על החיים ועל ה… – ביקורת המשחק Neversong

Neversong הוא משחק קטן ומיוחד

רגע אחרי שפיט הקטן מתעורר מתרדמת, הוא מגלה שכל העולם שהכיר השתנה לחלוטין ושהחברה הכי טובה שלו נעלמה. זה הזמן להצטרף אליו ואל הציפור הקטנה שלו בחיפושים אחריה בעולם איורי מהמם עם סיפור שונה לחלוטין ממה שהכרנו. לפני שנתיים, בתחילת 2018, שוחרר משחק פלאש קצרצר העונה לשם Once Upon a Coma, שנוצר ע״י תומס בראש בן ה-27 שתוך זמן קצר הפך לויראלי והצלחה מטורפת, תומס לא הרגיש ״שלם״ עם מה שיצר וידע שיש לזה פוטנציאל למשהו גדול יותר. אחרי קמפיין מימון המונים מוצלח ב-Kickstarter (בו הוא גייס פי שלושה מהסכום שהוא ביקש) ושנתיים של עבודה עם חברת Serenity Forge, הגיע משחק החידוש וסוג של משחק המשך, Neversong, משחק מזן מיוחד שלא רואים הרבה לצערי, הכולל בתוכו הרפתקה, בתר ושסף ונגיעות פסיכולוגיות שעוסקות בנושאים מאוד עמוקים שארחיב בהמשך בלי לספיילר לו את הצורה.

במשחק הזה יש שני דברים שהם מאוד מרכזיים: גרפיקה ועלילה. נתחיל מהעלילה. הסיפור במשחק הוא לא עוד קו עלילה שמחבר לנו אזורי משחק מהממים למצבים הכוללים הנפת מחבט בקצב מטורף, אלא היא תופסת חלק מאוד מרכזי שלוקחת את השחקן ברכבת הרים של רגשות, מחשבות לעומק וסוגרת את העסק עם תפנית בעלילה שממש מחייבת את השחקן לשחק שוב, כדי להבין פתאום כל כך הרבה דברים שהוא עבר במהלך המשחק. הסיפור עצמו כמו שאמרתי בהתחלה, מדבר על ילד שמתעורר מתרגמת לעולם בו כל המבוגרים נעלמים, הילדים חופשיים לעשות מה שהם רוצים והחברה הכי טוב של הילד נחטפה על ידי דמות מפלצתית העונה לשם ד״ר סמייל, פיט הילד צריך לטייל ברחבי העיירה הנידחת בה הוא גר, להבין מה פספס בזמן שהיה בתרדמת, למצוא דרך להציל את החברה שלו והכל הוא עושה יחד עם ציפור קטנה ומשונה.העלילה מועברת בכמה דרכים יחסית מעניינות, קודם כל כסיפור אפלולי מתוך ספר עם קריינות וחריזה מאוד חמודה אבל אפלה בטירוף שנותנת לנו קווי רקע למה שקורה, הדרך הנוספת שמשלימה לנו את מה שקרה בעבר זה דרך מפגשים עם הילדים אחרים שכל אחד נותן לנו הכוונה להמשך ומצד שני גם מייצג סוג של הפרעה פסיכולוגית שילדים וגם מבוגרים חווים כמו OCD, הפרעות אכילה ועוד. הדרך הנוספת זה בעזרת אינטראקציה עם חפצים מזדמנים שעם כמה שהם קטנים – ככה הם קריטיים, ואת זה למדתי בסיבוב השני של Neversong.

הסיפור במשחק הזה לא רק מצוין אלא אפל, קודר, עמוק שגורם לך לפעמים לשבת אחורה ולהביט על המסך עם מבט מעט מבולבל, אך עם זאת הוא שואב פנימה ולפני ששמים לב – השעה ארבע בבוקר.

הדבר השני שמהווה מרכיב מרכזי ב-Neversong היא הגרפיקה. מצד אחד היא נראית יחסית פשוטה ולא עמוסת פרטים היסטריים וריאליסטים כמו שאנחנו אוהבים, אבל ברגע שבאמת מביטים על הנופים המתחלפים – שמים לב לכל אותם פרטים קטנים ומקסימים שמוסיפים עוד ועוד, בין אם זה שבשבות הרוח, הפרחים הקטנים, החרקים המעופפים, הכל עדין, מקסים ומאוד מרשים. לאורך 30 שנות הגיימינג שלי ראיתי לא מעט ואני מודע לתו התקן הגבוה שיש למשחקים, ובמשחקי אינדי זה כבר ״ידוע״ שזה קצת פחות, אבל הפעם זה בהחלט היה משהו אחר, משהו שונה, משהו שמצד אחד מעורר שלווה אבל מצד שני תורם למלכודת הפסיכולוגית שהמשחק טומן. בין אם תטיילו בעיירה, או תרדו למכרה או תטיילו בתוך מבנה מסוים – הכל מפורט עד לפרט האחרון תוך שילוב של פשטות מעוררת השתאות שכאמור – תורמת בין אם נשים לב או לא לכל מה שקורה.

