אופליה – ביקורת סרט – סיפור אהבה שייקספירי

"אופליה" הוא עיבוד חדשני לאחד מהמחזות המדופלמים מאת וויליאם שייקספיר-"המלט". בסרט סיפור המחזה מתרחש במאה ה-14 דרך נקודת המבט של אחת מבנות הלוויה בארמון- אופליה: בחורה יפהפייה, חכמה ונועזת. בינה לבין הנסיך המלט מתפתח סיפור אהבה סוער ותגלו בסרט מה יעלה בגורלם של זוג האוהבים כשברקע מתחוללת מלחמה וישנם סכסוכים בין בני הארמון ושפע תככים ונקמות שצריכות להתממש. האם הסרט יפיח חיים חדשים במחזה הידוע? תמשיכו לקרוא ותגלו. להלן טריילר הסרט:

סיפור אהבה

לפי התחלת הסרט אנחנו מבינים שחייה של אופליה הם מעין אגדה, מיתוס ותעלומה לא פתורה. אנחנו מתחקים אחרי אופליה, שאביה צמח ממעמד נמוך והיא נעשתה חביבה מאוד על המלכה גרטרוד. במהרה הסרט צולל לסיפור האהבה בינה לבין המלט ואגיד שהוא עיקר העלילה. כמובן שמנגד יש תפניות בעלילה, חלקן צפויות וחלקן לא, אבל הסרט מושתת בעיקר על סיפור האהבה ולכן מי שלא בנוי לסרט אהבה רומנטי כנראה שלא כל כך יתחבר לסרט.

הכוונה שיש בסרט לא מעט רגעים "קיטשיים", אבל יאמר לזכותו שהם מוסווים היטב ולא מרגישים לנו שטחיים וזאת על ידי דיאלוגים מעט שנונים ומשחק משכנע מאוד של שני הכוכבים הראשיים: דייזי ריילי (כוכבת טרילוגיית הסיקוול לסרטי "מלחמת הכוכבים") וג'ורג' מקיי (כוכב הסרט "1917"). הכימיה בין השחקנים נהדרת ונחמד לראות את ג'ורג' מקיי מחייך לשם שינוי (בניגוד ל"1917").

סיפור אגדה

הסרט יוצר אווירה מאוד מסתורית ודרמטית שבקלות כיף להישאב אליה. הצילום מדהים, התלבושות והתפאורה מאוד מושקעים ואני גם התלהבתי מאוד מפס הקול, שלדעתי תרם מאוד לאווירת הסרט. למרות שלטעמי הסרט מתקדם בצורה קצת איטית ולפעמים נמרח אבל בכל זאת קשה שלא לרצות להמשיך לצפות בסרט. ההתחלה מצוינת לדעתי, האמצע מעט נמרח והסוף גדוש בהתרחשויות, שהסוף כמובן מאפיין את הדרמטיות העוצמתית שגלומה במחזות של שייקספיר.

יש נופים יפהפיים של מים צלולים, פסגות הרים משוננות וטירה, וכאלה שעוסקים במלאכת הכישוף. בשל העובדה שהדמות הראשית ג'ינג'ית לא יכולתי שלא לצחוק ברגעים מסוימים כשאופליה שוטטה ביער ונראתה לי כלקוחה מ"אמיצה" או "כיפה אדומה". בנוסף, יש שחקנים מצוינים שקשורים לשושלת המלוכה כגון נעמי ווטס וקלייב אוון, וכולם עושים עבודה נפלאה ומעטרים את הסרט.

גרסה עדכנית של שייקספיר

חשוב להדגיש שלא יצא לי לראות את המחזה "המלט" וגם לא הכרתי את הסיפור לפני אבל ארגיע בכך שאין ממה לחשוש שמדובר בסרט כבד, מיושן או מעייף. הוא מרגיש כמו סיפור של אהבה בלתי אפשרית בתפאורה ססגונית של תקופת ימי הביניים והתקופה היא לא דבר שמכביד על הסרט ומקלקל אותו. רק בסוף אנו יכולים לשייך אותו לשייקספיר, אבל גם הסוף עצמו עבר שינויים קלים כדי לא לבאס אותנו לגמרי. הסרט מרגיש נאמן לרוח התקופה אבל בצורה חלקית, שלדעתי זה בא לטובה כדי להציע לנו גרסה מגוונת ומעניינת יותר.

חוויתי הכללית

לסיום, כפי שציינתי הסרט הוא סרט רומנטי במלוא מובן המילה, כך שאם אתם לא חובבי הז'אנר כנראה שפחות תתחברו. אני אומרת פחות תתחברו ולא לגמרי לא תתחברו כי סיפור האהבה לא מרגיש דביק וסתמי. הבעייתיות בסרט היא חוסר האחידות שלו, יש רגעים בהם הוא מאבד את המתח שלו אבל גם את הפגמים שלו הוא מסתיר עם פס קול, משחק וצילומים טובים מאוד, שבכל מקרה כיף מאוד לצפות בו. יש בעייתיות נוספת שנובעת מהמחזה הדרמטי עצמו, בו קורים יותר אירועים מסעירים בסוף לעומת האמצע שחלקו לעוס כמו מסטיק. לפעמים, נראה שהעלילה נשענת בעיקר על סיפור האהבה והייתי רוצה לקבל יותר סצינות שנוגעות לאירועים אחרים כמו קרבות בניחוח ימי הביניים או תככים ופיתולי עלילה נוספים.

בכל מקרה לחובבי ז'אנר הרומנטיקה זהו סרט מהנה מאוד וכיפי. אני לא בטוחה שעם שחקנים אחרים, צלמים ועורכי פסקול אחרים הוא היה מוצלח כל כך. אני אישית אהבתי מאוד אבל הוא גם לא בגדר חובה. רוב המחזות והספרים של היום לא עמדו במבחן הזמן ואני חושבת שרוב הנוער של היום לא מכיר את "המלט". עם זאת, זהו סרט שעשוי נהדר ויהמם במיוחד את חובבי ז'אנר הרומנטיקה.