גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
פקמן, מאפי, דיג-דאג, גלאגה, גלקסיאן ועוד רבים וטובים שבים משנות ה-80 ישירות אל הקונסולה הקרובה לביתכם בלי יותר מדי שדרוגים גרפיים אבל עם המון נוסטלגיה. חושבים שזה יעבור את מבחן הזמן?
אנחנו אוהבים להחזיר כל מיני דברים מתקופות "אפלות" ולשים אותם בקדמת הבמה, והחזקה והבולטת מכולן היא תקופת שנות ה-80. בעשור הזה קרו כל כך הרבה דברים שעיצבו את האנושות (לטוב ולרע) שמשום מה חוזרים כל הזמן, מאופנה, דרך מוזיקה, סרטים ובתוכניות ועד משחקי מחשב. אפשר להתווכח אם הדברים שחזרו מאותה תקופה מרופדת כתפיים הם טובים לנו או לא (כמו סרטי הרובוטריקים המקוריים) יש כמה פנינים שעושים לאחד כמוני נעים בלב, ואני מדבר על כל המשחקים מהעבר שחוזרים ומראים לדור חדש של שחקנים שלא צריך גרפיקה פסיכוטית, פיזיקה מדויקת, הרים של תוכן נוסף ומעבד עוצמתי בשביל ליהנות ממשחקים, ושחוויות משחק מעולות יכולות להסתיים בכמה מגה בייטים בודדים. בנוסף זאת גם אחלה דרך לעשות עוד כמה גרושים על חשבון האנשים שמתגעגעים ל"ארץ הישנה והטובה" של אולמות הארקייד. בין כל החברות שחופרות שוב בבוידעם ובארכיון שלהם, תוך כדי חיפוש, איתור ושיחרור של אותם משחקים מתחילת שנות ה-80 בגרסה מחודשת אבל בלי כל שינוי לקונסולות ולמחשבים של היום, אפשר למצוא את Bandai Namco, החברה היפנית שחציה השני הביא לעולם כמה קלאסיקות שלא יישכחו לעולם. אלא אם האנושות תושמד לחלוטין. Bandai Namco עשתה מה שרבים וטובים אחרים עשו ושחררה שני אוספים תחת השם Namco Museum Archives שבכל אחד מהם ניתן למצוא 11 קלאסיקות עתיקות שבגדול ביססו את התעשייה שכל אחד ואחת מאיתנו כל כך אוהב, ולא משנה איפה משחקים, בין אם במחשב או על גבי הקונסולות. היופי כאן זה שהמשחקים נשארו 97.6% נאמנים למקור עם שינויים קטנטנים שיתאימו לעולם הנוכחי שכבר אפרט עליהם כולל כמה תוספות לשחקנים המפונקים של ימינו.
המשחקים משנות ה-80 היו בגדול אסופת פיקסלים שהסתדרה נפלא והעבירה שעות על גבי שעות של משחק בין אם זה בקונסולה הביתית עם כבלים מתוחים מקצה לקצה או במחשב האישי עם ארבע עד 16 צבעים או באולמות הארקייד שכיום ניתן למצוא רק בקניונים וגם הם לא משהו לצערי (געגועי ל"פיקדילי" בבת-ים…).
בשביל שהשחקן הממוצע העכשווי יוכל ליהנות מהחוויה הזו החברה עשתה למשחקים הללו סוג של ״השלמת פיקסלים״ שמעניקה חוויה חלקה יותר אבל עדיין שומרת על נאמנות למקור, כשחקן ותיק מאוד זה בהחלט מעלה לי חיוך ועם כמה שבא לי לחזור לאחד מהמשחקים הקיימים – מצאתי את עצמי מתרפק על העבר בזמן שאני רודף אחרי רוחות הרפאים בפקמן או מתחמק בזריזות עם העכברון מאפי.
בנוסף, אי אפשר לפספס את זה שחלק מאותם המשחקים כבר הופיעו בשנים האחרונות בעזרת כל מיני ״מיני-קונסולות״ מחודשות במחיר מופקע, או משחקים לטלפונים עם פרסומות ומיקרו-תשלומים דרקוניים במיוחד. בניגוד מוחלט לכך כששיחקתי במשחקים האלה על גבי קונסולת ה-PlayStation 4, בלי כל ההצקות, עם הנוחות הקיימת ומתיחת הפנים הגרפית, חוויתי פרץ של נוסטלגיה שזרק אותי 30 שנה אחורה.
