גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
לאחר 18 שנים מרגע יציאתו הרשמי חוזר אלינו המשחק הראשון של סדרת Mafia בחידוש המלא Mafia: Definitive Edition, האם הוא שווה את הזמן שלכם?
אתחיל ואומר כבר עכשיו שלא יצא לי לשחק במשחק Mafia המקורי שיצא אי שם בשנת 2002, כך שלא יהיו כאן יותר מידי השוואות בין המשחק המקורי לבין החידוש. מעבר לכך, המשחק היחידי שכן נחשפתי אליו בסדרה טרם המשחק שלי במשחק הראשון הוא Mafia 2, וגם אליו נחשפתי במסגרת החידושים שנעשו לכלל הסדרה (ותוכלו לקרוא על כך בביקורת של קובי למשחק השני ממש כאן), כך שידעתי פחות או יותר למה אני נכנס בכל הקשור למבנה הסיפורי ולמשחקיות הכללית של הסדרה, אבל עדיין באתי בלי שום מידע מקדים על העלילה המלאה שיש למשחק להציע. ועכשיו נשאלת השאלה הגדולה והיא האם Mafia: Definitive Edition שווה את הזמן והכסף שלכם? בואו ונגלה!
למי שלא מכיר בכלל את סדרת מאפיה הפסקה הזו מוקדשת כולה לכם.
סדרת מאפיה הגיחה לאוויר העולם לראשונה אי שם בשנת 2002 עם המשחק הראשון שעליו מתבסס החידוש אותו אבקר בביקורת זו. המשחק נתן לנו לגולל את עלילותיו של טומי אנג'לו, נהג מונית שומר חוק שנחשף בעל כורחו למשפחת Salieri, משפחת פשע המנהלת מאפיה ברחבי העיר Lost Heaven. בלי ששם לב הופך טומי ברגע אחד לחלק מהמשפחה במשחק מעולה הכולל סיפור מרתק, עוצמתי ומתוסרט היטב. לאחר הצלחת המשחק הראשון הגיע Mafia 2 בשנת 2010 והמשיך את קו העלילה והמשחקיות של המשחק הראשון (אם כי אין קשר עלילתי הדוק בין שני המשחקים מלבד לכמה פרטים קטנים שאחסוך לכם כאן כדי שלא לחשוף אתכם לספויילרים פוטנציאליים). לבסוף בשנת 2016 יצא המשחק השלישי והאחרון נכון להיום בסדרה שנקרא Mafia III, שנחשב בעיניי רבים לכבשה השחורה של הסדרה. השנה הכריזה 2K בשיתוף עם חברת Hangar 13 על רימאסטר למשחק השני והשלישי בסדרה לצד חידוש מלא למשחק הראשון, ולאחר יציאת הרימאסטרים למשחק השני והשלישי הכוללים שיפור גרפי קל מאוד ולא יותר מידי מעבר, מגיע החידוש המלא למשחק הראשון הנקרא Mafia: Definitive Edition, שלוקח את עולם המשחק היישר מ-2002 ומעניק לו צבע וחיים של משחק מודרני של השנים האחרונות.
אתחיל (או יותר נכון ארחיב) עם הפרט הכי טוב שיש למשחק הזה להציע והוא כמובן הסיפור. כפי שאמרתי קודם, במאפיה אנחנו משחקים את טומי אנג'לו שהפך בלי לשים לב לחבר מין המניין באחת ממשפחות הפשע הגדולות של Lost Heaven. עלילת המשחק כולה מתרחשת בעיר הפיקטיבית המתבססת בעיקרה על העיר שיקאגו בכל הקשור למבנה העיר ולשלל המבנים שהיא מכילה.
