רוק אנד רול – ביקורת לסדרה Peacemaker

Do you really, do you really wanna taste this! עכשיו ששיר הפתיחה גם תקוע לכם בראש, אפשר להתחיל את הביקורת של Peacemaker 

בכל הכנות, בזמן שאהבתי סרטיו של ג'יימס גאן ואהבתי את הסגנון הקומי והכייפי שלו לסרטים, היו לי ציפיות די נמוכות מ-Peacemaker בכיכובו של ג'ון סינה. חשבתי שיהיה מדובר בסדרת קומיקס טפשית וקרינג'ית, אבל בסוף קיבלנו את אחת מסדרות הקומיקס הטובות ביותר בכל הזמנים. די ברור מפתיח הסדרה שמראה נץ סופר מקצועי מתקן את העמידה שלו עבור הקטע המוזיקלי.

סדרת הטלוויזיה ממשיכה מיד אחרי סצנת סוף הכתוביות של "יחידת המתאבדים" של גאן. פיסמייקר מתאושש בבית חולים, בורח הביתה וחושב שהוא יכול לחזור לחייו ה"רגילים" של להביא שלום לכל מקום שבו הוא נמצא בזמן שהוא מפוצץ דברים ונהנה עם פורע החוק/גיבור ויג'ילנטה, גרסה בהרבה יותר מעניינת ומשעשעת מהרציני המוגזם שראינו ב"החץ".

מאוד מהר הוא מסתבך בפלישה חייזרית של פרפרים כשצוות חדש של אמנדה וולר מגייס אותו לחסל את הפרפרים ולעצור את הפלישה.

לאורך הסדרה אנחנו רואים את כריס (פיסמייקר) עדיין בקונפליקט בתוך עצמו על המוות של ריק פלאג וביחד עם פלאשבקים לילדותו תחת אביו הגזען, אותו מגלם רוברט פטריק (כן, זה איחוד של "הנחת"). כמו כן, הוא מכיר חברים חדשים, מוצא ייעוד אמיתי בחייו ולומד לתת לאנשים להכנס לליבו.

בתיאור קצר של מה שאמרתי אפשר לחשוב שמדובר בסדרה בסיסית שמבוססת על קומיקס בלי קשר כלל ליקום הסינמטי ועם דמויות בסיסיות, אבל לא. Peacemaker היא יצירת מופת בלהביא דמות קומיקס נשכחת למסך ולהפוך אותה לדמות הטובה ביותר שנכתבה ביקום הסינמטי.

ג'יימס גאן כתב נרטיב מעולה ומורכב שבו אנחנו לומדים להכיר את כריס ואת הרקע שלו, מזדהים איתו אפילו אחרי מה שעשה ב"יחידת המתאבדים" ואפילו מעודדים עבורו בסוף הסדרה, וזה לא רק בגלל הדיאלוג המעולה של גאן אלא גם כשרון המשחק של סינה שראוי לפרס אמי. הוא מראה בסדרה הזו כל כך הרבה רגש וגיוון שזו ההופעה הטובה ביותר עד כה בידי מתאבק לשעבר על המסך- הוא מצחיק, עצוב, מפחיד ומרגש. אין ספק שזו ההופעה הטובה ביותר שהוא נתן.

גם שאר השחקנים עושים עבודה מעולה. הצוות החדש מרגיש מעצבן ונוקשה בהתחלה, אבל גם אותם תלמדו לאהוב עם הזמן, כולל דמויות שנראות בהתחלה כמו סטראוטיפים בסיסים של העצמה נשית אבל מתגלים בסוף כדמויות לקויות שאנחנו רואים בהן את הכוח שלהן. כמו כן, מערכת היחסים בין הדמויות מרגישה אורגנית ועם התקדמות טבעית שזה פשוט מהנה וקל להנות מהסדרה. כצפוי מהגאון שהביא לנו את שומרי הגלקסיה.

מעבר לאפקטים הנהדרים והבדיחות הקורעות, במיוחד סביב שאר היקום הסינמטי וקטעים מהקומיקס, Peacemaker גם כולל פסקול מפוצץ שג'יימס גאן בחר בעצמו עם שירי רוק מעולים שתמצאו את עצמכם מאוד מהר מצרפים לפלייליסט שלכם, כולל הפתיח שעזר להפוך את השיר Do Ya Wanna Taste This של Wig Wam לשיר הרוק הנשמע ביותר ב-Spotify ובצדק, מדובר באחד מהפתיחים הכי טובים בהיסטוריית הטלוויזיה ואני לעולם לא מדלג עליו.

ישנם אנשים שאולי יחשבו שהאלימות מוגזמת יתר על המידה בסדרה אבל זה מרגיש שהיא נעשת בצורה חכמה וטובה, להדגיש כאב או הומור בסצנות שונות ולכן מדובר באחת מהסדרות שמרוויחות את דירוג ה-R שלה, כמו כן, לא נראה לי שיכולנו לדמיין את Peacemaker של DC אחרת.

סיכום

בלי להסס, אני יכול להגיד ש-Peacemaker היא סדרת הקומיקס בין הטובות, אם לא הכי טובה, בכל הזמנים וזה תודות לקאסט מעולה, משחק נהדר מג'ון סינה, הומור קורע, אקשן מרהיב ואלים, ופסקול מפוצץ.

כל זה תחת שליטתו המבדרת והצבעונית של ג'יימס גאן שמוכיח שכל דמות קומיקס יכולה להגיע למסך בלייב אקשן, כל עוד יש את הבמאי הנכון לעשות זאת.