Never Gonna Give You Up – ביקורת המשחק RAD

שנות השמונים חזרו ובגדול במשחק הרוגלייט החדש של Bandai Namco ו-Double Fine בשם RAD

אחד הז'אנרים הפופולרים של מפתחי אינדי בשנים האחרונות הוא ז'אנר הרוגלייט. משחק שבו השחקן כל פעם עושה את אותם השלבים (שמשתנים במבנה כל פעם) אבל מתקדם עוד ועוד עם כל ניסיון, חלקם מצליחים לעשות את זה בצורה מבדרת כמו Everspace ו-Rogue Legacy וחלקם נכשלים. איפה RAD נוחת? בואו נגלה.

המשחק מתחיל עם קצת רקע על העולם של RAD. כדור הארץ עבר לא רק אפוקליפסה אחת אלא שתיים, ומסתבר שכשעוברים אפוקליפסה, חוזרים לשנות ה-80 וזה מה שקורה ב-RAD. העולם פעם היה מתקדם טכנולוגית אבל כעת אסתטיקה של שנות השמונים בולטת בכל מקום עם טכנולוגיה מתקדמת מתחת לפני השטח.

אתם בוחרים בחור או בחורה ממספר אפשרויות ואחרי טקס, אתם יוצאים אל העולם במטרה להחיות את האדמה ולהחזיר כוח לגנרטורים כדי שהכפר שלכם יוכל להמשיך להתקיים והאנושות תחזור לאכלס את העולם. כל פעם שאתם מתים, נבחר נוסף נשלח להשלים את העבודה שאתם התחלתם.

לאורך המסע שלכם אתם לומדים על המאפיינים של עולם כמו הסוחרים והשערים שאתם פותחים כדי להתקדם לשלב הבא מפי הקריינית הצעירה שמצליחה בצורה טובה לספק תוכן לעולם וסיפור המשחק.

עולם המשחק משתנה בין שלב לשלב, בכל פעם שאתם מתחילים מההתחלה השלבים עצמם משתנים, והעולם בנוי מצמחייה מוזרה, שרידים מהעבר, מפלצות מכל הסוגים ומרתפים מתקדמים טכנולוגית שמראים שפעם הייתה פה תרבות מתקדמת. למרות שהרבה מהעיצובים של המפלצות והאזורים הם די קלישאתיים, הסגנון בכללי של המשחק ועיצוב הדמויות הוא מה שגורם למשחק להרגיש מאוד ייחודי ומאוד מחובר עם שנות השמונים ותרבות הפופ ששלטה בו, רק חבל שהסיפור לא עמוק יותר ומספק לנו יותר היסטוריה מסובכת ודרמה סביב שתי האופקליפסות.

כפי שציינתי בפתיח, RAD הוא משחק סגנון רוגלייט, מה שאומר שאתם בוחרים דמות מנסים להגיע איתה כמה שיותר רחוק במשחק ואם אתם מתים, אתם מתחילים מהתחלה עם הניסיון שצברתם והציוד שאספתם. במקרה של RAD, אתם מקבלים חפצים ייחודיים חדשים וההבדל היחיד בין כל ריצת ניסיון שלכם זה שאתם צוברים ניסיון וידע על דפוסי ההתקפה של היצורים של המשחק, מה שאומר שהכל תלוי ביכולת שלכם כשחקנים מאשר כמה שאתם חורשים על המשחק.

הדמות שבה אתם שולטים מאובזרת עם מחבט כלשהו שמאפשר לתקוף בכל מיני אופנים כמו התקפת חבטה מלמעלה או מכה מסובבת לכל האויבים שמקיפים אתכם באמצעות לחיצה ארוכה על הכפתור. יחד עם זאת, הדמות שלכם יכולה לקפוץ מה שמאפשר לה לנוע בשטחים השונים ולהתמודד עם מפלצות שונות כמו עטלפים מוטנטים.

בכל משחק רוגלייט יש משהו מהנה שמניע אתכם להמשיך לנסות כדי לראות מה האפשרויות הנוספות. ב-Everspace אלו כלי הנשק השונים ואזורי החלל החדשים, ב-Rogue Legacy אלו היכולות הייחודיות של הצאצאים שלכם וב-RAD אלו מוטציות. זה לא עתיד אפוקליפטי אם מוטציות אינן כלולות בו.

לאורך הריצה שלכם אתם צוברים אנרגיה מיצורים שחיסלתם או משימות שהשלמתם ואתם מעלים את מד המוטציה שלכם, ברגע שהמד מגיע לסוף, הדמות שלכם משנה צורה ומקבלת יכולת מוטנטית ללוחמה, וזה יכול להיות ראש של נחש כדי להרעיל את האויבים שלכם או קוצים שיוצאים מהגוף שלכם שמאפשרים לתקוף את כל הסובבים אתכם. רוב המוטציות טובות אבל כן מצאתי שחלקן עדיפות מאחרים כמו היכולת להוליד יצורים עכבשיים שיגנו עליכם ויחסכו לכם הרבה מהעימותים עם הבוסים של המשחק. ככל שתתקדמו יותר תגיעו למוטציות חדשות והדמות שלכם יכולה ללמוד עד שלוש מוטציות שונות.