הסיפור של המשחק לכל אורכו מעולה, והוא הפך בקלות לאחד מסיפורי המשחקים האהובים עליי בכל הזמנים (לצד הסיפור של המשחק השני שנחשב בעיני רבים לעלילה הטובה ביותר שהסדרה ידעה אי פעם). מהדרך בה מסופר הסיפור ועד לרגעי האקשן, הפחד והעצב שיש לו להציע, סיפור המשחק מספק לנו את רמת הרגש, הסיפוק וההנאה המדויקת ביותר, בעיקר כי כל המשחק מתבסס רק על מאורעות הסיפור. הדמויות כתובות נהדר (ראוי לציין לטובה את הדיבוב שאמנם שונה מהמשחק המקורי ויש מעריצים הדוקים שעצובים על כך אבל עדיין עושה את העבודה בצורה נהדרת), בייחוד דמויות ראשיות נבחרות כגון טומי אנג'לו עצמו ודון סליארי ראש משפחת הפשע שפשוט מעשיר את המשחק בכל רגע שהוא על המסך. מעבר לכך ישנן דמויות טובות אחרות, החל מצמד השותפים שלכם סאם ופאולי ועוד שלל דמויות אליהן תיחשפו במהלך המשחק.
אמשיך וארחיב על הדמות של טומי אנג'לו אותה אנחנו מגלמים, שכתובה מעולה ומעבירה בצורה הטובה ביותר את הקונפליקטים האפשריים שיכולים להיות לחבר במשפחת פשע שהיה בעברו לאיש ישר והגון. לאורך המשחק נחווה המון רגעי היסוס של אנג'לו הכתובים נהדר שמכניסים למשחק אלמנט מעולה של רגש.
אם זה לא היה ברור עד כה, מאפיה הוא משחק לינארי לחלוטין, משמע אין לו שום אלמנט של משחק בפורמט עולם פתוח. ברגע שתסיימו משימה אחת תתחיל באותה השנייה המשימה שלאחריה, עד לרגע סיום המשחק. ברמת העיקרון כן ישנה אפשרות להסתובב ברחבי העיר במסגרת המשימות עצמן, אבל אין ממש סיבה לכך היות ואין שום משימות צד או דברים אחרים שאפשר לעשות בעיר מלבד נהיגה ממקום משימה אחד למקום משימה אחר.
הגישה הלינארית של מאפיה סוטרת לכל משחקי העולם הפתוח ששולטים בשוק כיום ישר בפרצוף, וזו סטירה טובה מאוד. היכולת להעביר עולם משחק, פיתוח עליליתי ודמויות בצורה כל כך מדויקת על ידי מודל משימות ומשחק לינאריים היא תחושה שהרבה זמן לא חוויתי והתגעגתי לחוות. מדובר בדרך הטובה ביותר להעביר את הסיפור שיש למאפיה להציע אם תשאלו אותי, ואני שמח מאוד שלא ניסו להכניס בחידוש הזה אלמנטים צדדיים שהיו מעמיסים על עולם המשחק. כמו כן ראוי לציין לטובה את מבנה הסיפור והמשימות, שדואג שנסתובב בכל העיר הלוך ושוב כך נוכל להתפעל מכמות הפרטים והגרפיקה המרשימה שהוכנסה למשחק.
זהו כמובן הרגע המושלם לדבר על הגרפיקה של המשחק שכמובן קיבלה שיפוץ מלא מהגרפיקה המאוד לא מתקבלת היום של המשחק המקורי מ-2002. כל אחד מהדמויות עברה את שדרוג המודל שלה בהצלחה, ואפילו שלאו דווקא כל הדמויות דומות לעצמן מהמשחק המקורי אחד לאחד, עדיין עבודת המודלים נעשתה כאן בכבוד. ראוי לציין את האנימציות של המשחק והבעות הפנים של הדמויות שהיו מאוד מדויקות לרוב ואיכותיות, אם כי היו כמה דמויות שהרגיש שחסכו עליהן בכל הקשור לאנימציות הדיבור עצמן, בעיקר דמויות שוליות שלא רואים הרבה לאורך המשחק.
ואיך אפשר לדבר על גרפיקה בלי להזכיר את Lost Heaven המדהימה. מדובר ללא ספק באחת ממפות המשחק היפות ביותר שיצא לי לשחק בהן. העיר ענקית (באמת, היא ממש ממש גדולה), ואפילו שמדובר במשחק לינארי שלא ממש מזמין אותנו ללכת ברחוב בלי מעש, העיר עצמה עשירה בפרטים איכותיים שמכניסים אתכם לאווירת המשחק בצורה נהדרת. כל הבניינים נראים טוב מאוד, האנשים שמתהלכים בעיר הם דמויות של ממש ולא מודלים זולים וחסרי תוכן והעיר לא נחה לרגע.
