יציאת מוסקבה – סיקור המשחק Metro Exodus

רוסיה הפוסט-אפוקליפטית לא נשמעת כמו אתר התיירות האטרקטיבי ביותר, אבל היא מקום ההתרחשות של אחד המשחקים המהנים ביותר, Metro Exodus

נראה כי משחקי יריות לינאריים נעשים יותר ויותר נדירים ככל שחולף הזמן. אם בעבר משחקים כמו Bioshock ו-Deus Ex נראו לנו כמו משהו מיוחד, היום משחקים עם מפות פתוחות וגדולות הם דבר שגרתי למדי. אם הגעתו של ז'אנר הבאטל רויאל לקדמת הבמה עם משחקים כמו Fortnite ו-PUBG גם משחקי יריות לינאריים התחילו ליישר קו. Black Ops 4 זנח את הקמפיין לטובת הז'אנר, Titanfall 3 הפך ככל הנראה ל-Apex Legends וגם Battlefield V צועד באותו הכיוון. המגמה הזאת כאמור מקטינה את מגוון משחקי היריות שזמין לקהל השחקנים. Metro Exodus גם מתאים את עצמו למגמה הזאת תוך יציאה מהעיר מוסקבה אל המרחבים הפתוחים של רוסיה. באופן די מפתיע המפתחים הצליחו לעבד את סגנון המשחקיות המוכר של המשחקים הקודמים כך שיתאים לסביבת משחק פתוחה יותר.

סיפורה של סדרת Metro מבוסס על סדרת ספרים בעלת שם זהה של הסופר הרוסי דמיטרי גולחובסקי. בדומה לשאר משחקי הסדרה גם Metro Exodus מתמקד בארטיום לוחם במסדר ספרטה שתפקידו להגן על המטרו, הרכבת התחתית של מוסקבה שהיא ביתם של האנשים שניצלו מהשואה הגרעינית שהתרחשה בעולם. בתחילת המשחק ארטיום וחבריו ליחידה מסתבכים עם ההנהגה של העיר ונאלצים לברוח ממוסקבה באמצעות רכבת כדי למצוא בית חדש. הסיפור שם דגש מיוחד על חשיבותם של חברים ומשפחה בחייו של האדם. כמו במשחקים הקודמים גם כאן ארטיום יצטרך לקבל החלטות הרות גורל במהלך המשחק שיובילו לתוצאות שונות. בשונה מהמשחקים הקודמים, בהם ארטיום פשוט קיבל החלטה בנקודה מסוימת, כאן ההחלטות מתקבלות בצורה טבעית יותר בכל רגע בו ארטיום פוגש בבני אדם אחרים. שיחה עם חבר בצוות שלכם יכולה להוביל למשימה, שתשפיע על מהלך המשחק. רחמנות כלפי דמויות משנה זרות או אפילו כלפי נבלים תוביל להשלכות חיוביות מבחינת הסיפור, אך תהפוך את המשחק לקשה יותר.

המעבר של Metro Exodus לשלבים פתוחים יותר הוביל למגוון רחב מאוד במשחקיות בהשוואה למשחקים הקודמים. המשחק מורכב מכמה שלבים פתוחים, כשבין כל אחד מהם יש שלב קטן ולינארי. בגלל השילוב הזה סגנון המשחקיות ב-Metro Exodus נע בין מצב של משחק הישרדות פתוח לבין משחק יריות לינארי. כל אחד מהשלבים הפתוחים יכריח אתכם לאמץ סגנון משחקיות מעט שונה. הגיוון הזה בא לידי ביטוי גם בעיצוב של סביבות המשחק. בשלב אחד תצטרכו להתגנב דרך בסיס סודי במוסקבה ההרוסה והמושלגת ובשלב אחר לנסוע בוואן במדבר שנוצר בים הכספי בעקבות השואה הגרעינית שפקדה את העולם. בנוסף לכך המשחק מכיל גם מספר מצומצם משימות צדדיות שכדאי לכם מאוד לבצע משום שתוכלו להשיג באמצעותן ציוד יקר ערך שיוכל לשמש אתכם בהמשך המשחק. מעבר לכל המשימות והמגוון שיש ל-Metro Exodus להציע, התוספת המשמעותית ביותר שלו היא היכולת לתכנן את המהלך הבא שלכם. השלבים הפתוחים נותנים לכם את האפשרות לתצפת על אויבים ולבחור את הדרך הנכונה ביותר לגשת לכל אתגר שהמשחק מציב בפניכם.

