לפעמים מוות עדיף- ביקורת סרט "בית קברות לחיות"

החידוש לספר האימה המפחיד ביותר של סטיבן קינג הגיע לקולנוע. האם "בית קברות לחיות" יצליח על המסך הגדול כמו העיבודים המוצלחים האחרים ליצירותיו של קינג? -זהירות ספוילרים

מאז שנות השבעים הסופר סטיבן קינג כתב ספרי אימה מתח ומסתורין רבים, ומיד לאחר הוצאת ספריו הראשונים ועד היום, תעשיית הקולנוע מעבדת אותם לסרטי אימה. בשנים האחרונות מספר לא קטן מיצירותיו של קינג עובדו לקולנוע ולטלוויזיה, החידוש ל-"קארי", "11.22.63" ו"קאסל רוק". רוב העיבודים זכו להצלחה רבה, בין אם זו הצלחה רווחית כמו הסרט "זה" שגרף 700 מיליון דולר ב-2017 ואם זו הצלחה ביקורתית כמו הסרט "המשחקים של ג'ראלד" שעלה ל-Netflix גם ב-2017, אך היו גם אדפטציות פחות מוצלחות כמו הסרט "המגדל האפל" שהתקבל בזעם בקרב קוראי הסאגה עליה הוא מבוסס. האם "בית קברות לחיות" הצליח להתעלות על כל שאר העיבודים המצליחים או שהתסריטאים ג'ף ביולר ("הבלתי רגיל") ומאט גרינברג ("1408") נכשלו בעיבוד הספר האהוב?

כמו שראינו בטריילר השני ל"בית קברות לחיות", עלילת הסרט מתחילה כאשר משפחת קריד עוברת מבוסטון לבית כפרי במיין כדי להאט את קצב החיים העירוני שחיו בו. ממש כמו בחיי המשפחה, גם הסרט מתחיל באווירה איטית ונינוחה אך ככל שהסרט ממשיך היא מתחילה לשעמם. למזלנו ולרוע מזלם של משפחת קריד לאחר כמעט שעה האווירה הרגועה הופכת למפחידה ותופסת תאוצה משם. לדעתי אחד הדברים שגרמו לאווירה של הסרט להיות כל כך טובה בחלק האחרון היה פס הקול המעולה והצילום הנהדר. המוזיקה וקולות הרקע שבנו את המתח השאירו אותי על הקצה המושב, מחכה לג'אמפסקר הבא, וגם הרגעים השקטים שהיו מחושבים, תרמו לתחושת הבידוד והפחד במהלך החלק השני של הסרט. גם הצילום יצר את האווירה האפלה, המבודדת והאיימתית כשצריך, אך גם יצר את האווירה הפרוורית והמשפחתית בתחילת הסרט.

אם כבר מדברים על אווירה מבודדת, היא לא נוצרה רק בגלל הצילום והסאונד, היא נוצרה בעיקר בגלל שבאמת לא היו הרבה דמויות במהלך הסרט. מלבד משפחת קריד והשכן ג'אד, לא היו דמויות בעלות משמעות בסרט בכלל. פה ושם נראו אנשים רנדומליים והוריה של רייצ'ל שהשתתפו בסצנה או שתיים, אך מלבדם כל הסרט סבב סביב חמש דמויות יחידות. נכון, הסרט לא מנה מספר רב של שחקנים אך זה לא גרע מהמשחק המעולה שלהם. גם האב לואיס קריד (ג'ייסון קלארק) שעשה עבודה נפלאה בתור אבא מסור ולאחר מכן אבל ועד רגעי החרדה המצמררים של רייצ'ל (איימי סימץ) והאימה שחוותה כשנזכרה באחותה זלדה החולה (אליסה ברוק לבין). גם הילדים אלי (ג'טה לורנס)  וגייג' (התאומים הוגו ולוקאס לבוי) שיחקו באופן משכנעה למידי, במיוחד לורנס שעשתה עבודה מאוד טובה בתור אלי המתה שחזרה לתחייה.

אני חייבת להודות שמבחינה עלילתית הרגשתי שמשהו חסר. למשל למרות שבתחילת הסרט העלילה התקדמה בקצב איטי ורגוע, היחסים בין משפחת קריד לשכן ג'אד לא מקבלים מספיק זמן מסך כדי שאתחבר ואבין למה הוא החליט לעזור ללואיס לאחר מות החתול צ'ירץ'. זו גם לא הפעם היחידה שזמן מסך מועט מידי גרם ל"חורים בעלילה". במהלך הסרט אחד המטופלים של לואיס נפטר. לאחר מותו הוא מתחיל להזהיר את לואיס לגבי מחסום שאסור לו לפתוח. גם גייג', בנו של לואיס, רואה את הנער קורא לאביו להפסיק להתעסק עם החייאת המתים ופה עולה השאלה, למה רק שניהם רואים את הנער המת כשרייצ'ל לא? למה דווקא הוא מזהיר את לואיס וקורא לו להפסיק? ואיך הוא יכול לעשות את זה אם הוא מת הרחק מבית הקברות ולא נראה שהוא קשור למשפחה ואו לרוע ששוכן בבית הקברות בשום צורה? בתור צופה שלא קראה את הספר "בית כברות לחיות שעשועים" הרגשתי שהיו חלקים שלמים בסרט עם רעיון מאחוריהם שננטש בדפי הספר ולא הוצג על המסך.

אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות בסרט הייתה האנטגוניסט. לפי הטריילרים נראה שהכוח שמעורר את המתים לחיים הוא רע ויש לו מניע נסתר שגורם לו לפתות את לואיס לקבור את צ'ירץ' ואלי בבית הקברות, אך נראה שהסרט בכלל לא מתעסק בנושא ומטרתו היחידה של "בית הקברות" היא לגרום לעוד אנשים לקום לתחייה דרכו. אין לאנטגוניסט פואנטה או מטרה שמנוגדת למשפחת קריד וזה מה שהרס את הסוף. שלא תבינו לא נכון, הסוף בהחלט היה מטלטל ולא ממש צפוי, אך הוא לא היה מספק וגם לא מאוד מקורי אם להגיד את האמת. ושוב גם הסוף, כמו חלקים אחרים בסרט הרגיש כאילו יש לו יותר פוטנציאל לממש מאשר מה שראיתי על המסך בפועל.

לסיכום הייתי אומרת שהסרט לא רע, אך לא יותר מזה. מבחינה עלילתית הייתה תחושת פספוס גם מבחינת פוטציאל לא ממומש וגם מבחינת חורים לא ברורים בעלילה. הסרט ניצל בזכות משחק יוצא מן הכלל של כל השחקנים ועבודות הצילום והסאונד שיצרו אווירה מפחידה כיאה לסרט אימה מן השורה הראשונה.