על גרפיקה ובניית עולם דיברנו, ונשאר לנו לדבר על דבר לא פחות חשוב, חווית המשחקיות וכן הביצועים, וכאן מתחילות מעט בעיות שיכולות להשפיע על החלטתכם אם לקנות את המשחק או לא.
אתחיל עם המשחקיות. כפי שאמרתי קודם המשחק הוא משחק לינארי בכל רמ"ח איבריו, משמע הוא סגור לחלוטין ולא נותן לכם יותר מידי חופש בכל הקשור לשיטוט סתמי בעיר או בניית דמות. המודל הלינארי של המשחק משפיע גם על המשחקיות עצמה, כאשר רוב המשימות מתחילות בישיבה של חברי המשפחה בחדר גדול בו הם דנים מה יעשו היום, נהיגה לנקודת ביצוע המשימה, הרבה, אבל הרבה יריות ופיצוצים וחוזר חלילה. לי באופן אישי זה לא מפריע לעשות את אותם הדברים בשינויים קטנים לאורך משחק שלם, אבל אני בטוח שישנם אנשים שזה הרבה פחות יקרוץ להם, בעיקר כשאין מה לעשות מעבר לכך.
אקדיש פסקה קטנה לנהיגה במשחק, שללא ספק הייתה לאחת הבעיות הגדולות שהיו לי במשחק, לפחות בהתחלה. מסיבה שאינה ברורה לי חווית הנהיגה במשחק מאוד אבל מאוד לא מאוזנת. את המשחק סיקרתי על גבי קונסולת ה-PlayStation 4 והיו פעמים רבות שהזזת הג'ויסטיק הכי קטנה גרמה לסטייה מאוד רצינית ממסלול הנהיגה שלי. זה היה מאוד מתסכל בתחילה אך לאחר הסתכלות קלה בהגדרות המשחק והפעלת מצב נהיגה שנקרא "Simulation" (שעד רגע זה ממש לא ברור לי מה הוא משנה בפועל) הנהיגה השתפרה פלאים והפכה להיות להרבה יותר טובה ומהנה, כך שאמליץ לכם להעביר את מצב הנהיגה ל-Simulation ברגע שאתם מתחילים את המשחק. כמו כן ישנה אפשרות להפעיל מצב של הילוכים למכוניות המשחק שיצריך מכם מספר פעולות נוספות על מנת לנהוג נכון ובמהירות טובה, אבל לאחר משחק עם מצב זה העדפתי לנהוג במצב אוטומטי ולהנות מהדרך ומהנהיגה בלי יותר מידי מערכות מסביב. לבסוף אציין את דרך הניווט המעולה של המשחק הכוללת שלטים שיכוונו אתכם המשתנים בהתאם לכיוון הנהיגה הדרוש במהלך המשימות שלכם, שגם עוזרים בניווט וגם לא מצריכים אתכם להסתכל כל הזמן במפת המשחק כדי לדעת לאן ללכת, פיצ'ר שמאוד הערכתי היות והוא יאפשר לכם בקלות רבה לנטוש את מפת המשחק בצד המשחק לטובת התפעלות מהסביבות השונות ומהעיר עצמה.
לאורך כל המשחק יהיו שוטרים וניידות משטרה הפזורות ברחבי העיר שיכולים לאכוף אתכם בשלל דרכים, אלמנט שהיה לאהוב במיוחד במשחק המקורי. בחידוש ניתנת האפשרות להחליט באיזו רמה יכולים לאכוף אתכם השוטרים, כאשר ניתנת האפשרות להפעלת מצב בו נקבל דוחות על מהירות ופגיעה באזרחים למצב בו שוטרים יקפצו עליכם רק אם תעשו פשע חמור שיעלה בחייו של אזרח תמים. אישית העדפתי לשים את השוטרים בצד ולא לתת להם לרדוף אחרי על נהיגה במהירות מופרזת (ישנה הגבלת מהירות בכל אחד מהכבישים במשחק ואם שוטר רואה אתכם עוקף את המהירות הוא וצי של שוטרים נוספים אחריכם בין רגע), אך אם אתם חוזרים למשחק בשנית או רוצים לחוות אותו בצורה הדומה ככל שניתן לחווית המשחק המקורי, זו אופציה שכדאי לכם לשקול להפעיל. כמו כן אציין כי עם או בלי השוטרים הפזורים ברחבי העיר המשחק כולל מספר לא קטן בכלל של מרדפי מכוניות ובלאגנים עם שוטרים, כך שלא תרגישו חסך מהם בזמני הנהיגה בין משימות.
