עיוורון למציאות – סיקור המשחק Perception

Perception הוא לא בדיוק המשחק הכי חד תפיסה

Perception הוא משחק חקירה/אימה קצר מגוף ראשון שבו אתם משחקים בתור קאסי, אישה עיוורת, המנסה לחשוף את עברו של בית רדוף רוחות במסצ'וסטס הכפרית. בבסיס המשחק עומדת היכולת שלכם להקיש על הרצפה באמצעות מקל ההליכה של קאסי ולגרום לאפקט דמוי סונאר שבאמצעותו אתם יכולים לראות מה קורה מסביבכם. על הנייר Perception נראה כמו השילוב המושלם בין משחקיות חדשנית לבין סיפור מעניין. המשחק פותח על ידי חברת The Deep End Games, המורכבת ממספר אנשים שעבדו בצוות שפיתח את סדרת BioShock ובצוות שפיתח את סדרת Dead Space. למרות שהמשחק פותח על ידי צוות מנוסה שיודע דבר אחד או שניים על משחקי אימה, Perception לא מצליח להגיע לרמה אליה התרגלנו במשחקים אימה דומים כמו Outlast והוא למעשה קובע רף חדש לכמה משחק אימה יכול להיות גרוע ולא מפחיד.

כל חובבי האימה יודעים מה הופך משחק או סרט אימה לטוב. העידון של מוסיקה בסצנות שבהן הדמות הראשית חוקרת בית נטוש, רעש חריקת הדלתות וצלילים עמומים. דבר נוסף הוא חוסר הוודאות בנוגע לסיפור הבלתי צפוי בו לא ניתן לדעת מי יחיה ומי ימות. סרטי ומשחקי אימה גדולים משתמשים בסצינות בצורה עדינה ויעילה ביותר ומשתמשים בחסכנות ברגעים הקולניים ביותר שלהם כדי להדגיש את החלקים המפחידים ביותר. Perception עושה את ההפך, הוא שם ללעג כל רמיזה שיכלה להפוך את המשחק לטוב יותר והוא הופך את החלק המרכזי שבו, הבית, ליותר מעצבן מאשר מפחיד.

חוסר רגישות הוא נושא שעולה לעתים קרובות לכותרות בעיקר בהקשר של משחקי וידאו וסרטים, בדרך כלל בהקשר של אלימות או קללות. אם כי ההשפעה של דברים כאלה על המוח שלנו עשויה להיות שאלה מעולה לדיון, אני יכול להגיד לכם ללא שום צל של ספק כי לאחר שלוש שעות עם Perception הדבר היחידי שאני חסר רגישות כלפיו זה המשחק הזה. בפעם העשירית שהדלת נפתחת מעצמה או בפעם החמישית שהאגרטל נופל ונשבר זה כבר לא מפחיד, זה סתם מעצבן. משחקי אימה טובים צריכים לייצר אווירה שבה דברים כאלה הם בגדר איום ולכן הם מתרחשים רק לעתים נדירות.

גם ברמת המשחקיות Perception עושה עבודה נוראית ביצירת סוג כלשהו של מתח שיגרום לי לפחד. בסיס המשחק עומדת משחקיות איכון קול שבאמצעותה תתמצאו במרחב. בתחילה המשחק אתם נזרקים לתוך הבית ואתם צריכים להקיש על הרצפה כדי לראות את השביל שלפניכם. חצי שעה מאוחר יותר, לא תוכלו לעשות את זה כי יותר מדי רעש יגרום לרוח שרודפת את הבית להבחין בכם ולחסל אתכם. זה אולי נראה כמו דרך מצוינת ליצור מערכת שבה השחקן יהיה רוב הזמן בחושך וייאלץ לחשוב פעמיים לפני כל מכה שהוא מנחית על הרצפה, אבל בפועל מדובר במשחק מאוד סלחני. כמות הרעש שהוא מאפשר לכם לעשות לפני שרוח הרפאים מופיעה ומספר מקומות המסתור הרבים שעומדים לרשותכם במקרה כשהעניינים מסתבכים גרמו לי להישאר רגוע ולהכות ברצפה ללא רחם.

יחד עם זאת לאיכון הקול יש גם צדדים חיוביים. אמנם זה קצת מופרך להאמין כי אדם עיוור משתמש באיכון קול באופן שבו קאסי עושה זאת, המשחק משתמש במוגבלות שלה בצורה מקורית. הדוגמה העיקרית לכך היא כי בשל עיוורון שלה, קאסי לא מסוגלת לקרוא את הפתקים הפזורים ברחבי הבית, כדי לקרוא אותם היא צריכה לשתמש בתרגום מטקסט לדיבור וזה מעניק רובד נוסף למשחק שמציג חלק מהבעיות איתן אנשים עיוורים צריכים להתמודד. כמובן שאפשרות המשחקיות הזו הותאמה כדי להנגיש אותה לשחקנים והיא לא מהווה ייצוג אמיתי לחיי היומיום של אנשים עיוורים, אך זה בהחלט ראוי להערכה שהמפתחים הכניסו משהו שרוב האנשים לא נתקלים בו בחיי היומיום.

המקום שבו Perception חווה את הנפילה הקשה ביותר הוא הסיפור ובניית העולם. קו העלילה הראשי סובב סביב ארבעה סיפורים נפרדים שמה שמקשר ביניהם הוא שכולם מתרחשים בתוך הבית. בתיאוריה מדובר ברעיון מעניין, אך רמת הביצוע שלו היא עלובה ולא מצליחה לייצר קשר בין הסיפורים לבין הסיפור של קאסי.

היומנים המוקלטים הפוזרים לאורך כל הדרך מנסים לצייר כמה מערכות יחסים בין מספר דמויות לא מעניינות בלשון המעטה. בניגוד ל-BioShock או משחקים אחרים שיש בהן יומנים מוקלטים, שהכילו סיפור מדהים בעולם בו כמעט ולא פגשתם דמויות אחרות, Perception נכשל בניסיון שלו לעשות משהו מעניין איתם.

בתחילת ניתנת לכם האפשרות לכבות את הדיאלוג הפנימי שקאסי מנהלת עם עצמה, אני מציע לכם לעשות את זה. האפשרות הזאת היא עדות לכך שגם למפתחי המשחק לא הייתה אמונה בדמות המעצבנת והחד גונית שהם כתבו. בשילוב עם הקול הבנאלי והצורם של המדבבת שלה, יגרום לכם לייחל למותה (ואולי אפילו למותכם) כבר בחצי השעה הראשונה במשחק.

Perception הוא משחק אימה גרוע ומעצבן. הדמות הראשית, קאסי, והדמויות המשניות הן חד גוניות. עלילת המשחק משעממת ומקום ההתרחשות הוא בנאלי. נקודת האור הבודדת במשחק הזה היא הרצון של המפתחים לשלב דמות עם מוגבלות במשחק וידאו לא רק ברמת הסיפור אלא גם ברמת המשחקיות. חבל שברמת הביצוע מדובר בכישלון.