אגדה סקוטית – ביקורת לסרט "מרי מלכת הסקוטים"

האם "מרי מלכת הסקוטים" הוא הדרמה התקופתית על המנהיגה הסקוטית האגדית אליו חיכינו במשך שנים?

מאז שני סרטי הדרמה הגרנדיוזים בכיכובה של קייט בלאנשט על המלכה האנגלית אליזבת', חיכיתי לראות עיבוד מכובד וגרנדיוזי באותה המידה ליריבה הסקוטית שלה ובת דודתה מרי מלכת הסקוטים, "הממלכה" של רשת ה-CW נתן לי שבריר מהסיפור האמיתי והרבה מאוד דרמה מומצאת, אבל המשכתי לחכות לראות את הסיפור האמיתי על המסך הגדול, הסרט החדש של ג'וסי רורק נותן לי את הגרנדיוזיות שרציתי אבל לא לגמרי את כל האמת.

"מרי מלכת הסקוטים" מתחיל מיד עם הצגה של הגיבורות של הסרט מרי (סירושי רונאן) ואליזבת' (מרגו רובי), מרי עושה את דרכה חזרה לארץ מולדתה עכשיו שבעלה פרנסיס, מלך צרפת, נפטר ומלכת אנגליה אליזבת' מתמודדת עם הדאגה של המועצה שלה לחזרת מלכת סקוטלנד לכס המלכות שלה. למרות שזה נראה מתחילת הסרט והטריילר שתפקידה של מרגו רובי הוא עיקרי בדיוק כמו של רונאן, אבל האמת היא שבדיוק כמו שם הסרט, הוא בעיקרו סביב מרי המלכה הסקוטית וכל האירועים הסובבים אותה, אותם לא אפרט לאלו שרוצים להיות מופתעים במהלך כל הסרט.

אבל זה לא אומר שתפקידה של אליזבת' בסרט הוא לא משמעותי, אליזבת' היא בעצם הניגוד של מרי והיריבה האגדית שלה. כבר מאחת הסצנות הראשונות של הסרט ולאורך כל זמן ריצתו אפשר להרגיש שהוא בא להתרכז בנושא של העצמה נשית ומקומן של הנשים בעולם הגברים. בהתחלה זה יכול להרגיש לאנשים מסוימים שהסרט נטו בא להגיד שגברים הם רעים ונשים הן טובות, אבל זה לא נכון, הרבה מהגברים של הסרט הם דמויות חביבות ומורכבות, בעיקר ג'יימס, אחיה החורג של מרי ו-ויליאם, יועץ המלכה אליזבת'.

שתי דמויות אלו הן הקשר המרכזי של המלכות לעולם הגברים שמקיף אותן ויש להם כימיה נהדרת אחד עם השני- אליזבת' וויליאם מדברים אחד עם השני בגובה העיניים על הקושי של המלכה אליזבת' בעולם שבו גברים מולכים ונשים הן רק אמצעי ליורשים ואפשר להרגיש מהדיאלוג של מרגו רובי וגאי פירס המוכשר שהם מכרים טובים מזה שנים. המערכת יחסים בין ג'יימס ומרי גם מאוד מורכבת ומעניינת, ישנה אהבה בין השניים אבל גם חובה למדינת סקוטלנד שגורמת לאחד תמיד לבקר את השנייה, זו דינמיקה נהדרת ומעניינת לראות באה לחיים על המסך על ידי רונאן וג'יימס מקארדל.

כוכבת הסרט היא סירושי רונאן והיא מוכיחה פעם אחר פעם למה היא זכתה לשלוש מועמדויות לפרס האוסקר ("ליידי בירד", "כפרה" ו"ברוקלין"). לא רק שהיא נותנת הופעת יוצאת מן הכלל בתור המנהיגה של סקוטלנד ואישה בלב עולם הגברים, אבל היא גם מראה יכולת מרשימה של שפה בסרט- המבטא הסקוטי שלה חסר רבב וזה בעיקר מרשים כשהיא מדברת צרפתית, היא דוברת אותה בצורה שוטפת ועם מבטא של אישה סקוטית, משימה לא קלה עבור שחקנית. אני יכול להגיד בלב שלם שסירושי נתנה את ההופעה הטובה ביותר של מרי מלכת הסקוטים שראיתי עד כה. אבל אני לא יכול להגיד את אותו הדבר על הופעתה של רובי.