עמוק בפנים Metro Exodus הוא עדיין משחק הישרדות, לכן השחקן תמיד צריך לחשוב על ההשלכות של מעשיו. היציאה מתחנת הרכבת התחתית של מוסקבה ייתרה את השימוש בתחמושת כמטבע, אך היא עדיין משאב נדיר שיש להשתמש בו בתבונה. תצטרכו לבחור באילו קרבות לקחת חלק ומה הדרך הכי טובה להתמודד מול סוגי האויבים השונים שמאכלסים את עולם המשחק. באזורים בהם קיימת קרינה תדרשו לחבוש מסיכת גז ולשים לב למד בתחתית המסך שמורה על משך הזמן בו הפילטר שלה יהיה שמיש. אם תכנסו עם המסכה לקרבות היא יכולה להישבר ותצטרכו לתקן אותה. גם למשקפת ראיית הלילה ולפנס שלכם יש זמן פעילות מוגבל. ככל שהסוללה שלהם תתרוקן כך גם אורם ידעך, מה שעשוי להיות קטלני עבורכם באזורים מסוימים, לכן יש להטעין אותם לעיתים תכופות. זאת כמובן רק ההתחלה יש עוד הרבה דברים שתצטרכו לשים לב אליהם. הצורך בניהול המשאבים הופך את המשחק להרבה יותר מהנה. בניגוד למשחקים פתוחים המעבר מנקודה אחת לשנייה, הוא לא כל כך פשוט, תצטרכו להתחמק מאויבים ומאזורים מסוימים כדי לא לבזבז תחמושת מיותרת וכיאה למשחק הישרדות גם לנווט באופן ידני תוך הסתכלות מתמדת על המפה.

העיצוב הפתוח של Metro Exodus יכול להיות לפעמים מאוד מבלבל, במיוחד בחלקים בהם עולם המשחק מפסיק להיות פתוח, כך שלא תדעו לאן צריך ללכת. בהרבה מקרים המשחק עובר מעולם פתוח לשלב לינארי בנקודות בהם תתחילו להרגיש בנוח עם סגנון המשחקיות וזה יכול להיות די מתסכל. למרבה המזל המשחקיות עצמה מתאימה מאוד לשני המצבים האלה.

האווירה המוכרת של סדרת Metro עדיין כאן. המסדרונות האפלים והמתפוררים ביחד עם אורות הקרינה הירוקים עדיין מעוררים בי חלחלה עמוקה. לדעתי צריך לייחס חלק גדול מההצלחה של המשחק לאיזון שהמפתחים יצרו בין המשחקיות בכל נקודה ונקודה לבין האווירה. סביבות המשחק מעוצבות להפליא וההחלטה של המפתחים להשתמש בממשק ותצוגה עילית מינימליים, גרמה לי להעריך יותר את העבודה שהם עשו. השלבים הפתוחים גרמו לי להרגיש כמו פרט קטן וחסר חשיבות בעולם גדול ואכזרי. לעומת זאת בחלקים הלינאריים של המשחק, Metro Exodus הופך למשחק אימה מן המניין, שהלחיץ והפחיד אותי.

