ים של כנפיים – ביקורת לסרט הקרב על מידווי

הגיע הזמן לתת כבוד לחיילים האמיצים שלקחו חלק באירועים של הקרב על מידווי

אחד הסרטים המוכרים של מלחמת העולם ה-2 שגם זכה לביקורת חריפה ביותר הוא "פרל הארבור" של מייקל ביי, בגלל שהתרכז ברומנטיקה משעממת ומזויפת, דמויות בדיוניות והציג עובדות שיקריות לגבי היפנים והאמריקאים כדי לחזק את הדרמה. השבוע קיבלנו את "הקרב על מידווי", סרט המלחמה שמתרכז יותר בקרב אחרי ההתקפה על פרל הארבור והניסיון של ארצות הברית לשמור על השליטה שלה באוקינוס השקט. "הקרב על מידווי" מתעלה על "פרל הארבור" כמעט בכל האופנים, המשיכו לקרוא ותגלו למה.

"הקרב על מידווי" מתחיל עם האירוע הגדול שהוביל לקרב, ההתקפה על פרל הרבור. למרות שזה נראה בקנה מידה קטן מסרטו של ביי זה עדיין מעורר הרבה רגש וזעזוע לראות את זה מתרחש על המסך ובמידה מסוימת זה טוב שאנחנו לא מתרכזים יותר מדי באירוע ההיסטורי, כי זה לא סרט על פרל הארבור, זה סרט על מידווי. אבל כבר בסצנה הזאת ובסצנות האחרות של "הקרב על מידווי", הסרט מצליח להתפס רציני יותר ולהתעלות על סרטו של ביי.

הסרט ממשיך עם הניסיון של צבא ארצות הברית להתאושש ממתקפת הפתע וברובו אנחנו רואים מספר מבצעים של ארה"ב נוקמת ביפנים ושומרת על שליטתה באוקינוס השקט עם שיא הסרט, הקרב הגדול במידווי. אנחנו רואים מה קורה בחזית ובחדר המלחמה, ומקבלים לאורך רוב הסרט תפיסה די טובה של הכוחות הפועלים סביב הסיפור. למרות שישנם אירועים שמרגישים פחות רלוונטים לסיפור הכולל. אבל זה עדיין נחמד שהם הוצגו וסופרו.

את הגיבורים האמיתיים של הסיפור מגלמים מספר שחקנים מאוד מוצלחים שנותנים הופעה לא רעה בכלל, כמו וודי הרלסון, דניס קוויד, לוק אוונס ופטריק וילסון. רוב הדיאלוג שלהם גנרי והתסריט מעודד מספר סטראוטיפים (זה סרט של רולנד אמריך אחרי הכל), אבל השחקנים הגדולים שבסרט עדיין נותנים הופעה לא רעה ומצליחים לרומם את איכות הסרט והחשיבות שלו. למרות שאני חושב שאד סקריין היה די משעמם בתור הדמות הראשית של הסרט ויכלו למצוא שחקן טוב יותר לתפקיד.

כל האקשן של הסרט מוצג כמובן באמצעות אפקטים ממוחשבים והם נראים מאוד טוב, בעיקר בצילומים הרחבים בים הפתוח, אבל כאשר יש בן אדם משולב עם חלק המצילומים זה יכול להראות ממש ממש מזויף, כמו חייל שעולה באש (הם לא יכלו להשתמש בחליפת אש ופעלולן?). אבל כל קרבות האוויר מצולמים נהדר והסרט נותן הרבה אקשן אדיר על המסך ואפילו מספר רגעי מתח שאפילו אם לא התחברתם לדמויות, אתם כן תתחברו למשימה שלהן.

כעת הגענו לגורם החשוב ביותר שהופך את הסרט לבאמת טוב יותר מ"פרל הרבור" וזה הדיוק ההיסטורי. הסרט מתרכז בגיבורים אמיתיים והמעשים שהם עשו במהלך הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, כל הקרבות הם קרבות שבאמת קרו, הדמויות אמיתיות והרבה מהאירועים שעל המסך והאופן שהם קרו באמת התרחשו כך במציאות.

כמובן שישנם אלמנטים ששונו בשביל לעורר יותר דרמה על המסך, למשל צילומים מסוימים של האקשן, האופן שחלק מהמטוסים טסו והאיום, כמו החשש של דיק בסט (דמותו של אד סקריין) שהיפנים יפלשו לחוף המערבי של ארצות הברית, למרות שזה היה רחוק מלקרות.

אמריך דאג לערב את הפיקוד למורשת והיסטוריה של חיל הים בכתיבות התסריט ובהפקה, על מנת לשמור על דיוק. אבל גם הוא לא יכול היה לשחזר הכל, כמו כלי הטיס והספינות של הסרט, שאינן מדויקות בגלל שנאלצו לשחזרם מסרטוטים ותמונות ישנות, היות וכל הכלים מאותה התקופה לא קיימים עוד או שונו במהלך שנות ה-60. אבל גם אם ישנם חוסר דיוקים קלים פה ושם, הסרט מספר את האירועים בצורה מאוד אמיתית ומכובדת, בלי שיפוט של הצד היפני ואפילו להראות את הצד מלא הכבוד של חיילי ארץ השמש העולה.

אז גם אם הסרט מרגיש מזויף מאוד בגלל האפקטים שלו, תדעו שהמאורעות עצמם אמיתיים וכך גם האנשים שנתנו את חייהם באותם רגעים.

סיכום

"הקרב על מידווי" הוא סרט מלחמה טוב. זה לא בגלל הדמויות או התסריט, הם שניהם די גנרים, וזה לא בגלל האפקטים הממוחשבים שכובשים את המסך. זה בגלל שאנחנו מקבלים פה סרט עם צוות שחקנים מכובד, שנותן כבוד לגיבורים של חיל הים של ארצות הברית אחרי הזעזוע של פרל הארבור.

בין אם אתם מעריצים של אמריך או לא, הוא עדיין הצליח להביא לנו סיפור אמיתי על גיבורים אמיתיים בצורה הוליוודית גדולה ואם זה משהו ששווה את זמנכם, אז טוסו לראות.