אנדרואידים חולמים על רגשות אנושיים – ביקורת המשחק NieR:Automata The End of YoRHa

גרסת ה-Switch של NieR:Automata מצליחה להביא לנו חוויה נפלאה עם הקרבות מינימליות, וגורמת לכך שאין כבר הרבה תירוצים לאנשים שעוד לא חוו את המשחק המדהים הזה לדלג עליו.

NieR:Automata The End of YoRHa הוא הגרסה האחרונה של המשחק ששוחרר עבור ה-Switch, שמכילה גם את חבילת ההרחבה היחידה שיצאה למשחק, 3C3C1D119440927. היו לא מעט חששות גם מהצד לי לפני שחרור גרסה זאת, בעיקר כי ה-Switch היא קונסולה חלשה יותר מהשאר והמשחק הזה הוא עצום ומלא, יחד עם זאת מאז שחרור מספר משחקי תפקידים אחרים שהגיעו עבורה והגיעו בצורה מעולה, דאגתי הרבה פחות. מסתבר שלא הייתי צריך לדאוג כלל.

היסטוריה קצרה למי שלא חווה או שמע על התופעה של NieR:Automata. לפני כחמש שנים העולם קיבל לידיו את המשחק הזה, הפקה של Square Enix, Platinum Games, ובמאי המשחק יוקו טארו. יוקו ידוע בקרב המעריצים כבמאי מאוד יוצא דופן, לא רק מבחינת החזון שלו עבור משחקי ווידיאו והחוויות שהוא רוצה להעביר דרכם, אלא גם בדמויות ובמשחקיות. NieR:Automata לא היה יוצא דופן בזה כלל במהלך שחרורו, ובביקורת שכתבתנו קובי כתב הוא קיבל ציון סופי של 9.7, ולא בכך. אני אפרט בביקורת זאת יותר לגבי מדוע אני אישית גם מאמין שהמשחק מספק חוויה יוצאת דופן, עמוקה, מהנה, ורגשית, ומדוע אני מאמין שהוא משחק חווה לכל אדם וכל גיימר רוצה שלדעת לאיזה גבהים המדיום הזה יכול להגיע.

*אזהרה – ספויילרים מינוריים לסיפור ולמכניקות המשחק*

אלפי שנים אל תוך העתיד, והאנושות הפסידה. חייזרים תקפו עם צבא של מכונות, והאנושות כמעט נכחדה. מי ששרד, היגר לירח, ושם בנינו צבא של אנדרואידים שיביס את החייזרים ויקח חזרה שליטה על כדור הארץ שלנו. 14 מלחמות עברו בין האנדרוידים (אשר נקראים YoRHa) לבין המכונות, ועדיין אין מנצח ברור. 2B, אנדרואידית קרב, ו-9S, אדרואיד סריקה, נשלחים לכדור הארץ על מנת להביס מכונה גדולה שהנוכחות שלה נקלטה על ידי הארגון. ההקדמה הקצרה הזאת, ומה קורה מיד אחריה, מעלים בנו שאלות מענינות לגבי עולם המשחק והדמויות בו, ויש הרבה שנחבא מתחת לשטח. קשה לי מאוד להגיד לכם עד כמה הסיפור הזה מעניין, שונה, מרתק, ותופס אותך בחוזקה בלי לשחרר בלי לתת דוגמאות ספציפיות שיהוו ספוילרים לרגעי מפתח, אז רק אגיד שאין שום משחק ששיחקתי בו עד היום שהעביר אותי כל כך בחוזקה רכבת הרים רגשית, משמחה אדירה, לעצב עמוק, למחשבות פילוסופיות, לאובדן וקבלה, לתקווה, והכל לפעמים תוך שעה. יש פה משהו שקשה להסביר במילים אך הוא קיים, הרגשה תוך כדי ששיחקתי שאני חווה משהו אמיתי, משהו עם כוונה, עולם נושם עם דמויות אמיתיות ורגשות אותנטיים. מי שישחק במשחק בעקבות הביקורת הזאת או יחזור אליו שוב בטח יצליח להבין זאת היטב.

לגבי המשחק עצמו, מהו? ובכן, NieR:Automata The End of YoRHa הוא משחק אקשן עם אלמנטים קטנים של תפקידים שהוכנסו בצורה ייחודית. אנחנו שולטים ב-2B אשר הזכרנו, אנדרואידית קרב אשר טובה מאוד בתפקידה, במקרה הזה חיסול כל מכונה ששעומדת בדרכה או שהיא קיבלה הנחייה להשמיד. אנחנו מתחילים עם חרב, נשק מאוזן בעל טווח, מהירות ונזק ממוצעים, ונוכל להיג עוד נשקים לאורך המשחק, כמו גרזנים שהם איטיים אך עוצמתיים, חניתות בעלי טווח אבל חלשות יותר מהחרב או גרזן, ועוד. החברה שמביאה לנו את מערכת הקרב וקרבות הבוס במשחק היא Platinum Games, חברה שההתמחות שלה היא משחקי אקשן. NieR:Automata הוא לא הדוגמה הכי טובה למקסימום שהיא יכולה לעשות, כיוון בסופו של דבר מערכת הקרב היא די בסיסית ולא דורשת המון תכחום או מחשבה מאחוריה. יש לנו לחצן אחד להתקפה קלה, לחצן להתקפה חזקה, ומספר קומבאים לכל אחד מהם בנפחד או יחד. הפוד שלנו מספק לנו יריות מטווח רחוק עם יכולת משנית שניתנית להחלפה (כמו קרן לייזר עוצמתית או פיצוץ כוח משיכה שמרים את האויבים לאוויר), והקומבואים של הנשקים משתנים אם הם נקבעים להתקפה החזקה או החלשה. זה דווקא אלמנט נחמד, שיכול ליצור שילובים מעניינים. מצאתי את מערכת הקרב עצמה מאוד מהנה למרות היחסית בסיסיות שלה, והקרבות לא נהפכו למשעממים בשום שלב.

