משונה, מאוד משונה– סיקור הסרט המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

הבמאי המשוגע טים ברטון שולח אותנו להרפתקאות שונות ומשונות בעיבודו הקולנועי לספר "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" עם רשימת כוכבים גדולים והמון הבטחות למשהו קסום ושונה. אז מה קורה כשלוקחים במאי ש"הזוי" זה השם השני שלו ומשלבים אותו עם סיפור פנטזיה? קורים דברים… משונים.

לפני 5 שנים, ביוני 2011, יצא לאוויר העולם הספר הראשון בטרילוגייה "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" מאת ראנסום ריגס, והפך להצלחה מסחררת. טים ברטון הגדיר אותו כ"מרי פופינס אבל מפחידה", והוא מלא בפנטזיה, רעיונות מדהימים, דימיון משתולל וכמובן כל האלמנטים שגם בני נוער וגם מבוגרים יאהבו וירצו לחוות. כמעט מן הצפוי שכשהספר יקבל עיבוד קולנועי – טים ברטון שהביא אלינו את באטמן (הכי טוב בסדרה לדעתי), ביטלג'וס, המספריים של אדוארד ועוד יעמוד בראש ויביים, סרטים הזויים זה הקטע שלו אחרי הכל.

אז מה קורה בסרט בקצרה?

סבו של ג'ייק פורטמן, אייב (טרנס סטמפ שכמעט כל הזמן בוחר לשחק תפקידים אפלים ושל "הרעים") היה מספר לו מאז שהיה ילד סיפורי אגדות ופנטזיה על מפלצות, ילדים עם כוחות, על מיס פרגרין ועל כביכול ילדותו. כשג'ייק גדל כך ה"אמונה" שלו בסיפורים הלכה וקטנה עד שהם נשארו בגדר סיפורים. לילה אחד סבו של ג'ייק מותקף ע"י…משהו לא מוסבר, וכשג'ייק מוצא אותו מוטל על האדמה וגוסס אייב מספר לו שהוא חייב להזהיר את מיס פרגרין מהסיפורים שלו שמשהו עומד לקרות. כמובן שג'ייק מאבד קלות את השפיות (איך לא?) עד שבשלב מסוים לאחר טיפול פסיכולוגי ארוך הוא מבין שאולי אם יחקור את הנושא לעומק קצת יותר – הוא יוכל לסגור מעגל ולתת לנפשו לנוח.

ג'ייק עוקב אחרי כל הרמזים שסבו השאיר לו עד שהוא פוגש קבוצה של ילדים עם כוחות מיוחדים הגרים בבית מיוחד עם מיס פרגרין, ומגלה שמה שסבא שלו סיפר לו – אמיתי לחלוטין! הוא מתחבר אל קבוצת הילדים ולומד על חייהם, על יכולותייהם ועל הלולאה שהם תקועים בה ב-3 בספטמבר 1943. פאוזה דרמטית. ג'ייק מספר למיס פרגרין (המשוחקת ע"י השחקנית האדירה אווה גרין) על כל מה שקרה ועל זה שהם בסכנה גדולה וכאן חברים מתחילה העלילה.

הבמאי המבריק טים ברטון שעולם הפנטזיה זה החמצן שלו, לוקח את הסיפור הזה בשתי ידיים ומפיח בו חיים קולנועיים כמו שרק הוא יודע, עם סוג של טוויסט קטן- שימוש מינימאלי באפקטים ממוחשבים ומסכים ירוקים. הסרט מצולם בלוקיישנים מהממים ויפים שנראים כאילו נתפרו במיוחד לסרט הזה. בין אם זאת העיירה הקטנה והכמעט נטושה, או הבית בו מתגוררים הילדים (שקיים במציאות בבלגיה) או החוף הקודר והעצוב מעט שמחבר אותנו בין העבר להווה, הבחירה של ברטון ללכת על לוקיישנים אמיתיים בהחלט עושה את העבודה ומעניקה לסרט מימד יפה ומסתורי שהעלילה יכולה להתפרש בצורה מושלמת.

