ווידו. בלאק ווידו. – ביקורת הסרט האלמנה השחורה

היא המתנקשת המסוכנת בעולם, אכזרית ביותר, מקצועית בטירוף, מקפצת ממבטא רוסי לאמריקאי, מתה ו… עם סרט חדש שאמור למלא לא מעט חורים שנוצרו לאורך כל סאגת אינפיניטי.  גבירותי ורבותי קבלו את נטשה רומנוב הידועה בותר האלמנה השחורה ז״ל בסרטה החדש – האלמנה השחורה.

טריילר –

לפני שאנחנו מתחילים – הנה 3 דברים שחייבים להבין בנושא הסרט החדש של אולפני Marvel – "האלמנה השחורה":

1.  כשזה מגיע לסרטי סופר גיבורים בכלל וסרטי מארוול בפרט, אנחנו רגילים קודם כל לקבל את סרט המקור – בו נגלה מאיפה הגיבור מגיע, לאן הוא הולך וקריצה לעתיד, ואז מגיעים שאר הסרטים שמכסחים לגיבור את הצורה פיזית, אמוציונלית ומנטלית עם נגיעות של הומור, במקרה של האלמנה שחורה – זה ההפך הגמור, קודם כל – כל עלילותיה כסוכנת שילד חסרת מעצורים ורחמים, מוות טראגי אבל הירואי (אההה…. ספוילר אלרט?) ואז סוג של סיפור רקע.
2. אם נעשה השוואה בין סרטי מארוול לחוברות קומיקס אמיתיות – כל מה שהיה לנו עד כה היה חלק מ״סדרה״ רצה שהפכה בסוף לדבר שנקרא אומניבוס (ספר ענק וכבד המכיל את כלללל החוברות שמספרות את הסיפור הגדול והראשי ואת אלה ש״מסביב״ שתומכות בסיפור הגדול) ואז מגיעה האלמנה שהיא סיפור צד שקשור ליקום וקורה ביקום אבל לא קשור לסיפור הענק והמאסיבי, אלא משהו בפני עצמו.
3. הסרט מתרחש רגע אחרי מלחמת האזרחים ורגע לפני מלחמת האינסוף.

הבנו עד כה? סבבה, נמשיך.

אז מה בעצם קורה בסרט והכי חשוב מתי. 

כרגיל, זאת ביקורת נטולת ספויילרים, חומרים משמרים וממתיקים מלאכותיים אז אתם יכולים להתענג על כל מילה ללא חשש. הדמות של האלמנה השחורה סיקרנה לא מעט מהצופים שלא ממש בקיאים בעלילת החוברות והיא היחידה בלי סיפור רקע של ״מה הסיפור שלה״ ועם המון ״זוכרת איך היה בבודפשט/אז במשימה/לפני 40 שנה?״. אז כמובן יש לנו פה הזדמנות פז ליצור משהו שיעביר את הזמן עד תחילת השלב הבא של מארוול עם הנצחיים.

הקטע עם האלמנה זה שאין לה סופר כוח, היא אחת שאימנו אותה באינטנסיביות המצופה מהקומוניסטים/רוסים של פעם להפוך למתנקשת על, כולל מגורים תחת זהות בדויה כחלק ממשפחה בדויה בארה״ב (זוכרים? רוסיה? נטשה רומנוב?) כשבמקרה המשפחה שלה מורכבת מעוד ילדה קטנה תחת אימונים העונה לשם ילנה בלובה (שתשחק אותה כמובגרת  – פולרנס פיו), אמא מלינה שהיא מדענית על (רייצ׳ל וויס האגדית מ"המומיה") ואבא אלכסיי שהוא גם ״השומר האדום״ Red Guardian – המקביל הרוסי של קפטן אמריקה (כולל הקטע של המגן וסמל לאומי) המשוחק ע״י דיוויד הארבור מ"דברים מוזרים"). אחרי שככל הנראה חושפים אותם, הם בורחים חזרה לאמא רוסיה להמשיך אימונים/הצבה מחדש בין אם רוצים או לא. עד כאן המבוא לאלמנה השחורה כילדה.

בהמשך אנחנו מקבלים הצצה יותר עמוקה ל״חדר האדום״, המקום שמייצר אלמנות שחורות.
זה המקום לציין את האג׳נדה ששמים באור חזק ומהווה סוג של רקע למה שקורה לאורך כל הסרט – נושא הסחר בבני אדם בכלל ובמיוחד בילדות ונשים, זה קורה בכל העולם ואי אפשר לפספס את זה שחייבים לתת לה יותר פוקוס. אחת הדרכים זה לשים את זה בפרונט למקום שנקרא ״החדר האדום״ ושאת את כל הנושא של הסחר והאימונים מנהל ביד סופר קשוחה ע״י הנבל התורן דרייקוב (אותו משחק ריי ווינסטון), וכמו כל נבל על יש את צבא הלוחמים שלו (הפעם – אלמנות) יש לו גם ה״שליח״ שלו למשימות הסופר קשות ומיוחדות, והפעם זה טאסקמאסטר, דמות מסתורית שהיכולת שלה (ממש כמו בקומיקס) ללמוד לרמת הפרטים הקטנטנים כל צורת לחימה של כל אויב (אז אל תהיו מופתעים אם פתאום תזהו ״מהלכים״ אייקונים של דמויות אחרות). אלו הן דמויות הרקע שילוו את נטשה במהלך הסיפור שמטרתו – להציל את העולם מנבל על. 