הגענו לחווית היריות והקרבות של המשחק, שגם כן שונתה במקצת מהמשחק המקורי וקיבלה את המשחקיות שיותר מוכרת מהמשחק השלישי בסדרה, הכוללת ירי המשלב כניסה ויציאה ממחסות. בתור אחד שאוהב את סגנון המשחק הזה לא הייתה לי בעיה לחוות קרבות באותה הצורה שוב ושוב, אך כמובן שישנם אנשים שלאו דווקא יעריכו את דרך המשחק המיושנת הזו. לצד המחסות והירי יש כמובן מספר סוגי נשקים, החל מאקדחים שונים ועד לרובי טומפסון אוטומטיים. כל אחד מהנשקים מרגיש נהדר ולא הרגשתי בעיות או ליקויים כלשהם בשימוש עם כל אחד מהנשקים.
אז מה כן הציק לי במשחק? הביצועים.
בדומה למה שקובי ציין בסיקור שלו, גם Mafia: Definitive Edition סובל מבעיות ביצועים ואופטימזציה די גדולות. היו פעמים רבות שסרטוני הסיפור לא התחילו, או התחילו כשהדמויות והסיפור רץ אבל אני בפועל לא ראיתי שום דבר מלבד מסך שחור. היו פעמים בהם דמויות מסוימות שאני אמור ללכת עימן נעמדו במקומן וסירבו ללכת איתי עד שהתחלתי את אותו קטע משימה מחדש, היו פעמים רבות שהירי שלי היה מדויק אך בפועל נחשב כפספוס וזו רק ההתחלה.
אחת הבעיות היותר גדולות שיש למשחק היא הירידה המשמעותית בפריימים בחלקים בהם יש יותר מידי רעש ופיצוצים על המסך. בין רגע המשחק מקבל ירידת פריימים דרמטית שלעיתים אף הייתה משולבת בקרטועים מאוד לא נעימים במוזיקה וסאונד המשחק (מאלה שצורמים באוזן בצורה לא מהנה בכלל). לא ברור לי אם הבעיה הזו קיימת רק בגרסת הקונסולות של המשחק היות ולא יצא לי לבדוק את המשחק על גבי המחשב האישי אך ממה שהבנתי מרחבי האינטרנט המון אנשים חווים באגים וכשלים בביצועים שעשויים להעיק ולהשפיע לרעה על המשחק ובאמת שחבל שזה המצב.
לסיכום, Mafia: Definitive Edition הוא חידוש מרשים למשחק קלאסי וטוב, הכולל סיפור מעולה, עולם מרהיב ודמויות שקל וכיף להתחבר אליהן, אפילו שמדובר בחבורת מאפיונרים שלא דופקים חשבון לאף אחד. יחד עם זאת, הביצועים הלוקים של המשחק בחלקים ממנו הופכים את חווית המשחק למעיקה במקצת (לפחות בגרסת הקונסולות) כך שאולי שווה לחכות להזדמנות טובה יותר לרכוש אותו. כולי תקווה שמפתחת החידוש תקשיב לבעיות העולות מהשחקנים ותתקן את המשחק בהקדם, כדי שרבים אחרים יוכלו להנות מהעלילה הסוחפת, העולם המעניין ושלל האלמנטים החיוביים הנוספים שיש למאפיה להציע.
*Mafia: Definitive Edition זמין כבר היום לרכישה על המחשב האישי, ה-Xbox One וה-PlayStation 4.
*עותק לביקורת הובא על ידי עדלי יונייטד. סוקר על גבי ה-PlayStation 4.
מה אתם חושבים על Mafia: Definitive Edition? ספרו לנו בתגובות!
Mafia: Definitive Edition
ציון סופי - 7
7
טוב
משחק עם סיפור טוב ואיכותי שנופל הודות לביצועים ואופטימיזציה לקויה.