לא שמרגו רובי לא נותנת פה הופעה מדהימה, להיפך, היא מצליחה להביא למסך את השיגעון של מלכת אנגליה בצורה מאוד טובה ואפילו נותנת מספר קטעי טקסט מרגשים בזמן שהיא תחת איפור כבד, אבל בסופו של יום זו בעיניי לא אליזבת'. אני לא מרגיש את המלוכה או הקשיחות שעליהם אליזבת' הייתה ידועה בה והיא יותר מפעם אחת הייתה יותר מדי מבינה ורכה עם מרי, משהו שלא היה נכון בעליל היסטורית ופה מתחילה בעיית הדיוק של הסרט.

"מרי מלכת הסקוטים" כל כך מרוכז בלהעביר את המסר שלו שהוא פוגע מאוד בתפיסה ההיסטורית של הסרט, מרי ואליזבת' לא אהבו אחת את השנייה, הן לעולם לא נפגשו וחצר המלוכה לא היה מלא באפריקאים ואסייתים, בעיקר לא בתור הנתינים הקרובים ביותר של המלכות והמרכיבים החשובים ביותר במלוכה שלהן. אין לי בעיה עם קידום פוליטי בסרטים או גיוון, כל עוד זה לא פוגע במבנה הסיפור ובסרט הזה זה בהחלט פגע במבנה הסיפור, הניסיון להעביר סיפור מוכר בצורה חדשה פשוט לא התאים לי פה, בעיקר עם האופן הנהדר שהסרט הצליח לבלוע אותי לתקופה עם צילומים מרהיבים של סקוטלנד וצילום נהדר של האירועים המתרחשים בין קירות הטירה, כמו פשוטי עם שמהמרים במסדרונות בזמן שהמלכה והשרים שלה נהנים במסיבה, ממש הרגשתי שאני מסתכל על אירועים אמיתיים בהיסטוריה.

מה שכן, כמה שהדינמיקה של מרי ואליזבת' היא לא מדויקת היסטורית, אני מאוד אהבתי אותה. הסרט בא להתרכז בדרך של נשים להתמודד בעולם שנשלט על ידי גברים, להמשיך בדרכך ולהיות אישה ואמא (כמו מרי) או להפוך לאט לאט לגבר ולהשתלב עם הסובבים אותך (כמו אליזבת') ואני חושב שזה מוטיב מאוד מעניין בסרט, ומכל הדמויות ההיסטוריות שעליהן אפשר ליישם את מוטיב זה, אני חושב שהבחירה הטובה ביותר באמת היו מרי ואליזבת', שתי נשים חזקות בעולם נשלט על ידי גברים רודפי כוח ובצע.

סיכום

"מרי מלכת הסקוטים" הוא סרט אפי ומרשים לצפייה במלוא מובן המילה, בין אם זה בגלל הנופים המרהיבים של סקוטלנד, התלבושות המושקעות או ההופעות המרשימות של סירושי, רובי ואפילו דייויד טננט (הדוקטור האהוב עלינו), שמגלם את המנהיג הפרוטסטנטי ג'ון נוקס שצועק דברי שנאה נגד המלכה ומצליח לגנוב כל סצנה שבה הוא מופיע.

הסרט כן מפספס בגדול בגלל חוסר הדיוק ההיסטורי שמורגש באופן ברור בסרט, במקום לנסות לקדם אג'נדה או רעיונות מחוץ לתקופה, הסרט יכול היה להטיב מלהתרכז נטו בהיסטוריה ובהופעות עצמן. אבל החוסר דיוק ההיסטורי כן מוביל לדינמיקה ומוטיב מעניינים סביב מרי ואליזבת', מה שהופך את הסרט לשווה לצפייה, אפילו אם מדובר פחות בהיסטוריה ויותר באגדה.