אם הסיפור והגרפיקה לא לקחו אתכם עמוק אל תוך המשחק אז הסאונד יעשה את זה. אחד הכלים שעוזרים בכל סרט/סדרה/משחק מחשב להזיז עניינים והכניס את הצופה/שחקן לאווירה, או ליצור את התחושה שהיוצר רוצה אז זה להשתמש במוזיקה, גם הפעם נעשה שימוש מאוד חכם באלמנט הזה בשביל להעביר את התוכן עד הסוף. אתם לא תשמעו מחזיקות גרנדיוזיות והלחנות מטורפות אלא נגיעות עדינות, קטנות ויחסית שקטות שעושות את העבודה בצורה סופר מדויקת, לכל מקום שתגיעו אתם תשמעו מוזיקת רגע עדינה שתלווה אתכם וברגעים של בוסים (כן, יש כאלה) היא לפתע תתעצם ותתאים מאוווווד למצב. בנוסף, היא משמשת גם ככלי משחק בפני עצמו, בכל פעם שתנצחו בוס – תקבלו רשימת תווים שתעזור לכם למצוא את השדרוג הבא שאיתו תוכלו להמשיך את המשחק, דבר שמאוד הזכיר לי את המשחק העתיק ״האורגים״ (LOOM) שהיה כמעט כולו מבוסס על הקונספט החכם והיצירתי הזה.

בנוסף יש לנו את הקריינות של המספר ושל הילדים, אמנם זה נעשה עם צוות שחקנים מצומצם שדיבב כמה דמויות אבל באמת שלא מרגישים את זה, ההפך, הקריינות נעשתה באופן סופר מקצועי כולל ניואנסים ששמורים לילדים בצורת הדיבור, ההתנהגות וכמובן בהתאם לדמות, בדרך כלל כשיש קטעי שיחה ארוכים עם דמויות כולל אופציית בחירת שאלות (לא משהו שמשפיע משחקית כמו בלא מעט משחקים לאחרונה) רוצים להעביר הלאה בשביל להמשיך לשחק, הפעם רציתי לשמוע את כל השיחות, לשמוע הכל ולהבין עוד יותר, הדרך שזה נעשה גורמת לשחקן לעובר סקרנות וזה לא פחות ממצוין.

שני דברים שבמידה רבה מאוד הולכים יד ביד הם משחקיות ואורך חיים. נתחיל בחדשות ״הרעות״, המשחק מאוד קצר, בסיבוב הראשון לקח לי לסיים אותו תוך 8.5 שעות ובסיבוב השני – שעה אחת (זה גם גביע). אמנם זה ידוע שמשחקים אינדי לא נמשכים יותר מדי זמן אבל הפעם זה הרגיש לי כמעט החמצה, המשחק כל כך טוב ומהנה וממש ביאס אותי שהוא נגמר מהר מדי, מצד שני לשחק בו שוב נתן לי עוד קצת מהכיף אבל עדיין – מרגיש לי שאפשר יותר, הרבה יותר.

דבר שמוביל אותי משחקיות עצמה, כמו שכבר אמרתי, Neversong משלב בתוכו כמה יסודות משחקיים שעובדים טוב מאוד מיחד, קודם כל זה משחק הרפתקה – ללכת ממקם למקום, לאסוף דברם, לפתור חידות שנעות מקלות למאתגרות ועד פתירת הסיפור שמסתיים אם מכת אלה למוח. דבר שני זה משחק פסיכולוגי, זאת אומרת שאל תחשבו אפילו על קטעי הומור או דברים כאלה אלה תהיו מוכנים לעולם קודר, אפל ועמוק שרק מתעמק יותר ויותר, אבל אל תחששו, זה לא Silent Hill ואתם לא תעברו התקפי לב אלא פשוט תמצאו את עצמכם מהרהרים בסיטואציות מסוימות. והחלק השלישי – בתר ושסף, אתם תהיו מצוידים במחבט ותכו כמעט כל דבר שזז בשביל להתקדם, אתם תעברו ״חיים״ שאח״כ מאוד יעזרו לכם, תילחמו בלא מעט אויבים שיתקפו מכל כיוון וגם תפגשו בארבעה בוסים שיהוו אתגר ובבוס האחרון שהקרב מולו בהתחלה יהיה קשה אבל כמו כל משחק – ברגע שתבינו את הקטע זה יהפוך לסוג של קל.

מינון הקרבות והבוסים גם נעשה בצורה נכונה וחכמה שתועיל לסיפור עצמו ולא תיקח את המיקוד, דבר שלא מעט פעמים מתפספס, אם תחשבו לרגע על כל המשחקים ששיחקתם מהסוג הזה, רוב הסיכויים שקודם כל תיזכרו בלחימה ואח״כ בסיפור וכל השאר, הפעם המינון היה מדויק, מהנה ומשאיר טעם של עוד.

גם השליטה עצמה על הדמות בין אם זה בטיולים ברחבי הקומות ובין אם זה בלחימה – פשוטה מאוד ומבינים את הנושא בדקות הראשונות. אמנם לאורך המשחק אוספים לא מעט אלמנטים משדרגים אבל הם לא הופכים את השליטה למסורבלת או קשה אלא פשוט זורמת וקלה.

Neversong הוא שינוי מאוד מרענן לכל מה שקורה עכשיו בתעשייה, מצד אחת הוא מספק מנוחה נעימה מכל הצטרפת ומצד שני מפעיל לא רק את האצבעות אלא גם את המוח. המשחק עצמו קל לתפעול, מהנה בטירוף, נראה ונשמע מדהים אבל קצר לאללה, הייתי שמח ל״עוד״ ממנו, אבל כך או כך הוא חוויית משחק טובה ומהנה מאוד.