נשים בחזית – ביקורת הסרט

"נשים בחזית" שופך אור על החיים הבודדים של נשות החיילים. חבורת נשים אשר בעליהן לוחמים באפגניסטין מחליטה להתאגד ולהקים מקהלה בשם "נשות החיילים". בזכות המקהלה הן מפיגות את הבדידות והכאב שלהן. מה חשבתי על הסרט כסרט דרמה\קומדיה, על המוזיקה והרעיון? להלן טריילר הסרט:

נשים בחזית-חיי המשפחה של הגברים בעורף

אתחיל מזה שרעיון הסרט שהוא להציג את חיי המשפחה בנסיבות לא קלות כגון מלחמה מעניין ואותנטי. בנוסף, עצם העובדה שהסרט מבוסס על אירועים אמיתיים מחמם את הלב מכיוון שאנחנו מגלים עוצמה נשית, מוזיקה שמחברת בין אנשים וחברות. הסרט מתחיל יפה ומגיעים במהרה לרעיון של הסרט והוא נושא הקמת המקהלה. השתלשלות העניינים מאוד פשוטה ובכללי לאורך הסרט לא מציגים מראות קשים כפי שמצפים מסרט שעוסק במלחמה. במהרה צוללים לעלילה וקל לעקוב אחרי הסרט.

המשותף לכולן הוא הבדידות והגידול הפרטי של הילדים. יחד עם זאת, כל אחת והסיפור האישי שלה. למרות שכל אחת מיוחדת בדרכה, הכוכבות הראשיות בסרט הן קריסטין סקוט-תומאס ושרון הורגן. שתיהן שחקניות נפלאות והן החוט המקשר בין כל הנשים שבחבורה. קייט אותה מגלמת קריסטין סקוט-תומאס היא דמות פלפלית שמוסיפה עניין לסרט וליסה בגילומה של שרון הורגן היא דמות משעשעת לא פחות וכריזמטית.

קול הנשים

יש דמויות רבות של נשים בסרט שאנחנו לא נחשפים אליהן בסרט כמו שתי הכוכבות הראשיות אבל זה לא מפריע לסרט מפני שהסרט מצליח להעביר את המסר. הוא מציג את החיים הלא פשוטים של הנשים גם מנקודת המבט המעניינת של הילדים, משקף את מצבן הרגשי ועל קצה המזלג את חייהם של הגברים והזוגיות שלהם עם נשותיהם. הכוכבת האחרת שמתבלטת בסרט בזכות הקול שלה היא גבי פרנץ ויתר השחקניות גם מצליחות לזרוח בסרט בזכות הכריזמה שלהן והקסם האישי שלהן.

הייתי רוצה להכיר יותר את החיים של הגברים במלחמה למרות שמטרת הסרט הייתה להתמקד בנשים. עם זאת, אורך הסרט לא היה מאפשר את זה וזה היה ארוך יתר על המידה. ייתכן שהיה אפשרי להיחשף יותר לחיי הגברים ובשביל זה לצמצם דיאלוגים משעממים שהיו בסרט וסצינות בהן הנשים עושות חזרות של שירה בהן הן מזייפות. כמה פעמים הראו לנו בסרט את הקשיים בהתחלה ואת הזיופים שלהן והיה אפשר בהחלט לקצר במעט את הסצינות האלו, למרות שרובן היו משעשעות.

זיופים

השירים שהופיעו בסרט היו יפים ולא חרושים מלבד שיר הסיום כמובן. למרות שהם שרו הרבה ניהנתי מהשירים למרות שהשחקניות הן לא זמרות גדולות. הייתה להן כריזמה והשירים התאימו לנושא הסרט. השירים מבחינתי תרמו לסרט וחיברו את הקהל למצב הנפשי הכאוב של הנשים. בנוסף, הסרט דייק את אווירת התקופה, החיים של הנשים והצילומים של הנופים שפשוט היה תענוג לצפות בו. זאת בזכות צילום מדויק ונכון ופסקול עדין שמתנגן בין המעברים ולא בשל אפקטים מיוחדים.

אחד הדברים שהייתי משפרת בסרט הוא הדיאלוגים. יש פעמים בהם אני מרגישה שהדיאלוגים בין הדמויות לא מעניינים מספיק וכאילו מסמנים לקהל מתי הוא צריך לצחוק. לא תמיד צחקתי במקומות שמבחינתם היו אמורים להצחיק ולכן הוא לא שייך לסגנון הקומי. מבחינתי, עצם העובדה שמגדירים אותו סרט דרמה\קומדיה הוא נע בין שני הסגנונות. משמע, הוא מעביר סיפור רציני ברוח קלילה. למרות שמעט מהדיאלוגים הרגישו נמרחים ניהנתי לצפות ברובו והוא עמד בהגדרה של סרט קומי-דרמטי.

לסיכום, התחברתי לנושא הסרט והתרשמתי ממנו לטובה למרות שהוא לא עשוי מושלם. כנראה מה שגרם לי יותר להתחבר הוא המוזיקה והעובדה שהוא מבוסס על סיפורים אמיתיים. השחקנים מעולים והנושא עצמו של זוגיות מחוץ לצבא די מקורי ואקטואלי, ככל הנראה תמיד. הסרט לא מרגש עד דמעות או קורע מצחוק אבל אני חושבת שהוא כן מצליח לחדור ללב ולהעלות מודעות לנושא.