בא לשכונה פרצוף חדש – ביקורת המשחק Marvel’s Spider-Man Remastered

האם מה שהיה מעולה ב-2018 עדיין מעולה בשנת 2020?

אם אהבתם את Marvel’s Spider-Man בפיתוחה של חברת Insomniac שהושק בשנת 2018, בטח תשמחו לדעת ש-Marvel’s Spider-Man Remastered, הגרסה המחודשת שלו ל-PlayStation 5 היא עדכון הולם למשחק.

הגרסה החדשה זמינה כחלק מהמהדורה האולטימטיבית של משחק ההמשך, Marvel’s Spider-Man: Miles Morales, שהושק ביחד עם קונסולת PlayStation 5. המפתחת, Insomniac, לא שינתה יותר מדי דברים במשחק, שנשמר פחות או יותר כמו שהוא, למעט הפרצוף החדש והמטומטם של פיטר פארקר. השינויים העיקריים הם הגרפיקה משופרת והעובדה שהגרסה מכילה את כל חלקי חבילת ההרחבה Marvel’s Spider-Man: The City That Never Sleeps ללא צורך בתוספת תשלום. ההחלטה לשנות מעט מאוד דברים היא החלטה הגיונית לאור הצלחתו של המשחק המקורי – והגרסה המחודשת, עם קומץ השיפורים שלה, מנצלת את החומרה של ה-PlayStation 5 כדי לספק חווית משחק נקייה לחלוטין מזמני טעינה.

אם הייתם בסדנת ויפאסנה בשנתיים האחרונות ולא שמעתם על Marvel’s Spider-Man, אז הפסקה הבאה מוקדשת לכם. Marvel’s Spider-Man הוא משחק פעולה-הרפתקאות עתיר תקציב בעולם-פתוח שמומן על ידי Sony ולכן הוא בלעדי לפלטפורמות שלה. זה אומר שהמשחק מאוד מלוטש וכיאה למשחק פותח על ידי Insomniac (מפתחת סדרת Ratchet & Clank) גם השליטה בו מאוד נוחה.

תחושת הפליאה שליוותה כל ניטור והתנדנדות באמצעות הקורים ברחבי הגרסה הווירטואלית של העיר ניו יורק משוחזרת היטב להפליא ב-Marvel’s Spider-Man Remastered, הודות לשליטה פשוטה ואינטואיטיבית שהופכת במהרה לטבע שני. לא פחות חשובות לתחושה הזאת הן האנימציות המדהימות על המסך, הן כל כך חלקות וכל כך אמינות עד שהן גרמו לי להרגיש כמו ספיידרמן.

בכנות, הגריפקה במשחק מרהיבה. המשחק המקורי היה נראה, כמובן, מדהים והגרסה המחודשת שומרת על כך, תוך שהיא מעדכנת את הגרפיקה כראוי לחומרה של ה-PlayStation 5. ההישג הגדול ביותר של הגרסה החדשה הוא ללא ספק מצב הביצועים של המשחק, שמציג את המשחק ב-60 פריימים לשנייה. המשחק פשוט מתעורר לחיים במצב הזה, אין ספק ש-Insomniac התכוונו שהמשחק ישוחק במצב זה. השליטה והמשחקיות כל כך חלקות שפשוט לא רציתי לחזור למצב המשחק השני. אם כבר הזכרתי את המצב השני אז המשחק רץ בו ב-30 פריימים בשנייה, בדומה לגרסה המקורית של המשחק. מצב זה מקריב את קצב הפריימים הגבוה כדי לספק גרפיקה באיכות גבוהה יותר, אני אישית לא יכולתי באמת לנצל אותו כי מסך הטלוויזיה שלי הוא Full HD ואילו מסך המחשב שלי הוא מסוג 1440p וקונסולת ה-PlayStation 5 לא תומכת ברזולוצייה הזאת. מצב זה הוא ברירת המחדל של המשחק ואני לא באמת מבין למה, משחקיות היא הדבר הכי חשוב במשחק מהסוג הזה, מה אכפת לי מאיכות הגרפיקה עם המשחק רץ פחות טוב? למרבה המזל Sony ו-Insomniac הקשיבו למעריצים ולאחר ההשקה החברות שחררו מצב חדש בו המשחק רץ ב-60 פריימים בשנייה עם תמיכה בטכנולוגיית מעקב הקרניים ברזולוצייה של Full HD.

הגרפיקה, עיצוב המשחקיות, הכתיבה, הסיפור, המוזיקה, מתמזגים יחד וגורמים למשחק להרגיש כמו סרט או קומיקס של Marvel. המשחק הוא מכתב אהבה לדמות ולעשרות שנות התקשורת שמאחוריו, עם המון הפניות, ביצות פסחא, וכמובן נקודות עלילה, שמזכירות את מעלליו של איש העכביש באמצעים האמנותיים אחרים. כפי שציינתי קודם, כל המשחק מרגיש מאוד אמין.

