אין לאן לברוח – סיקור סרט הדרמה המרגש של הסתיו הקרוב

אז בזמן שאולם הקולנוע הואר על ידי מסכי הסמארטפונים יותר מאשר על ידי מסך הקולנוע עצמו, אני, בצעד דרסטי במיוחד, החלטתי להתנתק מהמכשיר הנייד ודווקא פשוט לצפות בסרט. מה חשבתי עליו ואיך כל זה נגמר? כל התשובות בסיקור שלהלן.

ג'ק(אותו משחק אוון וילסון), גורר את אשתו אנני(אותה משחקת לייק בל) ושתי בנותיהם לוסי וביז(אותן משחקות בהתאמה סטרלינג ג'רינס וקלייר גיר) מטקסס שבארה"ב אל המזרח הרחוק בעקבות עבודותו בחברת המים "קרדיף" האמריקאית והמעבר, שספקות רבים מועלים לגביו מצד בני המשפחה, לא נושא פרי ועד מהרה הם מבינים כי משהו שאיננו כשורה מתרחש במדינה ובפרט באיזור הספציפי שבו הם שוהים. אב המשפחה ג'ק, שאחראי על המעבר, מחליט לעשות מעשה והולך לבדוק מעט את האיזור שבו שוכן המלון, לאחר הליכה ממושכת ברחבי האיזור הוא נקלע לשביל שמן הקצה האחד הולכים לכיוונו כוחות משטרה גדולים ומן הקצה השני הולכים לעברו קבוצה גדולה מאוד של מורדים משוגעים והשאר היסטוריה.

אז בסך הכל יש בסיס טוב לעלילה אך לאורך הסרט היא מרגישה יבשה לחלוטין ואיננה מתפתחת למחוזות חדשים שהיו עשויים להביא את הסרט הזה למעמד גבוה בהרבה לזה שהוא הגיע אליו בפועל. זה מרגיש קצת כמו מין משחק תופסת כזה שבו קבוצה של מורדים משוגעים רודפת אחרי ג'ק ומשפחתו ועל הדרך רומסת כל מה שזז. מעבר למרדף הספציפי של המורדים אחרי משפחתו של ג'ק לא באמת קורה משהו גדול מידי ברקע ולא קיימות שום עלילות משנה או סצינות שבאות לקדם את העלילה – סך הכל עלילה בינונית מאוד, היא אמנם בעלת בסיס טוב ואיתן, אך הפיתוח של הטקסט נעשה בצורה מאוד יבשה, פיתוח שלא איפשר לטקסט להתרומם למעמד מעט יותר נעלה מזה שהוא זוכה לו וייתכן שעם עבודה קצת יותר מקצועית סביב הטקסט התוצאה הייתה נראית טוב יותר.

אבל למרות שהעלילה הייתה בינונית מה שמקנה לסרט הזה מעמד של סרט לא רע בכלל היא כל הבנייה סביבו – האפקטים השונים שהשימוש בהם נעשה במינון מדוייק, האיפור המאוד מושקע(גם ברקע) וגם לאווירת הסרט יש חלק בעניין על אף שהיא לוקה בחסר ולכן אדבר על כל אחד מן הגורמים בנפרד.

בסך הכל מדובר בסרט דרמה, אך כזה שמשולב בו מעט אקשן ואיפה שיש אקשן ולא משנה באיזו כמות – ישנם גם אפקטים. אבל התופעה היפה שמתרחשת בסרט היא שהשימוש באפקטים נעשה במינון מדוייק, לא כמות מוגזמת כמו שבהחלט ניתן לראות בסרטי אקשן מוגזמים למיניהם, אך גם לא נטול אפקטים כפי שניתן לראות בסרטים רומנטיים שונים. השימוש בהם נעשה בדיוק היכן שהם צריכים להיות, לא פחות ולא יותר מכך, ולכן אני רואה את אופן ומידת השימוש באפקטים בסרט כנקודה מאוד חיובית בו, כזו שבהחלט הופכת אותו לסרט בעל מעמד מכובד ולא לעוד איזה סרט אקשן מפוצץ באפקטים לא ברורים בעליל.

אז אם לא נעשה שימוש יתר באפקטים כנראה שנשאר קצת מהתקציב לדברים אחרים, דבר שמאוד בולט באיפור בסרט. מה שקורה הוא שכלל הדמויות בסרט – מן הדמויות הראשיות כמו ג'ק ואנני ועד לגופות שמפוזרות ברקע – מאופרות באופן מדוייק למדי שהולם את מצבן בכל פעם ופעם. במקרה של ג'ק ואנני הדבר בולט ביותר, בעיקר כאשר הם חווים פגיעות פיזיות שונות מנפילות, חיכוכים שונים וכו'. הדבר מאוד מוסיף לאיכות של הסרט, משום שייתכן מאוד שבחלק מן הנקודות מדובר במראות לא קלים בכלל(ועל כן זכה הסרט לדירוג של מעל גיל 16) אך הם עדיין מעבירים את המסר ויוצרים בדיוק את האווירה הרצויה. בסך הכל עבודה מאוד טובה בנושא האיפור והוא ללא ספק משקף באופן מדויק את המצב הפיזי הקשה של הדמויות בסרט.

