גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
העונה החדשה של Luke Cage היא המשך ישיר של העונה הראשונה אבל היא מצליחה לנצח בעיה של הרבה סדרות נטפליקס – קללת 13 הפרקים
חברים רבים שלי ומבקרים לא מועטים לא אהבו את העונה הראשונה של Luke Cage, ואני יכול להבין אותם – הרי גם אני טועה מדי פעם. אבל גם בתור מי שאוהב את העונה הראשונה מאוד, אני גם מודע לחסרונות שלה. אבל גם מי שהתאכזבו מהעונה הראשונה צריכים לראות את העונה הזו, כי נראה שיוצרי הסדרה טיפלו בדיוק בבעיות המרכזיות שמנעו מהעונה הראשונה להיות עוד יותר טובה. עלילת העונה השנייה סובבת אחר הגעתו של 'בושמאסטר' להארלם וניסיונו לכבוש את השכונה על מנת להשיג את מה שגנבו מהוריו ולנקום את מותם על ידי פגיעה במריה דילארד, שבכלל רוצה בדיוק לצאת מחיי הפשע ולזנוח את המורשת של סבתא שלה. המאבק בין אימפרית הפשע השחורה אמריקאית 'קלאסית' לבין משפחת הפשע הג'מאייקנית מרעידה את הארלם ומאיימת על החפים מפשע שנגררים בעל כורחם למריבה בין שתי משפחות. מדובר בסדרת דרמה פשע ולא סדרת אקשן אבל כמובן שיש קטעי פעולה. הסדרה עצמה כוללת מעשי אלימות קשים ולא מומלצת לצפייה לאנשים שחוו אלימות בחייהם או מי שרגיש לדברים בנידון. לא מדובר באלימות סתמית שנועדה למשוך צופים אלא באלימות מציאותית וכואבת – ראו הוזהרתם.
הבעיה העיקרית של העונה הראשונה של Luke Cage, ביחד עם רוב הסדרות שיוצאות בשנים האחרונות מנטפליקס, היא קללת 13 הפרקים. שם יותר מדויק ופחות קליט יהיה '13 הפרקים שיוצאים בבת אחת ומה זה פילר? לא שמעתי על הרעיון הזה אף פעם". מצד אחד, כמות כזו של פרקים היא רק קצת מעל חצי עונת דרמה בטלוויזיה רגילה – 22-26 פרקים של 45 דקות מול 13 פרקים של 60 דקות. אבל הפורמט של סדרה שעולה בבת אחת, והסדרות הראשונות של נטפליקס שהכתיבו את הטון, דוחפות את הסדרות החדשות להיצמד לעלילה המשכית (שזה אחלה) בלי הפסקה או פילר למלא את הפרקים המיותרים. ופה הבעיה של רוב הסדרות, 13 פרקים של שעה מלאה הם יותר מדי זמן עבור רוב הסיפורים שעולים לאוויר. לוק קייג' לא עוצר במאבקו לשמור על הארלם בטוחה לפרק בגלל פריט קסום שד"ר סטריינג' הפיל בשכונה כמו שפרנק אנדרווד לא בילה פרק שלם תקוע בדיסנילנד בגלל הפסקת חשמל. בעונה הנוכחית הסיפור מתאים לכמות כזו של זמן שידור.
רוב התלונות על העונה הראשונה התרכזו בכך שהנבל המעניין, קוטון-מאות', הוחלף בנבל לא מעניין בשם דיאמונדבאק. מעבר לעובדה שדימאנדבק הוא כן דמות טובה והייטרז גוננה הייט, העונה הזו כל הטוויסטים וחילופי הפוקוס הם יותר איטיים וטבעיים. אין דמות משמעותית שמופיעה לראשונה בשליש האחרון של העונה. בזמן שהם למדו לקחים מהעונה הראשונה, הסדרה גם ממשיכה את נקודות החוזקה שכבר היו שם – סיפור הרקע לקונפליקטים שסובבים את הגיבורים, היחס בין לוק לכלל אוכלוסית הארלם וכמובן המקום החשוב והמרכזי של התמה בסדרה ובעלילה.
