משחקי מרגלים – ביקורת הסרט משימה בלתי אפשרית: התרסקות

הסוכן בעל 9 הנשמות, איתן האנט חוזר אלינו וגם הפעם הוא נאלץ לעשות הכל על מנת להציל את העולם. הקיץ מביא איתו את סרטי האקשן, ומשימה בלתי אפשרית החדש בהחלט עונה על הדרישה, ואפילו מעלה את הרמה לשלב הבא.

תודו באמת, התגעגעתם לטום קרוז ולכוח המשימה Mission Impossible, נכון? אז נחשו מה, הוא חוזר ומביא איתו את מנת האקשן שהקיץ הזה צריך. כי מסתבר שלהציל את העולם 5 פעמים זה לא מספיק, גם בפעם ה-6 הסוכן היחידי שמתפקד כמו שצריך בצוות הזה, הוא לא אחר מאשר איתן האנט שנקרא לעזרה. אני חושבת שאם הייתי במקומו כבר ממזמן הייתי לוקחת חופשה, אחרי הכל הבן אדם קופץ מבניינים ומטוסים בשביל שאנחנו נמשיך לחיות את חיי היום יום שלנו.

אני חייבת לציין שכבר זמן מה שחסר לי אקשן שכזה בקולנוע, כל הזמן בתנועה, מנסה להיות מתוחכם ומעביר לנו שעתיים מהחיים שלנו מבלי שנשים לב לכך. זה לא שבאתי עם הרבה ציפיות מהסרט, אבל לא התאכזבתי ואפילו נהניתי ממנו. הוא לא מבריק במיוחד, אבל בהחלט יש לו את החן שלו. אלד הדברים שממש הצחיקו אותי בסרט זו העבודה שבגלל צילומי הסרט הזה, השחקן הנרי קאוויל לא יכל לבוא ולהוריד את השפם המטופש שלו (ומיותר לחלוטין בעיני), עבור הרישוטס שנעשו לסרט ליגת הצדק (אבל בואו נודה באמת, גם אם לא היה את ה-CGI הגרוע הזה שהם קראו לו סנטר, זה לא מה שהיה גורם לסרט הזה להיות טוב). מה שקיבלתי על המסך הגדול זו נוסחא משודרגת של משחקי המרגלים של פעם, עם הרבה מאוד אקשן ללא רגע מנוחה אחד. ואני חשבתי שאחרי משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים אנחנו לא נזכה יותר לראות סרט מעניין של הסדרה, כנראה שטעיתי.

מעללי איתן האנט (טום קרוז) מתחילים הפעם בדירה קטנה בבלפסט, שם הוא מקבל את פרטי המשימה החדשה שלו. עליו להשיג 3 ליבות פלטוניום מארגון טרור העונה לשם "השליחים". המשימה לוקחת את איתן לברלין, שם הוא חובר לבנג'י (סיימון פג) ולותור (ווינג רהאמס). במהלך המשימה להשיג את ליבות הפלטוניום העניינים מסתבכים, ואיתן וחברי הקבוצה שלו מוצאים את עצמם רודפים אחר אותם גנבים של ליבות פלטוניום מסוכנות. נדמה כי היכולת של כוח משימה בלתי אפשרית לבצע את הדרוש על מנת להציל את העולם כבר לא יעיל, מנהלת ה-CIA אריקה סלואן (אנג'לה באסט) מציבה אולטימטום לחברי משימה בלתי אפשרית. מפה לשם חובר לצוות אוגוסט וולקר (הנרי קאוויל), אחד המתנקשים הבכירים ב-CIA ותפקידו לדאוג שליבות הפלטוניום ימצאו בכל מחיר. הצוות הלא כל כך מגובש עושה את דרכו לפריז בכדי לעקוב אחר קצה חוט שיוביל אותם אל הפלטוניום שאבד. האם המשימה הזו תסתיים בהצלחה, או כישלון מוחלט?

סרט עם ארסנל שחקנים טובים, אי פה שום מקום לכישלון. אני מאמינה שיש כאלה שיבואו ויחלקו על דעתי לגבי טום קרוז, אבל הוא בהחלט מספק את הסחורה, ויתרה מכך מבצע את רוב הפעלולים שלו בעצמו. ככה שבאמת אין לי תלונות אליו, ומקווה שהוא ימשיך לעשות עבודה טובה גם בהמשך. גם הנרי קאוויל מראה יכולות משחק טובות (בוא נודה באמת הדמות שלו כאן צבעונית פי מאה מסופרמן שלו. תנו לבן אדם קצת חופש ביטוי) ומוכיח לנו שיש מישהו מבעד לשפם המגוחך שהוא חוייב ללבוש בסרט הזה. כמובן שיש את הפאן הקומי עליו אחראי סיימון פג, שאותו אני תמיד שמחה לראות שובר שגרה ומביא את הדמות עם האופי הציני למשוואה. אני יכולה להמשיך ולחפור על כמה שאלק בולדווין או רבקה פרגסון נותנים הופעות טובות ומוסיפים עוד קצת פלפל למתכון, אז אני אעצור פה.

הלוקישנים בהם צולמו הסרט טובים, ומאוד מתאימים לאווירה שהסרט נותן. סצינות האקשן בסרט זרמו באופן מהיר אבל בקצב טוב, ככה שהייתה לי האפשרות לבוא ולראות מה מתרחש ואיפה. אני מאמינה שמה שהפריע לי בסרט במיוחד זו סצנה ספציפית שמתרחשת בערך באמצע הסרט. סצנה טובה אבל מופרחת למדי, בה כמובן איתן האנט נמצא במעין מרדף לא הגיוני, ואיכשהו הכל מסתדר כמעט באופן מושלם מידי. לאן נעלמה הטיפת אמינות שעוד הייתה בסדרת הסרטים הזו? זה לא שאני מצפה שתהיה פה אמינות לפרטי פרטים לאורך כל הסרט, ועדיין חלק מהדברים המצולמים בסרט פשוט לא הגיוניים עד לגבול הזויים מידי.

שורה תחתונה – באמת שלא חשבתי שאני אהנה מהסרט הזה כפי שקרה. בעיניי הסרט הכי טוב בסדרה הוא קוד הצללים, ולא חשבתי שיגיע כותר נוסף בסדרה שיעלה עליו. נכון שהעלילה בסרט לא שוברת שוק, אבל התחכום שנראה בהמשך, הביצוע, משחק המרגלים הישן והטוב שעובר שדרוג לרמה אחת למעלה, אני מניחה שזה למה נהניתי מהסרט. כמובן שאם אתם מבקרים ורואים המון סרטי קולנוע, ישנם מקרים במהלך הסרט שאתם פשוט יודעים למה לצפות (כפי שאמרתי לשותפה שלי לסרט), אבל עדיין מצאתי את עצמי נהנית גם מאותם קטעים צפויים. אז אם בא לכם לברוח למשך שעתיים מהחום שבחוץ, וגם לראות סרט מהנה וטוב בקולנוע אני בהחלט ממליצה לכם ללכת לראות את משימה בלתי אפשרית: התרסקות.