יודעים לעשות והם לא פסחו על שום דבר, תנועת שיער, מעוף החול, הצללה, מפגש בין דמויות, האויבים, הירי מהנשקים והאויבים שפורצים מכל פינה – הכל עשוי מעולה ומהנה, כיף להביט על הכל ולבחון כל פינה עד שלפעמים זה עלול להסיח את הדעת ואתם עלולים למצוא את עצמכם צוללים אל תוך תהום. המשחק שבנוי מנקודת מבט שלישית מרוחקת (כמו ב-DIABLO) נותן לנו חופש גדול יותר להכיר את הסביבה ולתכנן צעד או שניים קדימה, אבל לפעמים קורה שהמצלמה לוקחת קצת יותר מדי אחורה וכתוצאה מכך הדמויות הופכות לקטנטנות, דבר שמקשה על דיוק במצבים מסוימים. אם ניתן היה לשלוט על המרחק של המצלמה אני בטוח שהתוצאות היו הרבה יותר טובות וניתן היה באמת להרגיש את החופש שמשחק פלטפורמה בעולם (יחסית) פתוח יכול להעניק. אם נחזור שוב פעם מעט אחורה, אז במשחק הקודם ניתן היה להוריד סקינים חדשים לדמויות כמו קיין ולינץ' (משחק אחר של Square Enix) דבר שהפך את חוויית המשחק למהנה בטירוף (בינינו – נהנתי יותר איתם מאשר עם לארה, כי אין כמו פה מטונף שיורה קללות לכל עבר יותר מהר ממכונת ירייה), גם במשחק הזה הובטחו להורדה סקינים יחד עם ה-Season Pass שיוסיפו נפח למשחק, קו עלילה משוגע יותר ובגדול – כל חוויית המשחק תשתנה למשהו אחר, מעט לא מוכר ומפתיע.
שורה תחתונה – נראה מדהים, המצלמה זזה לפעמים למצבים מאוד לא נוחים
ציון – 8
סאונד
הסאונד במשחק לא רע בכלל, מוזיקת האווירה מעבירה את התחושה שצריך וכל האפקטים נמצאים במקומם, אבל משום מה זה לא מרגיש מספיק. בכל משחק שאני אישית משחק אני צריך שהסאונד והמוסיקה יסחפו אותי, שיובילו אותי, שיעיפו אותי לכל הרוחות בזמן שאני טובח באלפי חיפושיות ומומיות שרצות לעברי, דבר שלצערי המון משחקים לאחרונה די מזלזלים בו בכלל ובמשחק הזה בפרט, המוזיקה לפעמים לא מורגשת והאפקטים סוג של מכנים. בנושא הדיבוב אין יותר מדי מה לחדש, את הקול של לארה מדובבת קמילה לודינגטו שדיבבה את לארה במשחקים קודמים (אך לא את החדש והמרהיב שיצא לפני כשנה), היא עושה עבודה טובה ומקריינת נפלא אבל לפעמים זה ממש נשמע שהיא יותר מקריאה מאשר "משחקת", גם כאן זה נושא שחשוב להשקיע בו ולא לפספס, אם ניקח לדוגמא את גדול הקריינים\שחקנים\מדובבים של עולם הגיימינג כיום – נולאן נורת', שבכל משחק שבו השתתף, ולא משנה עד כמה טוב או רע היה, הדיבוב היה מושלם, אי אפשר שלא להרגיש שהוא מתחבר לדמות ומוציא את המקסימום ממנה. ב- Lara Croft and the Temple of Osiris מרגישים את זה הרבה פחות וזה גורם למשחק להרגיש מעט יותר "חובבני" מאשר מקצועי, אלו אמנם פרטים יחסית קטנים אבל מאוד חשובים.
שורה תחתונה – סאונד טוב אבל טעון שיפור, הדיבוב לוקה בחסר ומלא קלישאות
ציון – 7
סיום דבר
Square Enix בהחלט מעניקים לנו משחק הרפתקאות\פלטפורמה מהנה שיכול להעביר כמה שעות, לאחר שסיימתי אותו (תוך 7 שעות, כי אני חייב למצוא ההההכל) אמרתי לעצמי שאתן עליו סיבוב נוסף כאשר יצאו הסקינים החדשים, אבל עדיין יצאתי ממנו עם תחושת החמצה קלה כי יכלו לעבוד על כל מיני באגים קטנים בגרפיקה, לחזק את המוזיקה והסאונד ולחדד את הטקסטים. סך הכל הוא משחק כיפי שאפשר להשתולל עליו לבד או עם עוד 3 חברים ולראות עד כמה אתם עובדים טוב כצוות.
שורה תחתונה ואחרונה – כיפי, אך יש מקום לליטוש
ציון סופי – 8
*תודה רבה להד ארצי על סיפוק עותק המשחק לסיקור*