אמרתי "אלמנטים של משחקי תפקידים שהוכנסו בצורה ייחודית", ובזה התכוונתי לצ'יפים. כיוון ש-2B ו-9S הם אנדרואידים, הם יכולים להתקין לעצמם צ'יפים מיוחדים שמחזקים את היכולות הקיימות להם או נותנים להם חדשות. חלקן מוכרות, כמו חיזוק להתקפה, הגנה, וחיים, וחלקן יותר יחודיות, כמו האטת הזמן במקרה של התחמקות מושלמת או ריפוי חיים כאחוז מסויים של הנזק שאנו גורמים. המגבלה שלנו היא המקום שיש לנו לשים אותו בתוך הדמות, ואת המקום הזה ניתן להרחיב עם קניית שטח אכסון גדול יותר (עם כסף של המשחק).

בפן הוויזואלי, העיצוב האומנותי פה יהיה די מוכר עבור שחקנים שחוו את Nier הראשון, והוא משרת את המשחק ובעיקר את האווירה שלו בצורה מאוד נאמנה. קודם כל, כיוון שמדובר באנדרואידים הכל נקי וסטרילי, מה שנותן נופך קצת שונה לאפוקליפסה האנושית. הצבעים הם מעטים, כי מדוע מכונות ישתמשו בצבעים מעבר לשימוש תפקודי, והכל מרגיש דהוי, ישן, עייף. בתור אנדראידים, הגיבורים שלנו לא מתעייפים ולא תוהים בדיוק מדוע הם עדיין נלחמים או כמה זמן כבר, הם נוצרים חדשים כל הזמן במלחמה בלתי פוסקת, ומגיעים לכל שדה קרב עם תחושת שליחות לא מתעררת. האם הם תוהים, חושבים, חולמים על עתיד אחר? האם הם חושבים על המלחמה ועל מה הם נלחמים? כדור הארץ הוא אינו עבורם, אלא עבור האנושות שעל הירח, ומה יקרה להם כאשר המלחמה תיגמר? יהיה להם מקום בעתיד הזה? אלו הם שאלות מעניינות שהמשחק מעלה לאורכו, בצורות עדינות יותר או פחות, ואני מבטיח לכם שהתשובות והרגשות שווים את המסע הזה.

דבר אחרון שיש לי להגיד עליו הוא המוזיקה השמיימית שיוקו טארו החליט לברך אותנו במשחק הזה. מאופרה, לרוק, לשקט מטריד מנוחה וצלילים ששומעים בדרך כלל בחשכה, הפסקול פה הוא אדיר. הוא מתחבר לתוך החוויה הזאת כמו פיסת פאזל מושלמת, אשר בעצמו מורכב מפיסות באיכות הגבוהה ביותר שיש. אין פלא שקונצרטים של המוזיקה מהמשחק ממלאים אולמות ביפן עד היום, ופס הקול נמכר כמו לחמיות חמות.

אני אהיה כנה איתכם, אני יכול לדבר איתכם על המשחק הזה שעות וימים עכשיו עד שהמסך ממנו אתם קוראים יעלה באש, אבל אני אסכם.
NieR:Automata The End of YoRHa הוא חוויה שאם לא שיחקתם בה עד היום, נגמרו לכם התירוצים לעשות זאת. הוא מכיל סיפור שיכתבו וידברו עליו למשך עוד דורות קדימה, עם פס קול ומערכת קרב נפלאים, ודמויות עמוקות ועגולות שחוות מסעות ושינויים מדהימים. הוא אינו משחק מושלם, ויש לו בעיות קלות (לא אמרתי, אבל ישנם אויבים שהם פשוט ספוגי כדורים בלי שום אסטרטגיה מעניינת בקרב מולם, למרות שיש סיבה עלילתית בגינה הם נמצאים פה), ועל ה-Switch ישנה ירידת פריימים קלה כאשר המסך עמוס באוייבים, יחד עם זאת, הוא עדיין מבין הפורטים הטובים ביותר אם לא הטוב יותר שיצא לי לראות ל-Switch. עבורי, הוא משחק חובה לכל גיימר.

*סוקר על קונסולת ה-Switch*
*עותק סיקור סופק על ידי Nintendo*