Life is Strange 2 – ביקורת הפרק הראשון

לאחר שהמשחק הראשון בסדרה Life is Strange סחף אותנו בעוצמה אל העולם של Max, שביום בהיר אחד קיבלה את היכולת לחזור אחורה בזמן. Square Enix משדרגת כעת את הנוסחא ומביאה לנו כותר המשך עם עלילה סוחפת ומסעירה עוד יותר. Life is Strange 2 מציג לנו שתי דמויות חדשות במרכז העלילה, וכוחות על חדשים. הלכנו לבדוק כיצד הם משפיעים עלינו ועל המשחק עצמו.

כשנחת Life is Strange בפעם הראשונה בקונסולה שלי לא הבנתי אל מול מה אני עומדת. אחרי הכל מדובר במשחק עם נימה קצת יותר מציאותית שבהתחלה אתה לא ממש מבין מה רוצים ממך בו. אבל אמרתי שצריך לתת לזה צ'אנס, אחרי הכל גם חברת Square Enix שותפה ליצירה של המשחק, אז רע זה לא יכול להיות. מפה לשם מצאתי את עצמי נכנסת להרפתקאה ארוכה, מסובכת ומורכבת בעלת טוויסט מרהיב שלא ציפיתי לו. העלילה היא מרכז העניין במשחק וכל השאר היא תוספת מתוקה שלא ניתן לעמוד בפניה. כשהגעתי לסוף הרי התברר הדבר ההגיוני עבור כל חובבי המסע בזמן למינהם, לשינוי העבר יש השלכות ולדרוך על פרפר מביא איתו אפקט רב עוצמה.

עלילה

מי שסיים את המשחק הראשון בסדרה יודע ש-Max ו-Chloe לא יכללו ב-Life is Strange 2, אז ככה שאין כוחות של מסע בזמן. הסיפור עוקב הפעם אחרי שני אחים Sean Diaz ו-Daniel Diaz, שהבכור מבינהם הוא Sean אותו אנחנו מגלמים במהלך המשחק. עוד יום שיגרתי בחייו של Sean בו הוא מנסה לנהל את חיי החברה שלו בבית הספר לבין חיי המשפחה שלו. את מה שמצפה לו בהמשך היום הוא לא יכל לנחש. באחר צהריים אחד חייו שלו ושל אחיו מתהפכים מהקצה אל הקצה, והשניים נאלצים להימלט מביתם. זאת בשל תאונה מצערת ולא ברורה שהתרחשה ממש בחצר ביתם, ואפילו ל-Sean קשה להסביר מה בדיוק אירע שם באותו הרגע. מה שבטוח זה שכעת הם תלויים אחד בשני, ועליהם להתקדם הלאה ולא להביט לאחור.

משחקיות

גם הפעם צורת השליטה והבקרים לא השתנו. על מנת להניע את הדמות שלנו ברחבי העולם היא באמצעות הג'ויסטיק (עבור מי שמשחק על גבי הקונסולה) וכפתורי האינטרקציה מופיעים לנו על גבי המסך. מי מאיתנו שיצא לו לשחק במשחק הקודם, ישים לב כי המשחק לא השתנה במבנה המכני שלו, ועל כן אנחנו מודים משום שזה מושלם כמו שהוא.

הדבר שבמשחק הזה אין הוא היכולת של חזרה בזמן. מה שהופך את החוויה של קבלת ההחלטות לרצינית ומשמעותית יותר. פשוט מאוד כי אין לנו את מנגנון החזרה לאחור בזמן שיציל אותנו בכל פעם שמשהו משתבש או לא נראה לנו. כמובן שמי שעדיין מעוניין לשנות את ההחלטות שלו יכול לעשות זאת על ידי בחירה בקטע מסויים מהפרק, אבל איפה הכיף בזה?

ויזואליות

האנימציה ב-Life is Strange 2 מציגה לנו סגנון מוכר, אך יחד עם זאת שונה במקצת ובוגר יותר. מה שבהחלט משקף את פני המשחק עצמו והעלילה שלו. אחרי הכל העלילה כאן מעט כבדה יותר מהמשחק הראשון, ולכן מן הראוי שגם האנימציה תציג לנו את אותה תחושה. המיקום ואווירת החג של Halloween מורגשת בכל פינה אליה אנחנו מסתכלים, קישוטי החג שמפוזרים בכל עבר, עלי השלכת המתנופפים להם על הרצפה.

דבר נוסף שטורם לאווירה השונה והרצינית יותר של המשחק זה הוא פס הקול של המשחק. ממנגינה קלילה ונינוחה שיכולה ברגע אחד של החלטה גורלית להשתנות למנגינה בעלת קצב עבה ומלחיץ. ככה שאנחנו פשוט נשאבים פנימה אל העולם בו הדמויות שלנו נמצאות.

שורה תחתונה

Life is Strange 2 הוא ללא ספק יורש ראוי לכותר. אני יודעת שרבים מכם אהבו את רעיון החזרה בזמן והוא בהחלט היה מוצלח ויעיל עבור המשחק הראשון, אבל לדרוך על פרפרים אף פעם לא נגמר טוב. העלילה במשחק השני הרבה יותר מורכבת ורגישה, וזה מה שהופך את המשחק לטוב יותר מקודמו. אחרי הכל מדובר בעלילה המתאימה מאוד לבעיות בנות זמנינו, ומשקפת מציאות לא קלה עבור מספר רב של אנשים ברחבי העולם הנאלצים להתמודד עם אותה בעיה, והיא גזענות. כמובן שלזה נוספו אלמנטים על טבעיים, אבל במהלך זמן המשחק שלי בפרק הראשון חוויתי כל כך הרבה שלא שמתי לב כמעט לזמן החולף, וכשנגמר לי הפרק הראשון רק רציתי לדעת מה יהיה ההמשך. אני ללא ספק הולכת לשחק גם בפרק 2 של המשחק שלו אני מחכה בקוצר רוח.