עד כאן היו נקודות החוזקה של הסרט בכל מה שקשור לבנייה סביב העלילה וכעת נעבור למה שפחות טוב בו אך לדעתי עדיין היה ניתן לתקן חלק מן הדברים על מנת להפוך את הסרט לטוב בהרבה. נתחיל מהצילום בסרט – חלקים לא מבוטלים בכלל בסרט מצולמים בצורה מאוד לא טובה, המצלמה מיטלטלת מצד לצד בצורה שגורמת לסחרחורת אצל הצופה וגם אם לא – מאוד לא ברור מה מופיע בקטע ועל כן הוא כאילו נמחק מהסרט, דבר שבלט מאוד במרדפים כלשמעשה מעבר לידיעת הצופה על קיומו של מרדף, לא ניתן לדעת דבר אחד נוסף על המרדף הזה או לזהות דברים שקורים בתוכו מעבר לעצם המרדף. בשאר הסצינות הצילום מצויין, זווית הצילום נבחרה בקפידה, במיוחד בסצינות מסויימות מאוד, הסרט צולם באיכות טובה מאוד, קלוז אפים בתזמון טוב ובסך הכל אם לסכם את כל זה אז הצילום בסדר גמור ולא מעבר לכך, שוב, לנוכח העובדה שבחלק לא מבוטל מהסצינות הצילום פשוט רשלני.

דבר נוסף שלא משחק לטובתו של הסרט היא תופעה מוזרה למדי שלא חזרה על עצמה לאורך השנה האחרונה בסרטים השונים מהסוג הזה והיא היעדר מוזיקת רקע. את הסצינות שבהן מופיעה מוזיקת רקע אני יכול לספור על כף היד וזה דבר בעייתי במיוחד. בסופו של דבר מוזיקת הרקע באה לשקף את האווירה בסצינה ולגרום לה להיראות יותר דרמטית בדרך כלל(בעיקר בסרטים כאלה). בכלל הסצינות הדרמתיות אין שום ספק שמוזיקת רקע הייתה תורמת לאווירה רבות אך בסופו של דבר אלו שהחליפו אותה היו הרעשים והרחשים השונים בסרט כמו נשימותיהם של השחקנים, הקולות שעולים מן הצמחים שמאחוריהם התחבאו בני המשפחה, קולות הבכי והצעקות וגם סתם קולות רקע שנשמעים ממקורות שונים באיזור. חבל מאוד שלא הושקעה עבודה טובה יותר במוזיקת הרקע ובפרט במוזיקת רקע מקורית, משום שבסך הכל הדבר היה יכול להקפיץ את הערך של הסרט וזו נקודה שבניגוד לצילום, גורעת בהרבה מערכו של הסרט הנ"ל שכפי שבודאי שמתם לב, הפוטנציאל שטמון בו גדול בהרבה מן התוצאה הסופית.

אבל אחד מן הדברים שבאמת יפים בסרט זה הקאסט שלו. אוון וילסון ולייק בל הם בודאי לא מאריות הוליווד והם בסך הכל שחקנים שמתפרסמים כשחקנים בימים האלו גם בזכות הסרט הזה ולמעט פיס ברוסנן ששיחק בסרט את הדמות החביבה במיוחד של האמונד המלווה את בני המשפחה בחלקים מסויימים בשהות הקצרה שלהם במקום ומפורסם בזכות משחקו בתור ג'יימס בונד אי שם בשנות ה90 וקצת בתחילת שנות ה2000, כל שאר השחקנים אינם מוכרים מידי וייתכן שלרבים מהצופים זו הפעם הראשונה שהם חוזים בהם בתפקיד ראשי או אולי אפילו בתפקיד כלשהו בסרט קולנוע.

בשורה התחתונה, אין לאן לברוח או באנגלית No Escape הוא סרט לא רע בכלל עם פוטנציאל גדול מאוד שטמון בפגמים שבו אבל בסך הכל הסרט נחמד לצפייה, הוא באורך מדויק והוא בסך הכל בא לרגש אתכם ולהראות לכם קצת על ההפיכות במדינות העולם ה3 במזרח הרחוק וכיצד מתקשה כל כך משפחה אמריקאית טיפוסית להתמודד עם המצב שבו כל רגע הוא סכנת חיים ממשית והסרט בסך הכל הכללי – שווה צפייה.

להלן הטריילר של הסרט:

ברצוני להודות ליונייטד קינג על סיפוק הכרטיסים לסרט שהביאו לכתיבת סיקור זה.