ביקורת לסרט שעתו האחרונה של מר קול

"שעתו האחרונה של מר קול" מבוסס על מחזה מאת יהושע סובול. הוא עוקב אחרי עורך הדין מיקי קול,שעה טרם כניסתו לכלא בעקבות תקיפת שופט. קול עומד בכניסה לבית הכלא, כשהוא מקבל שיחת טלפון שטורפת את הקלפים ומגלה לו, שלא הכל אבוד באותו משפט בו הפסיד את אשתו, הונו וחירותו. במהלך אותה שעה אנחנו נחשפים באמצעות שיחות טלפון עם הנשים בחייו והבזקי זיכרונות לרגעי מפתח בתקופת התנהלות המשפט, בעוד מיקי קול מנסה לגלות את האמת על כישלון המשפט ועורך חשבון נפש נוקב.

סובול כתב כשמונים מחזות, שלושה רומנים וספר מסות וראוי לציין שמחזותיו תורגמו ל-25 שפות, זכו בפרסים רבים בישראל, באנגליה, בגרמניה, באוסטריה, ביפן ובארה״ב, והם מוצגים ברחבי העולם. הוא אומר על הסרט ודמותו העוצמתית של מיקי קול: "עו"ד מיקי קול, גיבור הסרט, הוא תמצית הקול האנושי הלוחם על קיומו בעידן בו שולט קולם של גורמים רבי עצמה וקולו של ההמון המוסת על ידיהם. עו"ד קול מאמין בחובת אי-ציות לחוקי אוון ובחובת המרי האזרחי כנגד שלטון המחוקק חוקים אלה ומצדיק רשע.".

האם שחקן אחד יכול להשתלט על סרט שלם?

אתחיל בדבר הבולט בסרט ביותר שמהווה מגרעה רצינית שעליה מסתמך הסרט והיא שחקן מרכזי אחד שברוב הסרט מנהל מונולוג אישי עם עצמו. עובדה זאת גורמת לסרט להיות מונוטוני, לא מעניין וחסר מתח, לכן גם קשה לעקוב אחרי השחקן. השחקן שאפשר לומר שמופיע בהופעת סולו הוא אוהד שחר, בן 62 , מהשחקנים המוערכים בעולם התיאטרון, אשר שיחק בכ-50 תפקידים במרבית התיאטרונים בארץ כולל תיאטרון באר שבע, הבימה, בית לסין, תיאטרוני ילדים, וב15 שנים האחרונות בתיאטרון הקאמרי. היה נראה שברגעים לא מעטים הוא נכנע גם לדיאלוגים הארוכים ובצדק כי הוא דיבר כמעט 80 דקות (אורך הסרט) ללא הפסקה.

דורון ערן, מפיק ובמאי הסרט מודע לאתגר הכרוך בסרט שנשען על שחקן בודד ואומר שהיא משקפת מבחינתו תחושת בדידות, ניכור וקושי, שאותן חש כל אדם שיוצא כנגד הנורמות המושחתות אשר השתרשו כל כך בחברה בה אנו חיים בישראל. אני משערת שבסרט זה הוא משמיע את קולם של אנשים אמיצים שמתנגדים למערכת המשפט והשלטון, אבל הבחירה של שחקן בודד לסרט בעיניי היא כישלון חרוץ ומשפיעה על כל רכיב בסרט והחשוב ביותר הוא העלילה.

האם דוקו הוא התשובה?

דורון ערן,מפיק ובמאי בעל ניסיון של למעלה מ-25 שנים,הפיק למעלה מ-50 סרטי קולנוע עלילתיים, דרמות טלוויזיה וסרטים דוקומנטריים לשוק הישראלי והבינלאומי. בנוסף לפעילותו כמפיק, ערן ביים סרטים תוך התמקדותו בקולנוע בעל נטייה חברתית המעלה על סדר היום הציבורי את בעיות החברה בארץ וכמו כן סרטיו הרבים ייצגו את ישראל בפסטיבלי קולנוע מובילים ברחבי העולם וזכו אף בפרסים. בדוקו בדומה לסרט בולטת דמות אחת שיתר הדמויות הלא ראשיות סובבות סביבה ומהללות את תפקידה ובנוסף יש הישענות על המציאות ולכן חשבתי שלסרט היה מתאים להיכלל בקטגוריית הדוקו, כי הנושא מאוד ריאליסטי למרות שלא התרחש במציאות.

אומנם, גם אם הוא היה סרט דוקו לא הייתי נהנית ממנו בשל ההתבכיינות הגורפת של הדמות הראשית על מערכת השלטון והעובדה שאין יותר מדי התפתחות בעלילה ותהליך של הדרגתיות מרעננת או שינוי של הדמות. אין ספק שהנושא ריאליסטי מאוד ורלוונטי לחיינו והסרט הזה הוא חלק מתיק העבודות המפואר של דורון ערן, אבל מסר הסרט לא מועבר אלינו בצורה מסקרנת, שתגרום לנו להזדעזע או להעלות ספקות ומחשבות.

לסיכום, "שעתו האחרונה של מר קול" הוא סרט מייגע ומתיש שלא ממצה את המסר החשוב שהוא רוצה להעביר. יהושוע סובול כתב את המחזה"שעתו האחרונה של קול"ואת התסריט מתוך חרדה למערכת המשפט בארץ הנתונה מזה שנים להתקפות ולחצים לשרת אינטרסים של שלטון במעורבות עם הון וביקש לבחון את חובתו האזרחית של כל אדם ללחום למען שימור עליונות המשפט על אינטרסים של הון ושלטון. המסר הגיע אלינו בצורה יבשה מאוד שלא מושכת עניין. האמירה של הסרט בהחלט עוצמתית, אבל השחקן היחיד, התסריט המלאה והמשעמם לעיתים ופשוט חוסר הגיוון המשווע בסרט לא מכוונים אליה.