כמו ציפור את חופשיה- ביקורת הסרט לומדת לעוף

"לומדת לעוף" מציג את סיפורה האמיתי של סם בלום (נעמי ווטס), אם לשלושה, שנפצעה בתאונת דרכים והפכה כתוצאה מכך למשותקת. בעלה, ילדיה ואמה מנסים לעזור לה להשתקם, אך מי שעוזר לה ולמשפחתה הכי הוא דווקא גוזל פצוע העונה לשם "פינגווין". פינגווין מאחדת את משפחת בלום ומסייעת להם לאסוף את השברים. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ובתור אחד כזה הוא טוב אבל לא עד כדי כך מרשים. לצפייה בטריילר:

מבוסס על סיפור אמיתי

חייבת להיות סיבה לכך שסיפור אמיתי יעובד לסרט. במקרה הזה גם יצא ספר רב מכר בשם "Penguin Bloom", אבל עדיין לא בטוח שהסיפור יקלע לטעם של כולם. לרוב בסרטים מהסוג הזה, צריך להתפעל מסיפור עוצר נשימה של אישיות ולחשוב תוך כדי: איך ייתכן שזה סיפור אמיתי? חייבים לעשות על זה סרט. ב"לומדת לעוף" אין עלילה מותחת ויוצאת דופן. לכן כל חובבי המתח צריכים להתכונן למשהו אחר או לוותר על הצפייה.

"לומדת לעוף" הוא סרט דרמה לכל דבר ועניין. הוא לא מתמקד ברגעים הגדולים בחיים, אלא דווקא ברגעים הקטנים המרכיבים את התמונה הכוללת. נפרס לפנינו תהליך נפשי מייסר אותו עוברת הגיבורה. בצורה מעט מונוטונית אך לרוב מרגשת. העלילה לא מספיק בשרנית ובגלל זה מרגישה לא מספקת לטעמי. התהליך הנפשי קיים אבל הסיפור לא יוצא מגדר הרגיל. אין את המתח של הפצצה המתקתקת, העלילה מתקדמת בקו ישר ליעד ברור, בלי כמעט טוויסטים מעניינים.

העובדה שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי כן מעצימה את התובנות שלנו. למרות שהן יכולות להיות מובנות מאליהן, המסקנות מועברות ומצליחות לחלחל אלינו. הצילום היה מושלם, הנופים המדהימים ושלל האפקטים היו נעימים לעין ועזרו להמחיש בצורה טובה יותר את הכאב של הדמות הראשית. "לומדת לעוף" מצליח לגעת בלב שלנו ולגרום לנו לצאת אופטימיים יותר. זה כשלעצמו משימה לא פשוטה, בהתחשב בכך שהדמות הראשית מעצבנת לעיתים.

אני יכול לעוף

לא אוכל להשוות את הגיבורה בסרט למקור כי לא קראתי את הספר ולא הכרתי את סיפור חייה של סם לפני, אך עם זאת, אי אפשר לשפוט בן אדם ששרוי במצב כזה. לאחר שניצלה בנס החיים שלה ממשיכים, גם אם הם לא כפי שהיו. המקרה הזה שייך למקרים שאף אחד מאיתנו לא היה יודע איך הוא היה נוהג, עד שחס וחלילה הוא היה נכנס לנעליים של הדמות. אני רגילה לראות את נעמי ווטס כשחקנית דרמה שמככבת בסרטים כבדים ורציניים. המשחק שלה תמיד מצוין ואותנטי ואני לא חושבת שיכלה לגלם אותה שחקנית טובה יותר.

את בעלה המקסים מגלם אנדרו לינקולן שהדמות שלו לא מורכבת מדי אבל עדיין חביבה. כמובן שיש עוד שחקנים נפלאים כגון: רייצ'ל האוס, ג'קי ויבר, ג'יה קארידס, ליסה הנסלי וליאנה וולסמן. מרגיש שהדמות של סם, על אף שלפעמים היא מעצבנת, היא השמש של הסרט והשאר כוכבים במערכת שלה. במקרה הזה, באמת כוכבים אמיתיים כי רוב השחקנים אהובים וזוכי פרסים.

עוף גוזל
הרבה סרטים מצולמים מנקודת המבט של הילד. יש סרטים שבהם אחשוב שזה פחות טוב כי זה יכול להצטייר כילדותי ופשטני יותר. במקרה הזה אני חושבת שזאת הייתה בחירה נהדרת כי ילדים יורדים לרזולוציות הקטנות ביותר של חיי היום יום וגם אולי, כל אחד במצב הזה היה מרגיש כמו ילד חסר אונים? בנוסף, בהמון סרטים מלהקים ילדים יפים, קטנים וחמודים כפיתיון לקנות את אהבת הקהל. לא הרגשתי שהילדים מתחנחנים או מזייפים, למרות שהם היו מאוד יפים וחמודים, הם שיחקו בצורה אמינה והוסיפו נופך רגיש ומשעשע במיוחד לעלילה.

בניגוד לילדים, החיה הצליחה להתחבב עלינו, פחות בגלל המראה החיצוני, אלא בגלל הפעולות המשעשעות שהיא עשתה. היא התנהגה באופן מצחיק, לעיתים יותר כמו כלב או חתול שמשמשים כחיית מחמד. כל הסצינות איתה וגם עם הילדים היו מעולות, טבעיות ומרגשות. התהליך היה צפוי אבל ההדרגתיות של מערכת היחסים עם פינגווין הייתה נכונה. זאת חוכמה גדולה לדעת איך לביים ולכתוב סרט כשהסוף שלו ורוב העלילה צפויים מראש בצורה מעניינת ומרעננת.

לסיכום, "לומדת לעוף" הוא סרט טוב, רגיש ומרגש אבל צריך להתחבר לסגנון הדרמה. הדמויות עוברות מסע מרגש אם כי גם צפוי אבל המשחק, הצילום, התסריט והבימוי מעולים. בשל העלילה שלא הרגישה לי הכי מעניינת תמיד, אגיד שלא עפתי על הסרט.