תשומת הלב של המפתחים לפרטים הקטנים ב-Metro Exodus בהחלט מעוררת השתאות. כשתצעדו במחילות החשוכות הסדקים במסכה יפגעו בשדה הראייה שלכם ושעון העצר שעל ידכם מעיד על הזמן בו תצטרכו להחליף את פילטר שלה. תשומת הלב הזאת לא נעלמת כאשר עוברים לעולם הפתוח, להיפך היא רק נהיית יותר בולטת, משום שתוכלו להסיר את מסכת הגז ולראות טוב יותר. עיצוב המשחקיות והסביבה נתנו לי את ההרגשה שהמפתחים לוקחים אותי לסיבוב ברכבת הרים רגשית, מלאה בעליות ומורדות. במשחק הזה אין כמעט רגע דל.

למרבה הצער מערכת הקרב של המשחק דומה מאוד לזאת של המשחק הקודם. השליטה בנשקים היא לא מדויקת ונוקשה מאוד, מה שגרם לי לא פעם לפספס פגיעות בראשם של אויבים ולבזבז תחמושת מיותרת. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במשימות התגנבות שדורשות תכנון וחשיבה או בלחימה מול אויבים לא אנושיים כמו עכבישי ענק. אויבים אנושיים היו לרוב איטיים יותר ופחות אגרסיביים, לכן יכולתי להרוג אותם די בקלות באמצעות התגנבות או מבלי לבזבז יותר מדי תחמושת. חשוב לציין שרק אויבים אנושיים נושאים תחמושת, כך שלמעשה המשחק דוחף אתכם בפועל לסגנון משחקיות מסוים, התגנבו ואספו תחמושת כאשר אתם נלחמים בבני אדם ובזבזו אותה על מוטנטים. זאת בהחלט גישה הגיונית שכן Metro Exodus הוא משחק הישרדות. את הנשקים עצמם תוכלו לשדרג באמצעות חלקי חילוף ותוספים כמו כוונות מיוחדות ומחסינות מוגדלות. תצטרכו גם לנקות את הנשק שלכם כדי להימנע ממעצור במהלך קרב.

כפי שציינתי קודם בדומה למשחקים הקודמים גם ב-Metro Exodus להתגנבות יש מקום של כבוד. בהרבה משימות המשחק מסליל אתכם לכיוון הזה. במהלך התגנבות אם תגיעו לאויב אנושי תוכלו לבחור האם להרוג אותו או לחוס עליו. תוכלו לסיים את רוב המשחק מבלי להרוג כמעט אף בן אדם. אם תבחרו בדרך הזאת הסיפור ישתנה בהתאם ודמויות אחרות יעריכו את ארטיום יותר.

Metro Exodus סובל מלא מעט בעיות. הדיבוב נוראי ומרגיש לפעמים כמו קריקטורה גזענית על חשבונם של יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר. הדיאלוגים עצמם יכולים להיחתך באמצע ולפעמים דמויות מדברות בו זמנית. ארטיום עצמו הוא גיבור שקט במשך רוב המשחק למעט קטעי היומן שהוא מקריא במסכי טעינת המשחק. החלטה שלי נראית מאוד מוזרה, כי המפתחים יכלו להקליט עוד כמה קטעי דיאלוג עם המדובב שלו. אם כבר מדברים על מסכי הטעינה, הם ארוכים מאוד, לא מתקבל על הדעת שבשנת 2019 אני אצטרך לחכות ארבע דקות כדי לשחק שוב בכל פעם שאני מת. האנימציות של הדמויות גם טעונות שיפור. לפעמים הן מרגישות ממש כמו בובות וזה די מטריד.

בשורה התחתונה רוב הבעיות שקיימות ב-Metro Exodus מקורן במעבר משלבים לינאריים לשלבים פתוחים. מערכת הקרב לא הכי מלוטשת וחלק מהאויבים יכלו להיות אגרסיביים יותר, אך למרות זאת המשחק מצליח לספק אווירה מצוינת וסיפור טוב. Metro Exodus הוא המגוון והטוב ביותר מבין משחקי הסדרה והוא עדות נוספת לכך שמשחקים טובים מפותחים גם במדינות לא מערביות.