חלון מעוות לתוך ליבו של סופר – סיקור לסרט "יצורים ליליים"

"יצורים ליליים" הוא מותחן מעורר רגש ועמוק אבל פספסו את מה שהוא מנסה לספר ותקבלו סרט חלול.

כשהתחלתי לכתוב את הביקורת עבור הסרט "יצורים ליליים", ניסיתי לחשוב איך אוכל להסביר לכם על איכות הסרט והעלילה במלואה מבלי לחשוף שום דבר מהמתח והדרמה, לכן החלטתי שבחלק הראשון של הסיקור הזה אדבר על הסרט בכללי ועל הדמויות, nבלי לחשוף יותר מה-15 דקות הראשונות של הסרט ובהמשך אדבר יותר על המשך הסיפור ואוסיף התראת ספוילרים לאלו מכם שעוד לא צפו בסרט.

"יצורים ליליים" הוא מותחן דרמה מהבמאי הטרי טום פורד, סרט מלא ברגשות, סודות מן העבר ומערכות יחסים, וכבר בכתוביות הפתיחה של הסרט אנחנו מקבלים תמונה לא נעימה לעין, אם תסתכלו סביבכם בכתוביות הפתיחה תראו על בטוח מספר אנשים מנסים לא להסתכל, למרות שחלק יכולים להתלוצץ ולהגיד "טוב, זו דרך טובה לגרום לי להתרכז באנשים שלקחו חלק בהפקה של הסרט הזה", אבל אפשר להרגיש כי זה הבמאי מכין אותנו להמשך הסרט, הוא אומר לנו "אתם הולכים לראות משהו לא יפה ואפילו די מטריד, אבל זה המציאות ותצטרכו לקבל את זה".

הסרט שלנו מתחיל עם סוזן (אותה משחקת אמי אדמס), שהיא מנהלת גלריה בעלת בית יוקרתי, שומרי ראש ובעל נאה ועשיר, החיים המושלמים? לא ממש, כבר מההתחלה אנחנו מרגישים קשר קר ומרוחק בין בני הזוג, היא רוצה לבלות את הסוף שבוע עם בן זוגה אבל הוא מחליט לצאת לנסיעת עסקים במקום, מה שמשאיר אותה לבד בבית בלי שומרים ועם טיוטה של ספר בשם "יצורים ליליים" שכתב בעלה הראשון ושלח אליה בשביל שתקרא, את בעלה הראשון משחק ג'ייק ג'ילינהול המוכשר וכך הסיפור שלנו מתחיל.

היא קוראת את הספר, שמספר על גבר שנוסע עם אשתו ובתו לטקסס ובאמצע הלילה מותקפים על ידי מכונית שנוסעת בפראות על הכביש בידי שלושה צעירים שיכורים (אל תדאגו זה לא ספוילר, זה די ברור וקורה ממש בהתחלה), את הבעל משחק ג'ילינהול, מה שמאפשר להבין לעומק יותר את הספר ומה המשמעות שעומדת מאחוריו, וכל פעם אנחנו רואים את סיפור המתח שהוא כתב מתפתח לאט לאט לפני עיננו, בו בזמן אנחנו רואים אותה בשגרה שלה בבית ובעבודה, ואנחנו מקבלים כל הזמן פלאשבאקים למה שקרה בין הזוג הנשוי, איך הכירו, למה נפרדו והכל, הקונטרסט של השגרה המשעממת שלה לעומת המתח שבספר מאפשר לנו להרגיש את המתח שלה לגבי מה קורה בהמשך הספר ומגביר לנו את העניין לראות מה קורה בהמשך הספר.

כל השחקנים המשתתפים בסרט מאוד טובים, אמי אדמס משחקת טוב את האישה המצליחה שחייה ריקים מבפנים, ג'ייק ג'ילינהול משחק בסדר את בעלה אבל יותר כובש את המסך בתור הבעל בסיפור והגיוני כי רוב המשחק שלו בסרט זה הוא כהבעל בסיפור, מייקל שאנון גם נותן הופעה מצוינת בתור השריף, אפילו שלפעמים בא לך לצחוק מההופעה שלו ויכול להיות שזו הייתה המטרה של הדמות, הוא משחק דמות שבא לכם להמשיך לראות אותה.

