עיר ללא הפסקה – סיקור חבילת ההרחבה Marvel’s Spider-Man: The City That Never Sleeps

חבילת ההרחבה The City That Never Sleeps מכינה את הקרקע למשחק ההמשך המצופה של Marvel’s Spider-Man

רוב משחקי הווידאו עתירי התקציב של ימינו מקבלים תזרים קבוע של תיקונים, עדכונים ותוכן חדש, במשך חודשים ואפילו שנים לאחר ההשקה. זה הפך את חבילות הרחבה ליצור נדיר. יחד עם זאת, נראה שזה לא משפיע על Sony. החברה כבר השיקה חבילת הרחבה גדולה למשחק הפעולה-תפקידים Horizon: Zero Dawn, כך שזה לא מפתיע שהיא אישרה לחברת Insomniac לפתח חבילת הרחבה ל-Marvel’s Spider-Man, אחד מהמשחקים המצליחים ביותר של שנת 2018. חבילת ההרחבה Marvel’s Spider-Man: The City That Never Sleeps חולקה לשלושה חלקים – Heist, Turf Wars ו-Silver Linning. בחלוקה הזאת יש הרבה הגיון מבחינת Sony היא מאפשרת לה למכור את חבילת ההרחבה בחלקים נפרדים או ביחד, כך שעל מכירה בנפרד של כל חלק היא יכולה לגבות יותר כסף. השקת חבילת ההרחבה לאורך זמן ביחד עם העדכונים השוטפים שהמשחק קיבל סייעו לחברה לשמור את המשחק באור הזרקורים ולמצב את מעמדו מאז ההשקה בחודש ספטמבר. למרבה הצער חלוקת חבילת ההרחבה גורמת גם ללא מעט בעיות. נכון שזה כיף לקבל בכל חודש פרק חדש ולצלול לתוך השחזור הדיגיטלי של מנהטן, אך החזרה הזאת גם מציפה הרבה מאוד בעיות שהיו קיימות בעולם הפתוח של המשחק שלא הייתי שם לב אליהן אלמלא הייתי צריך לשחק בו שוב ושוב במרווחי זמן של יותר מחודש. העולם הפתוח מתחיל לחזור על עצמו ומערכת הקרב נראית שטחית למדי ככל שהזמן עובר. לא רק שהחלוקה הזאת לא משפרת את חווית המשחק, היא גורמת נזק בדיעבד למשחק שכל כך אהבתי בעת השקתו (תוכלו לקרוא את דברי החנופה שלי בקישור כאן).

הגישה לחבילת ההרחבה הרבה יותר מסובכת ממה שהיא הייתה צריכה להיות. במקום שחבילת ההרחבה תתווסף למשחק הראשי, אתם תצטרכו לגשת לכל חלק שלה בנפרד מהמסך הראשי. כשתיכנסו סוף סוף למשחק, יקבל את פניכם אותו האי מנהטן.

מבחינת איכות התוכן חבילת ההרחבה מוסיפה מעט מאוד דברים חדשים או מקוריים למשחק. אם אהבתם את השידורים החיים של סקרובול בטח תשמחו לדעת שהם חזרו ובגדול, הרבה יותר טובים ממה שהם היו במשחק הראשי. נראה שהמפתחים העדיפו לקחת תוכן מהמשחק המקורי ופשוט לצבוע אותו בגוונים אחרים. לולאת המשחקיות הבסיסית נשארה זהה לחלוטין – ספיידי מקבל שיחת טלפון, מנתר על גגות העיר ניו-יורק כדי להגיע למקום כלשהו, מכסח לרעים את הצורה וחוזר חלילה. הלולאה הזאת עובדת לא רע, אבל לפי דעתי דווקא חבילת ההרחבה הייתה המקום בו המפתחים היו צריכים לנסות דברים חדשים לפני פיתוח משחק ההמשך (כולנו יודעי שיהיה אחד כזה). The City That Never Sleeps לא מוסיפה אף מתקפה או גאדג'ט חדש למשחק, רק כמה חליפות חדשות.

כשהמשחקיות חוזרת על עצמה, הכוח המניע של חבילת ההרחבה הוא ללא ספק הסיפור, שאחת המטרות שלו, היא כמובן ליצור את התשתית למשחק ההמשך. הכותבים עשו עבודה טובה מאוד עם הסיפור בהתחשב בכל המגבלות שמוטלות על חבילות הרחבה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשינויים שעוברים על דמויות המשנה, סילבר סייבל ויורי ואטאנבה שלא התפתחו יותר מדי במשחק הראשי, אך גם דמויות אחרות כמו מארי ג'יין ומיילס מוראלס. כמה חבל שאנשים צריכים לקנות את חבילת ההרחבה הזאת כדי לראות שהדמויות האלה ממצות את הפוטנציאל שטמון בהן. על ספיידרמן והאני האחר שלו פיטר פארקר לא עוברות יותר מדי תהפוכות. זה לא מפתיע כי אחרי כל מה שספיידי עבר במשחק הראשי מה שקורה בחבילת ההרחבה קטן עליו. אחת הבעיות שעולות מהגישה הזאת היא שכל מפגש עם הנבלים הראשיים של חבילת ההרחבה מרגיש חסר משמעות ולא מרגש במיוחד. החלק הראשון, Heist, מתקדם בהתחלה לאט מדי ולוקח לו הרבה זמן להגיע לקצב טוב. עלילת החלק הראשון מתמקדת בעיקר במערכת היחסים של איש העכביש עם החתולה השחורה, פלישיה הארדי. שני החלקים האחרים של The City That Never Sleeps מתמקדים בעיקר במלחמה שמנהלת סילבר סייבל עם ג'וזף איש הפטיש, אחת הנבלים הפחות מוכרים בעולמו של ספיידרמן. איש הפטיש הוא נבל חד ממדי והוא לא מעניין כמו שאר הנבלים במשחק הראשי, בין היתר משום שסיפור הרקע שלו לא ידוע, הוא לא מעורר סימפתיה כמו מיסטר נגטיב או ד"ר אוקטופוס. בשורה התחתונה הסיפור כאן בעיקר מכין את הקרקע למשחק ההמשך.

אחרי שסיימתי את כל החלקים של חבילת ההרחבה אני חושב שחברת Sony הייתה צריך לכלול אותה במשחק המלא כחלק מהסיפור הראשי. כתוצאה מכך The City That Never Sleeps מתאימה בעיקר לאנשים שכל מה שהם רוצים הוא לקפוץ על גגות העיר ניו-יורק להנאתם, להרביץ לנבלים ולאסוף את פרטי המידע הקטנים שיגלו להם משהו על המשחק הבא. אם אתם רוצים סיפור עמוק יותר, משחקיות חדשנית יותר או שפשוט סתם נמאס לכם מספיידרמן, חבילת ההרחבה הזאת היא פשוט לא בשבילכם, אתם יכולים לדלג למשחק הבא.