"חיים שלי" – ביקורת סרט – סיפור אהבה רומנטי כמו בסרטים?

אנחנו נמצאים במרחק נגיעה מהחג המוכר שמפזר רומנטיקה ותשוקה מכל עבר- חג המולד. באווירת החג יוצאים שלל סרטים מהז'אנר הרומנטי. בז'אנר הזה בדומה לקומדיה, יוצרי הסרט מהלכים על חבל מאוד דק. בשני הז'אנרים מעבירים לנו הצופים בעיקר רגשות ובהתאם יכללו הרבה דיאלוגים, מערכות יחסים בין הדמויות ורגעים אישיים. כתוצאה מכך, פעמים רבות לא משקיעים בתסריט ולא מספיק יצירתיים ומקוריים בסרט על מנת להפיק לנו סרט יוצא מן הכלל- גם רומנטי וגם איכותי. אם הוא לא מספיק מבוסס עלילתית הוא יחשב לרדוד ושטחי ואנו נכנה אותו- קיטשי. האם "חיים שלי" הוא סרט רומנטי ששווה צפייה? האם הוא קיטשי בצורה טובה ומעניק לנו שעה וחצי קסומה של רומנטיקה וכיף או מיותר לחלוטין? המשיכו לקרוא ותגלו. לצפייה בטריילר הסרט:

אהבה ממבט ראשון

"חיים שלי" עוקב אחרי חייה של קייט. בחורה צעירה תמימה ומעט מגושמת שבנוסף לכל גם זמרת. בעקבות מספר פשלות היא חוזרת לגור עם אבא ואמא שלה כשהאם לא בקו הבריאות ומביכה אותה בכל צורה שהיא. בינתיים היא עובדת בחנות למוצרים הקשורים לחג המולד, שם היא פוגשת בחור מסתורי בשם טום וכאן מתחיל סיפור האהבה העיקרי של הסרט. אין הפתעות וספקות לגבי מהירות ההגעה אל ההתאהבות. הם נפגשים ויש אהבה ממבט ראשון, שכמו תמיד מתחילה בהצגה למראית עין של דחייה על מנת לשחק את עצמם "קשים להשגה".

השחקנית הראשית בסרט היא אמיליה קלארק, שלמרות שאני לא מעריצה את "משחקי הכס", נהנתי מאוד מ"ללכת בדרכך" והיא בהחלט שחקנית מאוד חביבה עם המון כריזמה וקסם אישי. ביחד עם הנרי גולדינג הם צוות שחקנים שמעלה חיוך על הפנים ואם הם היו במציאות זוג הייתי חושבת שהם זוג יפה. שחקנית נוספת שבעיניי ראויה לשבח, מכיוון ששיחקה טוב והיו איתה הרבה רגעים קומיים ששידרגו את הסרט היא אמה תומפסון שמגלמת את אמה של קייטי. דמות חביבה שגם איתה יתרקם בהמשך סיפור אהבה היא בעלת החנות למוצרי חג מולד (מישל יאו) שהיא מרירה ופלפלית.

האם הסרט קיטשי? האם קיטשי לפחות בצורה מהנה?

הדמויות בעולמה של קייט מאוד מעוצבות וברורות, לעומת טום שבקושי מגלים פיסת מידע על חייו. אני יודעת שדמותו אמורה להיות אפופת מסתורין להמשך העלילה, אבל אותי אישית זה מאוד אכזב. הסרט מתקדם עלילתית ואני מרגישה חיבור לדמויות ונהנית מרגעים פשוטים על המסך, קיטשיים ככל שיהיו ואני לא מקבלת מענה לשאלות שלי, במיוחד כשהדמות היא ראשית ואני מרגישה שזה הכרחי לתת עליה פרטים נוספים, לפחות בהמשך. כדי להצדיק את העבודה המאוד מרושלת בבניית דמותו של טום, הסרט נעל את סיפור האהבה בצורה הכי מתחמקת וזולה בעיניי שאפשר- קיטשי זו בהחלט ההגדרה המתאימה.

כשמגיעים לסוף הסרט, מבינים פתאום עד כמה הסרט מיותר וחסר חשיבות. למרות שהוא היה עטור ברגעים קומיים ומהנים, הוא מרגיש מבוזבז פתאום. אני חושבת שכשרואים סרט רומנטי מצפים לתהליך עמוק שהדמויות עוברות, מתח ורמת עניין ולא קיטשיות יתר. הסרט לא יכל לאפשר לעצמו להסתיים ככה לאור המצב שהוא לא מתרחש בתקופה מעניינת, הדמויות לא מספיק מורכבות ופשוט אין מתח בעלילה. גם במרכז העלילה אין יותר מדי רומנטיקה מלבלבלת באוויר, הרגעים הרומנטיים מרגישים יבשים ודלים. מרגיש שהסרט משרטט לנו סיפור אהבה סטנדרטי וקיטשי ככל האפשר, ולא שואב אותנו לאהבה אמיתית.

אהבה כמו בסרטים?

פרט נחמד הוא שהסרט מכיל מספר להיטים של ג'ורג' מייקל. אני לא ממש מכירה שירים שלו למען האמת, אבל הסרט עשה לי חשק לרכוש דיסק שלו. אני אוהבת להכיר מסרטים זמרים חדשים כמו בסרט "לחלום בגדול" שנחשפתי למוזיקה החדשה של ברוס ספרינגסטין שגם השאירה לי טעם של עוד. השירים בסרט אומנם לא היו רבים וגם לפעמים הושמעו כמוזיקת רקע, אבל תמיד כיף להכיר מוזיקה חדשה. לא יודעת אם צילום הוא גורם קריטי בסרט, אבל הצילום היה מדהים וגרם לי להתגעגע ללונדון.

לסיכום, הסרט "חיים שלי" הוא סרט נחמד וקליל, צוות השחקנים חביב, הסרט לא שואף לשלמות ומלא בלא מעט פגמים. הסוף היה מאכזב ברמות ובעיניי הגדיר את כל מהות הסרט. דבר שהפך אותו לסרט קיטשי לכל דבר ועניין. אל תצפו לפיתולים בעלילה, לשינויים משמעותיים בעולמם של הדמויות וגם אל תצפו לסיפור אהבה יוצא מגדר הרגיל. סיפור אהבה רומנטי כמו בסרטים ולא מעבר.