השחקן שמבחינתי שיחק הכי מרשים בסרט וזכה בפרס גלובוס הזהב על תפקידו ובצדק הוא ארון טילור ג'ונסון, השחקן עד כה הרגיש ממוצע בתור Kickass או Quicksilver בנוקמים או בתור חייל בסרט גודזילה החדש, אבל פה הוא הראה לנו את הטווח המלא שלו כשחקן והוא היה פשוט מצוין ואמין. הבעיה היחידה שמצאתי בשחקנים היא הופעתה של איימי אדמס לקראת סוף הסרט, השחקנית מצוינת בלדבר ולהראות עוצמה וקרירות כלפי אנשים (כמו שראינו ב-The Fighter) אבל מה שהיא לא עושה הכי טוב ומרגישים את זה בסרט הזה, זה שהיא לא יודעת להביע את עצמה באמצעות הפנים שלה והעוצמה של הסצנה האחרונה בסרט תלויה הרבה על ההבעה שלה ואני מצטער להגיד שזה לא הצליח עבורה, חוץ מאולי המבט שהיה לה בעיניים שהיא הביעה מצוין.

זהירות ספויילרים מכאן

בואו נדבר על העלילה, כי העלילה פה היא המרכיב העיקרי, יש לעלילה 3 סיפורים, הראשון זה ההווה, שאנחנו רואים שהמערכת יחסים בינה לבין בעלה הנוכחי של סוזן מתפרקת, העבר שמאפשר לנו לראות איפה המערכת יחסים בינה ובן זוגה התחילה ולמה היא נגמרה, והסיפור שבעלה לשעבר כתב שנקרא "יצורים ליליים" (משהו שהוא היה קורא לה פעם, יצור לילי), עד הסוף של הסרט אנחנו מוצאים את הקשר בין 3 הסיפורים, אנחנו מגלים שהיא עזבה את בעלה הראשון בשביל בעלה הנוכחי ואנחנו מגלים מה הקשר בין הספר להווה, ולמה הוא שלח לה את הטיוטה.

אז הסיפור של בעלה הוא כמו שציינתי קודם, טוני הוא גבר שנוסע עם אשתו ובתו בלילה באמצע שום מקום עד ששלושה גברים, שטוני צפצף להם, מורידים אותם מהכביש, תוקפים אותם וחוטפים את הבת שלו ואשתו, וזורקים אותו באמצע המדבר, הוא מגיע בסוף לעיירה אחרי שצעד כל הלילה ויחד עם השריף מוצא את אשתו ובתו אנוסות ומתות, הוא נופל לרצפה ובוכה שהוא היה חלש מדי, הסיפור ממשיך לאורך כל הסרט עם טוני מנסה להשיג צדק או נקמה יחד עם סגן השריף של העיירה עד שהם הורגים את שלוש הפושעים וטוני הורג את עצמו, הקצב והכתיבה של החלק הזה של הסרט מאוד טוב, הדיאלוג בין הדמויות נשמע מאוד אמיתי ואנחנו נשארים במתח כל הזמן.

לצד הסיפור, אנחנו מקבלים פלאשבאקים של המערכת יחסים בין סוזן ובעלה לשעבר אדוורד, מסתבר שהם היו מכרי ילדות ועכשיו היא רוצה לצייר והוא רוצה להיות סופר, אנחנו גם מגלים שאמא שלה עשירה וחושבת שאדוורד לא לרמה שלה, אבל זה סוג של תורם לנו להבין למה היא התחתנה עם בעלה הנוכחי העשיר, שהיא בעצם הפכה להיות אמא שלה, מה שאנחנו כן לומדים זה שהיא לא תמכה הרבה באדוורד, לא חשבה שהוא כותב מוכשר מספיק, שהוא צריך להפסיק לכתוב על עצמו ושהיא כל הזמן גרמה לו להרגיש חלש, לקראת סוף הסיפור אנחנו מגלים שהיא בגדה בו עם בעלה הנוכחי ושהיא הייתה בהריון ועשתה הפלה לתינוק שלהם בלי שהוא ידע אבל הוא מגלה את זה בסוף והיא עוזבת אותו בשביל בעלה הנוכחי.