התמה של העונה הראשונה של Luke Cage הייתה מה שנקרא בלעז Daddy Issues – חוסר דמות אב. לא מדובר בבעיות שאנחנו רואים בקומדיות רומנטיות סליזיות (ע"ע בארני סטינטסון) אלא חסך אמיתי בדמות אב. יש 'סטריאוטיפ' של אבות שחורים נעדרים, יש כל מיני סיבות שהתופעה הזו קיימת (בקיימת אני מתכוון קיימת בתרבות שאנו צורכים, אני לא יודע מה האחוזים של אבות אלו באוכלוסיה בארה"ב), אחוזי כליאה גבוהים של גברים שחורים ביחס לאוכלוסיה הכללית, מוות כתוצאה מאלימות פלילית וכמובן גם אבות שבוחרים להתעלם מקיומם של הילדים. אלו המוקדים של העונה הראשונה לא רק מבחינה אומנותית, אלו גם קווי העלילה. אתם זוכרים שלוק פעל מתוך מספרה שחורה תחת השם 'פופס' (אבאל'ה בתרגום הכי קרוב) ששימשה כמקום ללא אלימות? הסדרה תמיד שידרה את המסר שלה בצורה כל כך ברורה שאני לפעמים חושב שלא מדובר בכלל בסאבטקסט אלא בטקסט עצמו! זה גם מסביר למה הקרב הגדול של סוף העונה היה בין לוק שהיה לו אבא והעדיף שלא יהיה לו, לבין דיאמונדבק שרוצה להיות הבן של אבא של לוק קייג' וכדי לעשות את זה הוא מחקה את היכולות שלוק קיבל שלא מרצונו באמצעות אמצעיים מלאכותיים.
אז מה התמה של העונה השנייה? מהו הקו שמחבר בין כל הפרקים? אם העלילה מדברת על המאבק הטריטוריאלי בין כנופיות מתחרות, התמה היא 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'. לוק מתמודד לראשונה עם אביו, באותו הזמן, בושמאסטר ומאריה מנהלים מלחמה על סמך אירועים שהתרחשו כשהם היו ילדים או לפני שנולדו. מאריה עצמה מתמודדת עם המתח בין השם דילארד, אליו התחתנה, ובין סטוקס , משפחת הפשע שאליה היא נולדה. וכמו ששני הצדדים במאבק הם לא האשמים עצמם, כך גם כל תושבי הארלם שנקלעו למאבק שלא קשור אליהם.
בפרק העשירי בעונה דני, הלא הוא איירון פיסט, מגיע לבקר את לוק קייג' ולעזור לו. למרבה ההפתעה, הדמות הכי שנואה (ובצדק לדעתי) בסדרות מארוול/נטפליקס מצליחה להיות כיפית ואני באמת הצטערתי שהוא לא נשאר עד לסוף העונה. יש עוד דמויות שחוזרות ומופיעות בסדרה, קולין ווינג מגיעה כדי לעזור למיסטי נייט (שהיא אחת הדמויות הראשיות והמוצלחות העונה, אבל כל דבר שיש לי להגיד עליה הוא ספויילר) והטיזר ל'בנות הדרקון', שיתוף הפעולה בין שתי הדמויות בקומיקס נראה מבטיח מאוד. הפרק האחרון בעונה השנייה של Luke Cage הוא שונה באופי שלו משאר הפרקים אבל זה לא שהוא לא מתאים, פרק סיום עונה ראוי לסדרה מצויינת. מאוד התבאסתי מהאירועים האחרונים בסדרה אבל לא בגלל שהם טיפשיים או לא מתאימים לדמות, סתם כי הלב שלי יוצא אל הקורבנות. עד כמה שאני אהנה לכתוב פאן פיקשן שמסיים את העונה בסיום אופטימי ונחמד, האמת היא שהסוף הטרגי-אבל-לא-טרגי-כמו-מה-שחשבתם-שיקרה הוא הסיום היחידי שהגיוני על פי האירועים שקדמו לו.
גם אם לא אהבתם את העונה הראשונה, ובעיקר אם הסיבות שלכם דומות למה שאני כתבתי לעיל, אתם תיהנו מהעונה השנייה של Luke Cage. אני יודע שסדרות מארוול/נטפלי'ס הם כבדות ודורשות מאמץ על מנת לצלוח אותן אבל באמת שכדאי לכם לבטל את כל התוכניות שלכם ל-14 השעות הקרובות (כן, כולל שינה ואוכל, למה?) ולבוא לדבר איתי אחר כך על עד כמה הסדרה טובה.
סדרה נפלאה עם מסר משמעותי
עלילה - 9.5
תמה - 10
פעולה - 8.5
משחק - 9
9.3
מדהים
סדרת פשע עשויה היטב שמזכירה לנו שוב למה צריך סדרות מארוול של נטפליקס בלי להישען רק על טסטוסטרון.