חלק גדול מהמשחק שהייתי צריך להיות הרבה יותר ביקורתי כלפיו בביקורת שלי על המשחק המקורי ב-2018 הוא מערכת הקרב. היא די טובה ומזכירה מאוד את זו של סדרת Batman Arkham, אבל היא הרבה יותר שטחית ממנה ובשלב כלשהו היא כבר ממצה את עצמה. ברוב הקרבות אפשר פשוט למעוך את כפתור הריבוע ולנצח, אבל קרבות הבוסים המקוריים יחסית וגם חלק קטן מהקרבות נגד האויבים הרגילים דורשים מיומנות גבוהה יותר ושימוש בגאדג'טים של ספיידרמן.

לדבקות הזו במשחק המקורי, יש גם חסרונות. הקטעים הפחות טובים של המשחק גם עדיין פה כמו קטעי ההתגנבות והיעדר גיוון במשימות הצדדיות ובעולם הפתוח, שאופיים גרם לי שוב ושוב לאסוף פריטים חסרי ערך ולדפוק מכות לחבר כנופיות גנרי מספר 999. נו טוב, לפחות העובדה שאפשר לגשת למשימות בקלות ובמהירות דרך התפריט הראשי של הקונסולה יקלו עליכם בהשלמתם. גם חידות ה"פריצה" וה"מדע" המשעממות עדיין פה. למרבה הצער, חלקים אלה של המשחק פוגעים בחוויה עכשיו יותר מאשר בשנת 2018, במיוחד בהשוואה למשחקי עולם-פתוח אחרים כמו Ghost of Tsushima שעושים עבודה הרבה יותר טובה ביצירת עולם פתוח מעניין.

פגם מרכזי אחד מהמקור שטופל ב-Marvel’s Spider-Man Remastered הוא זמני הטעינה הארוכים. השיפור הזה היה אפשרי רק הודות לכונן ה-SSD המהיר במיוחד של ה-PlayStation 5. הטעינה היא בעצם מיידית ותוכלו אפילו לבטל את סרטון הנסיעה המהירה בו ספיידי נוסע ברכבת התחתית אם תרצו.

בגדול, Marvel’s Spider-Man Remastered עמד בציפיות שלי ממנו. אולם יש תחום אחד בו הוא אכזב אותי. רבות דובר על ההפטיקה של קונסולת ה-PlayStation 5, בקר DualSense והמשוב ההפטי שלו. הייתי להוט להרגיש את התגובות השונות של הרטט בשלט וההתנגדות של הכפתורים בפעולה בספיידרמן, ולמרבה הצער, התאכזבתי. הן שם, אבל הן מאוד קלות, כל כך קלות, למעשה, שבהתחלה חשבתי שהפעלתי את הגדרות הנגישות כדי להפחית את עוצמתם בטעות. כניסה לתפריט האפשרויות גילתה שלא עשיתי דבר כזה, לצערי, וכי הגדרת הרטט "הקלאסית" בקושי מרגישה כמו כלום. זה לא הורס את המשחק, כמובן, אבל זה מאכזב, בהתחשב בפוטנציאל העצום שיכול להיות לתגובות האלה במשחק כזה (כפי שהודגם על ידי משחק השקה אחר, Astro's Playroom).

תוספת אחרת שלא אהבתי בגרסה החדשה היא שינוי פניו של פיטר פארקר מאלה של השחקן ג'ון בובניאק לאלה של השחקן בן ג'ורדן. המפתחים טוענים שהם החליפו את פניה של הדמות בגלל פניו הרזים של המדובב יורי לוונטל שלא היו מתאימים לאלה של ג'ון בובניאק. יש לי תחושה פנימית שהשינוי בוצע כדי שהדמות תראה צעירה יותר ודומה יותר לספיידרמן של טום הולנד.

התחלתי את הסקירה הזו באמירה שאם אהבתם את משחק 2018, אתם עדיין תאהבו את הגרסה המחודשת הזאת. לעומת זאת, אם המשחק של 2018 לא סיפק אתכם, אני לא חושב ש-Marvel’s Spider-Man Remastered ישנה את דעתכם, אלא אם כן הסיבה היחידה שלא אהבתם את המשחק המקורי הייתה העובדה שהוא רץ רק ב-30 פריימים לשנייה. אם אינכם שייכים לאף אחת מהקטגוריות הללו, וזו תהיה הפעם הראשונה שתשחקו במשחק, אז מצפה לכם חווית משחק מהנה במיוחד, אבל תעשו טובה תוותרו מראש על המשימות הצדדיות.

*עותק לביקורת וקונסולת ה-PlayStation 5 סופקו על ידי ישפאר, היבואנית הרשמית של PlayStation בישראל.