בוגד משלנו – סרט מרגלים מודרני בקצב אחר

הסרט "בוגד משלנו" מציג סיפור שכבר שמענו על בן אדם מן השורה שמסתבך בעסק מסוכן שגדול ממנו בכמה מידות, אבל זה לא משנה כי הוא עשוי בצורה כל כך מוצלחת שלא אכפת לי לשמוע את הסיפור הזה עוד פעם.

עד הפעם הראשונה שדמות בסרט "בוגד משלנו" מרימה מכשיר סלולרי חכם לא הייתי בטוח אם הסרט מתרחש בתקופתנו או לפני כמה עשורים. העלילה אולי נכתבה בהתאם לתקופה שלנו, הן מבחינה פוליטית והן מבחינת הטכנולוגיה שהדמויות משתמשות בה, אבל הקצב של הסרט איטי כל כך בהשוואה לסרטי המרגלים/פעולה שראיתי בשנים האחרונות. סוזנה וויט, הבימאית שעבדה על הסרט המבוסס על ספרו של ג'ון לה-קארה, לא ממהרת לשום מקום ואפשר להרגיש זאת מהסצינה הראשונה. הפתיחה האיטית והפסקול הרגוע מבדילים בבירור בין הסרט הזה לסרטי האקשן הגדולים של השנה, עד שלרגע אפשר לטעות ולחשוב שאנחנו צופים בסרט פסטיבלים עמוק שמכוון רק לליבם של המבקרים ולא לכיס של הקהל הרחב. מתח היריות הראשון הבהיר לי שלא זה המצב.

הסרט עוקב אחר פרי, בגילומו של איאן מקגרגור, פרופסור לפואטיקה שבמהלך חופשה למרקש שאמורה להיות רומנטית פוגש דמות מיסתורית בשם דימה שמבקש ממנו טובה. מסתבר שדימה מעורב במאפיה הרוסית ומנסה לברוח ממעסיקיו, הוא גם מוכן למכור אותם אם זה יגן עליו מידה הארוכה של המאפיה והנסיך העומד בראשה. פרי מסכים ומתחיל לאט לדאוג יותר ויותר לגורלו של דימה ומשפחתו ולמרות שהוא מנסה גם אשתו גייל נכנסת למרכז העלילה. גייל, פרי ודימה צריכים להתמודד עם אנשי המאפיה מצד אחד ורשויות החוק הבריטיות מצד שני.

למרות שבעלילה יש כמה וכמה קלישאות הלקוחות מעוד עשרות סרטי מרגלים ופשע אחרים, "בוגד משלנו" לא שעמם (אותי) לרגע. עליתי על לא מעט מהטוויסטים אבל זה לא גרע מההנאה שלי כי זו לא המטרה של הטוויסטים במקרה הזה. כן, מן הסתם משהו הולך להשתבש, הרי יש עוד 40 דקות לסרט. אז למה יש כל כך הרבה טוויסטים בסרט? כי הוא סרט מתח במלוא מובן המילה. וכאן הקצב של הסרט ממלא את ייעודו. יש כמה סצינות בהם מאפיונר מלווה את פרי וגייל וכמעט ולא קורה כלום, אבל כל הזמן הצופה חושב שאולי עכשיו יהרגו אותם (או לפחות ינסו), וזה מוצלח כי זה בדיוק מה שהגיבורים שלנו חווים באותם רגעים.

ולמרות שהמתח והפחד מלווה את הצופה והגיבורים לאורך כמעט כל הסרט, כמעט ולא רואים את האלימות וגם כאשר היא מופיעה היא לא לובשת צורה של סצינה מסרט אקשן אלא מסרט אימה. אין הרבה סרטים בזאנר שלא מאדירים אלימות וזה הישג ראוי לשבח גם אם הוא לא היה תורם לסרט. אבל זה כן תורם לסרט, כשהאלימות מתרחשת ליד הגיבורים ואנחנו לא רואים אותה זה רק מלחיץ ומפחיד יותר.

יוצרי הסרט והשחקנים הם אומנים במונח המקורי של המילה, הם בעלי מקצוע ויודעים את המלאכה. במהלך הסרט נראה כאילו שום סצינה אינה מופיעה סתם. אקדח קטן שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית ומסביר סצינה שהתרחשה במערכה השנייה. והכי חשוב, הסרט לא דופק לך על המוח ומסביר את הכל. הבנת? מעולה! לא הבנת? לא נורא העלילה יכולה להמשיך גם בלי. חוש ההומור המאופק של הסרט מתאים למצב בו נמצאים הגיבורים שלנו והבדיחות נשמעות כמו תגובות אנושיות לסיטואציה בה הם נמצאים. השחקנים והבמאית דאגו שהדמויות יתנהגו תמיד על פי הדרך בה הם מוצגים. שום החלטה בסרט לא גרמה לי לגרד את הראש ולשאול למה לעזאל הוא עשה את זה עכשיו (היי, בטמן נגד סופרמן – אני מסתכל עליך). זה נשמע אולי בנאלי בתור שבח אבל ראיתי מספיק סרטים השנה שסותרים את עצמם על ימין ועל שמאל ונחמד לראות סרט שבנוי ללא רבב.

אז "בוגד משלנו" לא יעפיל את שיאי ההכנסות של מלחמת הכוכבים או קפטן אמריקה 3. הוא גם לא יזכה באוסקר או יפתח את פסטיבל קאן. אבל זה לא משנה, כי הבימאית ידעה מה היא רוצה מהסרט הזה והיא פגעה בכל המטרות. הוא כיף והייתי הולך לראות סרט אחר מהבימאית או מבוסס על ספר נוסף של ג'ון לה-קארה. הביקורת היחידה שיש לי היא שלא מדובר בסרט שובר מוסכמות או חוויה של פעם בחיים. אבל זה בסדר גמור כי זו לא המטרה של הסרט.

https://www.youtube.com/watch?v=N5k4FBGtbMs