חוץ מהמוטציות המרכזיות, ישנן מוטציות משניות שמשפרות את יכולות הדמות שלכם ואתם צוברים אותן או מגולגלות רובוטיות או מפריטים של סוחרים, וזה יכול להיות הגנה מפני אש, זיהוי אויבים חבויים או הגברת הסיכוי לתת מכה קטלנית. בנוסף, אם תחסלו בוס במשחק, תקבלו עוד בריאות.

כדי לשרוד מספיק על מנת להגיע לכל המוטציות יש לכם פריטים שמרפאים אתכם, מגבירים לכם את המוטציה או נותנים לכם מוטציות משניות. את הפריטים אתם מוצאים בשטח, אצל מוכר או בתיבות שנעולות מאחורי דיסקי פלופי שאתם אוספים (ממשיכים ברוח שנות השמונים). 

חוץ מהמסע המרכזי, המשחק כולל משימות צד שירוויחו לכם פריטים ובונוסים, זה יכול להיות משימה כמו חיסול מפלצות שמקיפות אדם חף מפשע, הדלקת מדורה באמצעות הכוחות המוטנטים שלכם או תיקון אנטנה כדי שמישהו יוכל להמשיך לצפות ב"אינדיאנה ג'ונס". בנוסף, המשחק כולל אתגרים יומיים לאלו שרוצים להרוויח עוד קרדיטים להקל על האתגר.

משהו שלא ציפיתי אליו זה הפריטים המיוחדים שצצו במהלך המשחק שלי אחרי שלוש שעות משחק, שקשורים לתקופת הארקייד של שנות השמונים – אחרי שהצלתי מישהי ממתקפה של יצורים בחנות ארקייד, אני מכה את אחד המכשירים ופתאום החלליות של המשחק Galaga מצטרפות אליי בתור חללית מגינה נגד אויבים. זה רק מוסיף לחווית המשחק והרצון להמשיך לגלות עוד ועוד מהמשחק, וזה קונספט נהדר שמושלם לאווירת שנות השמונים שהתצוגה והסאונד ממשיכים לממשש על המסך.

הגרפיקה של RAD היא לא מדהימה אבל היא עושה את העבודה. מדובר במשחק אינדי ממבט עליון, משהו שראינו לא מעט בדור הנוכחי ו-RAD גם מאמץ גרפיקה מצוירת שראינו מיושמת במשחקים אחרים, משהו שהולך טוב עם אווירת שנות ה-80 של המשחק.

אבל זה העיצוב איפה שהמשחק מרגיש יותר ייחודי, לא במפלצות או בטכנולוגיה עצמה, אלא בעיצוב התצוגה ותרבות שנות השמונים שנראת כאילו היא לאט לאט מתפשטת בעולם האפוקליפטי הזה. בנוסף, אפקט הצמיחה שהדמות שלכם משאירה בכל מקום הוא די מגניב לראות.

בסופו של יום, הגרפיקה של RAD לא תדהים אתכם, אבל זה העיצוב הייחודי ברוח שנות ה-80 והסאונד הנלווה שיכנסו לכם ללב.

מחלקת הסאונד היא ככל הנראה החלק שהכי משדר את אווירת שנות ה-80 – המוזיקה שמתנגנת ברקע כוללת מקצבים עם סינטיסייזר ששואבים אתכם לסגנון הפופ של העשור שבו שלטו דוראן דוראן, דפש מוד ויורית'מיקס, והמוזיקה לפעמים כל כך טובה שהיא נתקעת לי בראש אחרי המשחק.

חוץ מהמוזיקה הטובה, למשחק יש אפקטי קול נהדרים בכפר שלכם ובחלק מאזורי המשחק שמחזירים אותנו לתקופת הארקייד, כמו מכונת המשחק של פקמן שמשמיעה רעשים ליד שער היציאה או הרעש שחלליות המשחק Galaga שציינתי מקודם שנשמעות כאילו נשלפו ישר מהארקייד.

מה שרק מגביר את חווית הארקייד שהייתה כל כך פופולרית בשנות השמונים הוא הקריין. לאורך כל המשחק, אתם שומעים קריין שמכריז על ההצלחות והכשלונות שלכם בטון ציני ומלא במשפטים קליטים משנות השמונים כמו "There’s the Beef" (בהשראת הפרסומת הישנה של חברת "Wendy's" שאישה שואלת "Where’s the Beef?") ו-"You’re Not Rad but you’re almost there". הקול מזכיר לי את כל הקריינים ששומעים ברקע במשחקי הארקייד של שנות ה-90 וזה פשוט גורם לחווית המשחק להיות מצחיקה יותר ומגניבה יותר.

אם אתם לא אוהבים את סגנון המשחקיות של הז'אנר, זה לא המשחק שישכנע אתכם, אבל RAD הוא משחק רוגלייט מצוין. למרות שהסיפור, העולם והגרפיקה לא ייחודיים כל כך, התצוגה הכללית של המשחק, הסאונד והמשחקיות המבוססת על מוטציה הופכים את RAD למשחק ממכר שלא בא לכם להפסיק עד שתכבשו אותו.