לצד הלוקיישנים המיוחדים שעוטפים את הסיפור מלווה אותנו פס קול קסום ומסתורי שהולחן ע"י מייק הייאם ומתיו מרגסון ולא ע"י דני אלפמן שהוא ה"צמוד" המוסיקלי של ברטון. המוזיקה משתלבת היטב בכל סצנה וסצנה ומעבירה את תחושת הפנטזיה כמו שצריך, את הסיטואציות שעוברות הדמויות ופשטות – לוקח אותנו קדימה על כנפי הקסם.

עם כמה שהלוקיישנים והמוזיקה מרהיבים ויפים, הם בסופו של דבר רק העטיפה (היפה) לכל מה שקורה בפנים. את כל היופי הזה מלווים צוות שחקנים מהשורה הראשונה ובהם ג'ודי דנץ' הגאונה, אווה גרין, רופרט אוורט (שאין מצב שתצליחו לזהות אותו) והגדול מכולם, האיש הרע של המערכה – סמואל אל. ג'קסון. כפיים.

בואו נרד לעומק, לסרט יש את כל המרכיבים בשביל להיות סרט פנטזיה מושלם: סיפור, שחקנים, לוקיישן ובמאי שחי את הז'אנר, ובאמת יש לא מעט קטעים וסצנות שמציגים את השילוב הזה, כמו למשל שהילדים משתמשים בכוחות שלהם או שג'ייק מגלה את הבית ובמיוחד הגילוי המקום הסודי של אמה – קטעים מרהיבים ביופים שמראים את יכולות החשיבה והאינטרפטציה של ברטון. אך מצד שני מרגישים בלא מעט מקומות שהסרט מעט רדום, לא מעט קטעים נמשכים ונמתחים וזה מרגיש שהן צולמו רק בשביל להשאיר את רף הגיל (13 ומעלה) איפה שהוא נמצא על אף שזה חלק מהסיפור עצמו. אלו סצנות שמרגישות פשוט "לא טים ברטוניות", וזה כל כך משפיע על הסרט. בנוסף, זאת הפעם הראשונה שאני רואה איך שמים ברקס לסם ג'קסון, הוא מסוג השחקנים שמשתוללים על המסך ונותנים את כל כולם, הפעם הוא גם היה עצור ומרגישים שהוא לא היה שם, כאילו משהו לא 100%. אולי הוא הושפע מברטון?

ובסוף – הדמויות הראשיות ששתיים מהן תפורות בדיוק למה שכיוונו, סרט לגילאי 13 ומעלה. ג'ייק ואמה הם השבלונה המדויקת של דמויות נוער שמגלות דברים בפעם הראשונה מבחינה אמוציונלית, כל אחד ואחת מהם מגלה דברים חדשים שלא ידעו קודם לכן, בדיוק לפי איך שמוכתבים סרטי הנוער פלוס, לדעתי היה כאן מקום להפוך את כל העסק לאפל יותר כמו שמצפים מ…נכון מאוד, ממר ברטון. מצד שני יש לנו את אווה גרין שבהחלט לקחה את הקונספט עד הסוף ובעת ובעונה אחת מצליחה להעביר "אני אהיה אימהית לילדים אבל אם תתקרב אליהם – אשחט אותך", יש משהו בשחקנית הזאת שפשוט עובד נכון ועושה את העבודה לא משנה איפה היא תשחק!

לסיכומו של עניין, הסרט הוא סרט שבהחלט מתאים לכל המשפחה ואין בו איזה משהו שעלול ליצור טראומה, אז תהיו רגועים. טים ברטון רוב הזמן העביר לנו סרט פנטזיה שיגרום לכם לומר וואו ומצד שני לבקש שינועו הלאה, הסיפור מקסים ומכין את הקרקע להמשך הסיפור תוך זה שאני מקווה שרק ישתפרו כמו שמצפים.