באג במערכת – ביקורת המשחק Narita Boy

Narita Boy עושה הכל נכון כשזה נוגע לעיצוב ונראות, אבל לוקה די הרבה במה שחשוב באמת, הגיימפליי

מכירים את זה שאתם רואים טריילר לסרט או למשחק וישר אומרים לעצמכם "וואו איזה יופי אני חייב לראות/לשחק בדבר הזה"? אז זה בדיוק מה שקרה לי שראיתי לראשונה את Narita Boy, משחק חדש וראשון מבית Studio Koba בהפצת Team17 שהיה נראה לי כמו פינוק אמיתי הודות לעיצוב ונראות יוצאים דופן, אך בפועל המשחק נפל אצלי ברשת לשלילה בעיקר בעקבות המשחקיות הלא מאוזנת ומספקת, הנה מה שחשבתי על המשחק!

אם בדרך כלל אני אשאיר את השיפוטיות שלי על גרפיקה ונראות של משחק לקראת הסוף של הביקורת, הפעם דווקא אתחיל עם זה בעיקר כי זה מה שכאמור משך אותי למשחק מלכתחילה. בין אם תאהבו את Narita Boy ובין אם לא, אני מבטיח לכם שאין שום סיכוי שהנראות והגרפיקה שלו לא תמשוך אתכם, בעיקר כי מדובר בביצוע די מרשים למשחק שבסופו של דבר מציג גרפיקה די מפוקסלת. הפרזנטציה של המשחק הזה הייתה ותישאר מרשימה בכל היבט, החל מהאנימציות החלקות של המשחק, הפידבק הגרפי שנקבל בכל חיסול של אויב והשימוש הגאוני באפקט ה-CRT הממכר.

אבל אפילו שהגרפיקה של המשחק מרשימה, בכל זאת יש לנו כאן היבט יותר חשוב לשפוט וזהו כמובן הגיימפליי של המשחק, וכאן לדעתי Narita Boy לקח כמה החלטות שבסופו של דבר גרמו למשחק להיות להרבה פחות מהנה ומרשים משקיוותי.

לפני שנדבר על המשחקיות עצמה, המשחק כולל גם סיפור, והאמת שהסיפור שלו הצליח להפתיע אותי לטובה, אפילו שהוא נהיה מעניין באמת רק בהמשך המשחק ולא בהתחלה שלו.
במשחק, אנחנו מגלמים נער שנשאב לתוך המשחק Narita Boy במטרה לעצור את התוכנה המרושעת שגרמה לזכרונות של יוצר המשחק להיעלם. בבסיסו, מדובר בסיפור די פשוט, אך להפתעתי הרבה כמות ה-Lore והתוכן הסיפורי שיש למשחק להציע לא רעים בכלל, והחלקים שהכי נהנתי מהם במשחק היו בזמנים שחקרתי לעומק את נבחי העבר של יוצר המשחק. כמות הטקסט כאן אולי קצת מוגזמת, אבל אם תשקיעו את הזמן שלכם בקריאה שלהם אני מבטיח שתישאבו לתוך העולם של המשחק בקלות, וטוב שכך.

בתחום המשחקיות, Narita Boy הוא משחק Hack n' Slash המשלב בתוכו אלמנטים של משחק פלטפורמה ומשחק אקשן לחימה. במהלך המשחק נסתובב ברחבי המפות השונות של המשחק (ושוב אזקוף לזכות המשחק את הנראות הבאמת מרשימה שלו כאשר כל אזור, מפה או מערה במשחק הזה בהחלט נראים מדהים ומאוד מושכים את העין), נחסל הרבה אויבים ונעשה שימוש במגוון יכולות שנפתח במהלך ההתקדמות שלנו במשחק.
הנשק המרכזי שיש לרשותנו היא החרב הצבעונית שלנו, שמאפשרת לנו לחתוך אויבים באמצעות קומבואים מספקים במיוחד. לצד החרב יש לכם כלים נוספים כגון רובה השוט-גאן שלכם שמאפשר לכם לתקוף במהירות אויבים בטווח קרוב, אבל בכנות ברוב המקרים שכחתי שהוא שם ולא השתמשתי בו הרבה. כמובן שכמו ברוב המשחקים מהסוג הזה, בתחילת הדרך יהיה לרשותם קומבו אחד ופשוט לביצוע עם החרב שלכם, וככל שתתקדמו במשחק תוכלו לפתוח שדרוגים שונים והתקפות חדשות. כמו כן ישנה מערכת צבעים במשחק שמאפשרת לכם לבחור באיזה צבע אתם תוקפים על מנת שתורידו יותר נזק לאויבים הצבועים בצבע שבחרתם, כך שאם תהיו מהירים מספיק ותשנו את הצבעים בהתאם לגלי האויבים שעומדים מולכם, מובטחת לכם לחימה איכותית שתעשה די הרבה נזק, אך דעו שבנוסף לכך שאתם עושים הרבה נזק, במידה ותיפגעו מאויב שצבוע בצבע שבחרתם, תסבלו הרבה יותר נזק מבדרך כלל, כי אין דבר כזה מתנות בחינם בשום מקום.