החלק השלישי של העלילה הוא ההווה, שאנחנו לא מקבלים ממנו יותר מדי, רק שהמערכת יחסים שלה עם בעלה על הקרשים והיא מתחילה לחשוב על בעלה בגלל שהיא מתרגשת מהכתיבה שלו ורוצה להיפגש איתו, ההווה משמש כסוג של חוצץ והשיא של העלילה.

כשדיברתי מקודם שחלק משמעותי מהסיבה שהסרט הזה טוב הוא הדימויים זה בגלל שאנחנו מבינים בזכותם מה הספר אומר, 3 הפושעים בסיפור שלו מייצגים את סוזן, אשתו ובתו של טוני מייצגות את מערכת היחסים שלהם והתינוק שלהם שהיא הרגה ברחם, אנחנו קולטים את זה בכך שאנחנו רואים כל מיני דברים שבסיפור שלקוחים מהחיים האמיתיים, טוני ואדוורד שניהם מרגישים חלשים, אחת המכוניות של הפושעים נראת ברקע של אחד הפלאשבאקים ואשתו בעצמה אפילו אמרה לו שהוא צריך להפסיק לכתוב על עצמו, אפילו הספר קרוי על שמה, כל הרמזים שם.

הרגע הסופי שאנחנו קולטים את כל הסיפור הוא בסצנה האחרונה של הסרט, הוא שולח לה הודעה שתבחר מקום להיפגש והיא מתלבשת יפה וחושבת שהם ייפגשו אבל בסוף הוא לא מגיע, היא מבינה מה שאנחנו מבינים ונגמר הסרט, כל הספר הוא מטפורה למערכת יחסים ביניהם, הוא הורג את שלושת הפושעים זה מסמל שהוא בעצם הורג את המערכת היחסים ביניהם, בשבילו היא מתה, הספר בעצם מפרט את השלבי התמודדות שלו עם עצם העובדה שהיא עזבה אותו והרגה את התינוק שלהם, הוא מאשים את עצמו שהוא חלש ואז הוא לוקח את עצמו בידיים ולאט לאט מתגבר עליה עד שהוא מנתק את עצמו ממנה לגמרי, רק בהבעה האחרונה של אמי אדמס, שאנחנו רואים את העיניים שלה ואנחנו קולטים יחד איתה שהוא לא יופיע.

לסיכום

זה לא סרט עבור כולם, אם תיגשו לסרט הזה ולא תצליחו להבין מה מייצג מה בסיפור של אדוורד, מה שתקבלו פה זה סרט מתח ממוצע פלוס עם סיפור מאוד מותח וסוף לא מספק, אבל אם כן תנסו להבין את כוונות הסופר, כוונות הספר והמצב ביניהם, תקבלו סיפור יותר עוצמתי ומעניין, למרות שעוצמת הסיפור מעט נפגעת לפעמים עם החלטות הבמאי לזעזע או להבהיל את הקהל שלו כי זה משהו שקורה בסרטי מתח וזה מרגיש מאוד זול פה, בנוסף העובדה שלוקח לה כל כך הרבה זמן לסיים ספר מותח כשברור שבמציאות היא הייתה מסיימת אותו תוך 3 שעות היא קצת קלישאית ומצחיקה.

"יצורים ליליים" הוא סרט מתח מצוין, הוא מושך את העלילה בקצב מתאים, כל פעם חושף לנו עוד קצת ועוד קצת, הוא משתמש בהווה ובעבר על מנת שנבין את הספר ומה כל דבר מייצג, סרט אחר בשם "בגוף שלישי" ניסה לעשות את אותו הדבר ונכשל בגלל ביצוע נוראי, "יצורים ליליים" מבצע את זה בצורה מושלמת.