Overcooked – משחק מסיבות מהנה ולא הרבה יותר

עם עיצוב גרפי חמוד שנראה כמו משחק לסמארטפון ויותר כאוס מהמטבח שלי בימי שישי שעה לפני שבת, Overcooked מציע חוויה מלחיצה מאוד ביחיד ויכול לשפר כל מסיבה בזמן שממתינים לאוכל שמישהו אחר הכין.

יש משחקים שאתה אמור לשחק לבד בלילה או סתם בחדר חשוך, יש משחקים שאנחנו אמורים לשחק ביחד עם אנשים מרחבי העולם באותו זמן, והיום יש אפילו משחקים שדורשים מאיתנו לצאת החוצה כדי להתקדם, ויש משחקים שאנחנו אמורים לשחק עם עוד אנשים באותו חדר, ממש כמו פעם שישבנו מול הנינטנדו ושיחקנו סיף אחד מול השני במשחק יפני שלא ידענו מה השם שלו. Overcooked נכנס לקטגוריה הזו של משחקי מסיבות – אותו ז'אנר שנשלט על ידי Mario Party, חיקויים של הנ"ל ומשחקים המבוססים על בקרי תנועה כמו ה-Kinect. בניגוד למשחקים נוספים בז'אנר, כרגע אי אפשר לשחק את Overcooked דרך האינטרנט ובעיני טוב שכך.

אבל בוא נחזור לבסיס המשחק. באמצעות משחקיות פשוטה, Overcooked דורש מהשחקנים שלו להכין הזמנות אוכל פשוטות באמצעות שני טבחים שאמורים לשתף פעולה על מנת להשביע את הסועדים הרעבים (אותם בדרך כלל לא נראה). את הפעולות של הטבחים אפשר לחלק לשני כפתורים – הרמת מרכיב ואינטראקציה. עבור שחקן אחד ישנם שתי אפשרויות: או שהוא ישלוט בשני השחקנים בו זמנית באמצעות גיימפאד אחד או שהוא יכול להעביר את השליטה בין שני השפים על ידי לחצן (בדומה למשחקי לגו כאשר משחק שחקן אחד). יש אפשרות לשחק באמצעות המקלדת אבל המפתחים אינם ממליצים או תומכים בכך. לא רק שאין במסך ההגדרות אפשרות להגדיר מחדש מקשים על הגיימפאד – אפילו אין הסבר על מה ללחוץ כאשר אתה משתמש במקלדת.

העיצוב של המשחק נראה כמו משחק לפלאפון ולא רק העיצוב הגרפי. גם כאן בכל שלב אפשר להשיג בין כוכב אחד לשלושה ושלבים נוספים על פי כמות הכוכבים שהשגת בשלבים הקודמים. הגדרות הגרפיקה והסאונד גם הן נראו כאילו נלקחו היישר ממסך האנדרואיד שלי. המשחק רץ יפה על המחשב הנייד בן השלוש שנים שלי ובאמת דרישות המשחק על פי איך שהוא נראה לא אמורות להיות גבוהות. עבורי השליטה בשני שפים בו זמנית הייתה יותר מדי ולא התאימה לי אבל ללא ספק המשחק מיועד לשני שחקנים בו זמנית (או ארבעה במצב התחרותי).

אז למרות הממשק הבעייתי והגרפיקה שנראית בת חמש שנים השלבים עצמם מקוריים מלחיצים ומהנים. הסיפור עמוק כמו תפריט ההגדרות אבל לא מדובר בחיסרון אלא בחירה מודעת. מפלצת הספגטי הרעבה (אין קשר למפלצת הספגטי המעופפת עד כמה שידוע לי) לא מרוצה ממהירות ההגשה שלכם בשלב הראשון ולכן מלך הבצלים (כלומר מלך שהוא בצל ולא דוכן במחנה יהודה שפעם הכין חלבה) שולח אתכם חזרה בזמן למסע בדרכים על מנת לשפר את יכולות הבישול שלכם.

כל שלב מוגבל בזמן קצר (כמה דקות) ועל כל הזמנה שאתם מגישים אתם מקבלים נקודות והמטרה שלכם היא להשיג מספיק נקודות כדי לקבל את כל שלושת הכוכבים. בכל שלב ניתקל במכשולים שונים, מעכברים שלוקחים לנו את האוכל שאינו תחת השגחה, דרך חושך וברקים שמאירים מדי פעם את הדרך ועד למטבחים שמחולקים לשלוש משאיות שונות שבכל אחת חלק מהותי אחר מהמטבח. הגיוון בשלבים מספק עניין והמשחק מתמלא כאוס מהר מאוד מתחילת השלב. אלמנט ההפתעה בכל שלב חדש מוסיף מאוד למשחק. מהנה לראות איך המטבח שנראה פשוט למדי הופך את חוקי המשחק 30 שניות לאחר תחילת הבישולים. למרות הזמן המועט הכנת התבשילים לוקחת הרבה זמן והכנת 4 או 5 תבשילים תזכה את השחקנים בכל שלושת הכוכבים.

אפשר לשחק את המשחק לבד, כמו שאפשר לשחק את המשחק עם המקלדת. המשחק פשוט לא מעודד זאת. לשחק במשחק לבד מרגיש כמו להתאמן וללמוד את השלבים לקראת הדבר האמיתי – לשחק שני זוגות אחד כנגד השני. אמנם גם אפשר לשחק את המשחק כזוג אחד בשיתוף פעולה אבל המשחק בולט לטובה בעיקר כאשר הוא בתחרות. בגלל כל זה, מפתיע אותי שדווקא גרסת המחשב האישי יצאה ראשונה, בעיקר כאשר השחרור לקונסולות מיועד לחודש אוגוסט הקרב ובא. הדרך המיטבית לשחק במשחק היא עם עוד שלושה אנשים מול טלוויזיה גדולה עם 4 שלטים. אפשר לעשות זאת עם מחשב אבל לרובנו המחשב אינו מחובר לטלוויזיה, אין לנו שלטים מרובים המחוברים אליו והמסך שלו קטן מ-32 אינץ'. ההגדרות הגרפיות (והכלליות) הדלות לא נותנות סיבה ליהנות ממנו דווקא על המחשב והגרפיקה אינה מדהימה ונמצאת בין דור הקונסולות הקודם לזה שלפניו. לפחות העיצוב והאסתטיקה מושכים את העין, רק חבל שגרפיקת התלת ממד לא תורמת לעיצוב הכללי והיה אפשר לבחור באנימציה דו ממדית. אבל אם אתם רוצים משחק מהנה להתחרות בו מול החברים שלכם, מדובר בבחירה מצוינת רק אולי כדאי לחכות עוד כמה שבועות ולשחק בסלון.