פעם לשמוע את הסאונד של המשחקים הללו היה פסגת הטכנולוגיה, לשמוע איך מחמישה וחצי צלילים צורמים אפשר לייצר מוזיקה היה מהפכני, היום אם תקשיבו לצלילים המקוריים יותר מעשר דקות, אתם תעשו חיפוש בבית אחרי אטמים או משהו שיעצור את הרעש, אין מה לעשות הפכנו למפונקים, ולפני שמישהו יגיד משהו, תסתכלו על כל ביקורת משחק ותמיד תמצאו "זה לא מציאותי מספיק", "המוזיקה לא מגוונת" ועוד.
החברים ב-Bandai Namco, לא טיפשים, והבינו שגם הסאונד צריך מתיחת פנים קלה והתאמה לקהל העכשווי, וגם הפעם הם שמרו על המקור אבל עדכנו אותו ואפילו הפכו אותו למהנה כחלק מחוויית המשחק. האפשרות ליהנות מהמוזיקה הקלאסית שהפכה לכל כך איקונית, ולא רק כמשהו צורם באוזן היא דבר חשוב מאוד! כי בעולם המשחקים הסאונד הוא אחד הדברים החשובים ביותר שנותן למשחק עוד מימד ולא משנה אם זה צליל קטן שחוזר על עצמו או נעימת פתיחה שמכינה את השחקן למה שהולך להגיע. בנוסף גיליתי שלא צריך תזמורת מלאה בשביל להינות מפסקול מרהיב.
תגידו מה שתגידו, לא סתם ילדים היו מגיעים לאולמות הארקייד עם כיסים מפוצצים במטבעות (למי שעדיין לא הבין מה זה – לכו תשאלו את ההורים ואחרי שהם יסיימו עם הפרצוף של "איזה כיף היה פעם לפניכם" הם יסבירו באריכות) לעוד סיבוב ועוד סיבוב במכונות המשחק. המשחקים פעם היו קשים בטירוף, אם לא היית מאומן היטב או מבין את הקטע, המשחק היה יכול להסתיים אחרי כמה דקות בודדות, אבל אם השחקן היה "האלוף" של המשחק – שעות היו עוברות, ילדים היו מתקבצים מסביב מעודדים והמסכים היו חולפים. זה לא משנה שרובם הם היו כמעט זהים אחד לשני אבל רק עם רמת קושי גבוהה יותר ויותר. גם כאן המשחקים נשארו נאמנים למקור האכזרי והמעט מתסכל עמוס ההנאה רק עם שני שינויים שהשחקן הנוכחי יחבב: הראשון – אין בזבוז מיותר של כסף בשביל להמשיך, והשני – הוסיפו כמה דברים שבזמני העתיק היו נחשבים לרמאות:
- שמירה – כדי שאפשר יהיה להפסיק את המשחק ולהמשיך אחר כך, דבר שמעולם לא היה קיים ואם רצית לגמור את המשחק אז היית צריך עשרה ליטרים של קפה ואסלה ניידת.
- משחק חוזר – לשחק את השלב שוב אם הרגשתם שלא מיציתם אותו לחלוטין, שכמו בקודם זה לא היה קיים, ברגע שסיימת שלב היית אומר ברכת הגומל וממשיך הלאה בניגוד למצב היום, בו מעבר של שלב בצורה לא מושלמת מזכה אותך באות קלון על המצח.
- החזרה לאחור – לא הלך לך טוב? פספסת איזה בונוס טיפשי? תחזור אחורה ותתקן. דבר שבעיניי מוריד בטירוף מחוויית המשחק במשחקים הללו. אלה משחקי ארקייד לא משחקי תפקידים, המטרה זה לעבור שלבים עם מיומנות וזריזות בשביל להראות לכל החברים שאתה תותח והמכונה שאתה מסוגל להנציח את השם שלך בפסגת השיאים, האפשרות הזאת מקלה מאוד את כל העסק אבל שוב, זה מגיע מתוך הבנה של מי הקהל הנוכחי.
יחד עם כל המאפיינים הללו, חוויית המשחק העתיקה שכולנו זוכרים עדיין שם, ואין מה לעשות זה כיף בטירוף לעתיקים שכמותי, זה מוכיח לנו שלשחק במשחקים כאלה זה כמו לרכב על אופניים, לעולם לא שוכחים איך ואם נופלים אז מיד קמים, מקללים את הבוס ומסתערים קדימה שוב ושוב.