אאאאאאאאאאאאאבל יש כאן משהו שעלול להתפספס בעת הצפייה ואני כאן כדי לאותת לכם עם זוג דגלים ענקיים! אחד הדברים החכמים והמדהימים בסרט הזה שזה לא ״עוד״ סרט Marvel כמו שאנחנו רגילים, לגיבורה הרי אין כוחות על, זוכרים? אז מה אפשר לעשות איתה שיהיה מגניב ויתפוס את הצופה לשעתיים של כיף? לעשות משהו שהרבה זמן לא עשו – סרט ריגול קלאסי, ממש כמו ג׳יימס בונד רק בלי דניאל קרייג!
יש לנו את סצנות האקשן, הריגול, הקרבות, המידע שנחשף, התעסקות באג׳נדה פוליטית שכרגע חמה בעולם האמיתי וקרבות מהירים, מרהיבים, מטורפים וכיפיים בטירוף כמו שהרבה זמן לא קיבלנו בסרט מהסוג הזה. בלי לייזרים, טילים, חייזרים, רובוטים ויכולת תעופה. כמובן שכיאה לסרט מארוול יש לנו פה גם סגירת פינות לכל מיני דברים שעלו בסרטים אחרים, אזכורים והידוק קשרים שעושים את התחושה החמימה הזאת של זיהוי איוונטים.  

הסרט בפני עצמו הוא סרט יחסית מהיר, קליל, מהנה שמוציא את הצופה עם תחושה של ״וואלה, צפיתי באחלה סרט״ וקצת פחות ״וואלה, צפיתי בסרט מארוול״, מהסיבה שכמו שאמרתי – הוא יותר סיפור צד עם מינימום קשר לסיפור הענק שמשך אותנו 3 שלבים ו-23 סרטים, אפשר לומר שהוא נמצא באותו מקום כמו "לוגאן" לצד סרטי אקס-מן ולפני שאתם שורפים לי את הבית, אני מודע להבדלים בעומק ובתוכן, אבל אם תחשבו על זה לכמה שניות אתם תבינו את הנקודה שלי.

לסיכום – מעבר לקטעי האקשן הכל כך מהנים שיש שם, כולל סצנת קרב שמצד אחד ראינו כזאת 1458553464 פעם אבל מצד שני היא אף פעם לא נעשתה כל כך טוב, מדויקת, מהונדסת ומהירה כמו מה שקורה כאן, יש לנו גם את הסיפור  ״מקור״ של נטשה שנוגע בכ״כ הרבה דברים, אירועים ומקומות שמצליח להעביר לנו את כל הדברים בצורה טובה ולא עם תחושה של דוחסים לנו את זה עמוק לגרון עם כפית, לא אשקר – יש רגעים שמרגישים פתאום מאוד איטיים ומבזבזי זמן אבל היי, זה קורה גם אצל הטובים ביותר וכשתגיעו אליהם תזכרו – יהיה משתפר, גם אם זה נמתח על פני דקות ארוכות.
המשחק של הדמויות אמנם לא חומר לאוסקר אבל עדיין מהנה, קליל, מותאם לדמות ולא משאיר תחושה שיש כאן עסק עם משהו מאולץ אקסטרה, דבר שאני מאוד מעריך. 

בנוסף, מעבר ללוקיישנים המצוינים, האקשן המגניב, הבדיחות הקטנות שמגיעות במקומות המדויקים יש גם פס קול מעולה שכמו שאמרתי מקודם – יכול להתאים בול לסרט מסדרת ג׳יימס בונד לא כולל דניאל קרייג, מצד אחד מהיר וקצבי שהופך את האקשן למעולה, מצד שני רגוע, שקט ומותח להניע יותר את סצנות הריגול והכל כמובן בהתאמה למצעד אחד סרטי מארוול/הנוקמים ומצד שני סרט ריגול שנשען על לא מעט סממני מלחמה קרה /יחסי ארה״ב בריה״מ.

שורה תחתונה, האלמנה השחורה זה לא עוד סרט של Marvel אלא משהו אחר לחלוטין שמסתיר עמוק בפנים פוטנציאל שעלול לחמוק בקלות מדי וחבל, זה סרט ריגול מצוין, משולב אקשן מהנה מאוד, הומור טוב, סיפור רקע יחסית מהודק על אף כמות המידע שמקבלים (דבר שלרוב משאיר תחושה של סיפור מבולגן), סגירה יפה של הדמות של נטשה מבלי לחרוג מהגבולות או לייצר כל מיני תאוריות מוזרות. צוות השחקנים עושה עבודה מצוינת ובכללי – זה אחלה סרט לצפות עם חבר טוב מאוד ואז לשבת על בירה לנתח כל סצנה לעומק, במיוחד אם שניכם חולים על סרטים מה…סוג הזה.