הבעיה שלי עם המשחק היא שאפילו שלכאורה יש לנו ארגז כלים די גדול לעשות בו שימוש, ברוב המקרים היכולות החדשות שנפתח יהיו תקפות רק לסוג אחד של אויבים, משמע שברוב המקרים לא נעשה שימוש בכל היכולות שעומדות לרשותנו כי הן פשוט לא יהיו שימושיות מספיק. כמו כן אפילו שיש גיוון די גדול בין סוגי האויבים השונים, כל אחד מהאויבים האלה מת בקלות ברגע שאתם משתמשים ביכולת הנכונה, שזה כמובן יכול להיות מעולה לאלה מכם שפחות מחפשים אתגר במשחקים שלהם, אבל במקרה שלי הרגשתי שברוב המשחק חווית הקרב שקיבלתי הייתה די קלה ובסיסית היות וקל לזכור איזה סוג של התקפה טובה על איזה סוג של אויב (תקראו לי מוזר אם תרצו, אבל בסופו של דבר משחק לחימה בשבילי יקום וייפול על האתגר שבו, וכאן האתגר היה קל, אפילו קל מידי).

בסופו של דבר, אפילו שמערכת הקרב של המשחק לא מושלמת, היא כן יכולה לספק אתכם, בעיקר בזכות הפידבק שתקבלו בכל פעם שתחסלו אויב והעובדה שיש לכם את האפשרות להקשות על עצמכם לטובה אם תעשו שימוש במכניקת בחירת הצבעים תוך כדי הקרב.

יחד עם זאת מערכת הפלטפורמינג של המשחק הרבה פחות מהנה, והיא לדעתי הכבשה השחורה של המשחק הזה. הקפיצות במשחק מרגישות לא מאוזנות בכלל, וברוב המקרים בהם נפסלתי הרגשתי שזו לא הייתה באמת אשמתי היות והקפיצה עצמה מרגישה מאוד חלקלקה ולא ברורה. זה מתחיל בקפיצה פשוטה בין פלטפורמות שונות וממשיך גם בקפיצה מקיר לקיר.
דיברתי קודם על כך שהמפות השונות של המשחק נראות מעולה, אבל היות ואתגרי הפלטפורמה של המשחק לא מבוצעים טוב בכלל, ברוב הזמן הרגשתי שאני לא נהנה מההסתובבות שלי ברחבי המשחק, בייחוד כשהוא נשען רבות על חזרה לחדרים שכבר ביקרתם בהם בעבר במטרה לפתוח דברים חדשים.

אבל שום דבר ממה שתיארתי כאן לא יכול לתאר אפילו קצת את התסכול והעצבים שקיבלתי מאחד השלבים של המשחק והוא מסלול המכשולים. מדובר בשלב בו אתם מצויים בקצה השמאלי של המסך על גבי סוס רובוטי ולמעשה המפה מתקדמת לכיוונכם ואתם צריכים לרוץ, לקפוץ ולהתכופף מפני מכשולים שונים במטרה לעבור את השלב (לי זה הזכיר מאוד את השלב Wind Tunnel במשחק Battletoads המקורי, שלב שנחשב בעיניי רבים לאחד משלבי המשחק הקשים ביותר בהיסטוריה של משחקי המחשב). הבעיה של השלב הזה ב-Narita Boy היא שהאנימציה של המשחק לא מסוגלת להתמודד עם המהירות בה המפה זהה, דבר שיוצר כמעט תמיד את המצב בו אתם פשוט לא מספיקים להגיב למכשולים השונים שבאים לכיוונכם. התוצאה היא שמדובר באחד השלבים היותר מסתכלים שיצא לי לשחק אי פעם, וחבל שכך, כי לא מדובר בתסכול שאפשר להתגבר עליו אחרי כמה ניסיונות לביצוע השלב, מדובר בתסכול מתמשך שמלווה בלא מעט רגעי כעס ועצבים על משחק שלב שפשוט לא מתוכנן נכון (זוכרים שרציתי קצת אתגר במשחק? אז זה ממש לא האתגר שקיוותי לקבל).

לסיכום, Narita Boy עושה הכל נכון כשזה נוגע לנראות, גרפיקה ועיצוב עולם, אבל השליטה הלא מאוזנת של הדמות שלכם בשילוב עם מערכת קרב מהנה אך סבירה לצד שלב אחד קטן שפשוט יסחט מכם את כל המיץ, הופכות את המשחק לחוויה שהייתי מוכן לתת לה יד וזמן רק אם יוצרי המשחק ישחררו עדכון שיתקן אותו. לא מדובר במשחק שבור לחלוטין שצריך להתרחק ממנו, אבל אם בכל זאת החלטתם לתת לו צ'אנס, חשוב שתדעו מראש לתוך מה אתם נכנסים בדיוק וגם תכינו קצת אספירין, כי כאב הראש שעשוי להגיע בעקבות המשחק לא יאחר לבוא.

*Narita Boy זמין כבר היום לרכישה למחשב האישי, ל-PlayStation 4, ל-Xbox One ול-Nintendo Switch.

*עותק לביקורת הובא על ידי Team17, שוחק על גבי המחשב האישי.