מבחינת אורך החיים של המשחקים ב-Namco Museum Archives הללו, זה בדיוק כמוהם – נצחי, כמו שאמרתי מקודם קטע של סיפור רקע זה משהו שולי עד כמעט ולא קיים כי המטרה זה שעות של כיף ולהראות לכולם מי הטוב ביותר בשכונה. חובבי משחקי הרטרו יוכלו לשבת (או לעמוד) שעות על גבי שעות מול המשחקים הללו וליהנות. אם בדיוק עכשיו סיימתם משחק עולם פתוח ענק ואתם מתים להפסקה בשביל לאפס את המוח – זה הדבר. כאמור, חוויה שתחזיק מעמד לפחות עוד 30 שנה עד שיוציאו עוד רימייק שכנראה אז כבר יהיה במציאות מדומה או ישירות למוח.
בדרך כלל כאן אני מדבר בביקורות על עלילה הסוחפת או הריקה מתוכן, אבל כאמור כאן – אין, מה שכן יש זה 22 משחקים קלאסים ששואבים שעות מהחיים רק בשביל להצליח לעבור את השלב ה-#@#$^₪% הזה.
מי שבחר מהרפרטואר המפואר של Namco עשה עבודה מצוינת והצליח לבחור משחקים מדהימים ומהנים למגוון הגילים וקשת השחקנים, וכמובן בראש יושבת הקלאסיקה הכי מדהימה – פקמן!
רוצים לדעת איזה משחקים מחכים לכם בשני האוספים? קבלו את הרשימה המלאה:
Namco Museum Archives Volume 1:
- Dig Dug
- Dragon Buster
- Dragon Spirit: The New Legend
- Galaxian
- Mappy
- Pac-Man
- Pac-Man Championship Edition
- Sky Kid
- Splatterhouse: Wanpaku Graffiti
- The Tower of Druaga
- Xevious
Namco Museum Archives Volume 2:
- Battle City
- Dig Dug II
- Dragon Buster II
- Galaga
- Gaplus
- Legacy of the Wizard
- Mappy-Land
- Mendel Palace
- Pac-Land
- Rolling Thunder
- Super Xevious: GAMP no Nazo
נכון שכשעברתם על הרשימה קלטתם שיש משחק אחד משנת 2007? אז הוא תוספת שמטרתה לנפח קצת יותר את התכולה.
לפרט על כל אחד ואחד מהם – ממש לא צריך, אפשר לסכם את כולם תחת המשפט: "משחק ארקייד שתשבו עליו שעות על גבי שעות".
האוספים של Namco הם לא "עוד" משחק שמכניסים, משחקים, מסיימים וממשיכים הלאה, הם נאמנים בטירוף לשם של האוסף (Namco Museum Archives) וכך גם החוויה, זה מרגיש כמו טיול במוזיאון שמציג קלאסיקות מהעבר, רק שהפעם מותר לגעת במוצגים. אסופת המשחקים עשירה וממצה חלק משנות ה-80 עם מתיחת פנים קלה שמצליחה להעביר את החוויה לשחקן של היום ולהעלות זיכרונות לשחקן של פעם. הגרפיקה והסאונד נשארו סופר נאמנים לפעם עם שדרוג קליל בשביל שאפשר יהיה ליהנות מזה גם היום אך מצד התוספת של השמירה והחזרה לאחור מעט פוגמת בחוויית המשחק. לדעתי לפחות.
האוספים הללו יכולים להיות אחלה מתנה להורים או משהו שמאפס את המוח אחרי משחק עולם פתוח ששורפים עליו לא מעט שעות, אך זה צריך להגיע עם אזהרת התמכרות, כי ברגע שתתיישבו על אחד מהם אתם לא תקומו עד שתעבור עוד שלב ועוד שלב.
חוויית גיימינג שמהנה גם היום אפילו שעברו יותר מ-30 שנה עם נגיעות עדינות אבל מדויקות מבחניה גרפית וסאונד. מגוון המשחקים רחב, מהנה ומספק המון שעות משחק. רק מומלץ לטובת חווית המשחק המיטבית – להתעלם מהתוספות. אם אתם בקטע של משחקי רטרו או רוצים לגרום למישהו יחסית מבוגר לחמימות בלב רגע לפני שהוא שובר את המסך – האוספים הללו לא פחות ממושלמים, אם אתם כאלה שזה פחות מדבר אליהם אתם מוזמנים לוותר מראש, למרות ש… מי יוותר על כיף כזה?
הביקורת מוקדשת לעומר זייטמן, אחי ושותפי לאולמות הארקייד.
*עותק לביקורת סופק על ידי חברת Bandai Namco.
Namco Museum Archives Volume 1 and 2
ציון סופי - 9
9
מעולה
בשתי מילים – קלאסיקה שאסור לפספס, במילה – חוויה!
