חלף עם הגשם – ביקורת המשחק Rainswept

Rainswept הוא מסוג המשחקים שמעלה תהיות בנוגע לטבעם של משחקי הווידאו

Rainswept הוא משחק הרפתקאות דו-ממדי בטעם של פעם המתמקד בבלש שחוקר תיק שעל פניו נראה סגור וחתום – כריס וחברתו דיאן נמצאו מתים בביתם, ועכשיו הכל תלוי בדמות הראשית, הבלש סטון, שצריך לרדת לעומק העניין. בהתחלה חשבתי שהמשחק הזה הולך לעבוד כמו כל משחק הרפתקאות דו-ממדי, מלא באפשרויות דיאלוג וחידות, אבל מהר מאוד גיליתי שהדיאלוגים היו שטחיים בהרבה מהמקובל. רוב רובם היו מורכבים משאלות אותן יכולתי לשאול בכל סדר בו חפצתי. ככזה Rainswept הוא יותר סיפור אינטראקטיבי מאשר משחק הרפתקאות שבו לבחירות שלכם יש השלכות. זאת לא בהכרח בעיה, אבל לדעתי משחקי וידאו צריכים לשמור על המורשת "המשחקית" שלהם, יש צורות אמנות טובות יותר באמצעותן ניתן לספר סיפור. למרבה הצער גם בסיפור עצמו יש הרבה בעיות, מבלי לדבר כמובן על המשחקיות עצמה, שמעבר לדיאלוגים מורכבת מחידות שהוכנסו למשחק "בכוח".

אחת הבעיות הראשונות שלי עם המשחק נוגעת למבנה הסיפור – עלילת הבלשים הקלישאתית ביותר שניתן להעלות על הדעת. הבלש סטון מרגיש כמו כל בלש אחר שראיתי בספרים, מחזות, סדרות טלוויזיה, סרטים ומשחקים אחרים. כמו כל בלש סטריאוטיפי סטון הוא רציני מדי ומנסה להסתכל על החקירה מכל נקודת מבט אפשרית כדי להגיע לאמת. בינתיים, המשטרה המקומית לא מתייחסת לחקירה באותה הרצינות ורוצה לסגור אותה במהירות. בדומה לכל דמות בלשית שאני זוכר, הבלש סטון רדוף על ידי סוד אפל מעברו שעליו הוא יצטרך להתגבר ככל שהמשחק מתקדם. בשורה התחתונה הסיפור פה מאוד צפוי.

אין זה אומר שהמשחק מת לחלוטין. הסיפור עדיין היה מרתק מספיק ושיחקתי בו עד סופו. יתרה מזו הדמויות הצדדיות בדרך כלל די מעניינות והן מספקות את הריגוש הדרוש כדי לקדם את הסיפור הבלשי הבנאלי. החלקים המעניינים במיוחד הם הרגעים הקטנים שבהם המשחק מאפשר לשחקן לגלות פרטים אישיים על חייהם של הזוג שנרצח, כריס ודיאן. בראש ובראשונה החלקים האלה מרתקים כי הם יוצרים ניגוד מעניין בין חייהם של בני הזוג כפי שהם הוצגו על ידי גורמים חיצוניים לבין חייהם האמיתיים. להנחות של הגורמים החיצוניים בנוגע לבני הזוג יש אחיזה מעטה במציאות ונהנתי מאוד לראות אותן מתפרקות לרסיסים בתחכום רב. בחלקים אלה הסיפור באמת זורח, רק חבל שהם כל כך מעטים.

לדעתי ניתן להסתכל על הסיפור הקלישאתי של הבלש סטון כמסגרת לסיפור המעניין יותר של כריס ודיאן. זהו סיפורם של שני אנשים ייחודיים ועל הדרך בה הם מוצאים את מותם. אני מרגיש כאילו המסגרת הבלשית כן מוסיפה הילה מסוימת לדמויות אלה, אבל אפשר היה לשמור בקלות על ההיבט הזה ולהפוך את הסיפור לפחות צפוי. לאורך כל המשחק מצאתי את עצמי משחק ב-Rainswept רק כדי לגלות משהו לא צפוי. רציתי להיפגש יותר עם כריס ודיאן, לראות את הצד שלהם בסיפור ולמצוא משהו קצת יותר ייחודי מהסיפור של הבלש סטון.

כפי שציינתי קודם, המשחק לא עושה הרבה דברים חוץ מלספר סיפור, כך שהמפתחים יכלו לפחות לדאוג שהשליטה תהיה קצת פחות מגושמת. רוב הזמן, המשחק פשוט ביקש ממני להסתובב ולבחור באפשרויות הדיאלוג, אך אפילו הרגעים הללו היו לפעמים להיות קצת יותר מסורבלים ממה שיכולתי להכיל. היו יותר מדי פעמים שבהן לא היה ברור לי שדיאלוג הופיע על המסך ולא הבנתי למה הדמות שלי לא יכולה לזוז.

המשחק מכיל גם חידות קטנות אבל כמותן מעטה מדי והן לא מאתגרות במיוחד. Rainswept מנסה להיות משחק הרפתקאות דו-ממדי בטעם של פעם, אבל ממשחק בסגנון כזה אני מצפה ליותר חידות וסיפור מעניין יותר. לזכותו של Rainswept עומד סגנון אמנותי מרהיב במיוחד. זכורים לי במיוחד רגעים בהם המצלמה מתקרבת וחושפת תמונות יפות כמו אלה של שמש העולה מעל יער או עננים המתגלגלים לאורך בבואתם המשתקפת על פני האגם. רגעים כאלה מדגישים את התמות המרכזיות של המשחק, בדידות וחוסר התוחלת שבקיום האנושי, ומוכיחים שהן חלק משמעותי ויפה מהחיים. ברור שרגעים אלה היו בעלי משמעות פחותה אם המשחק כולו היה מלא בהם במקום לשמור עליהם כמשהו מיוחד, אך החלק בסיפור שעוסק בבלש סטון יכול היה להיות מעניין יותר. חלקם של כריס ודיאן בסיפור הוא כמו אור הנוצץ מבעד לחריצים שנוקבו בקלישאה הבלשית. לצערי השאלה המרכזית נותרת בעיניה – למה הסיפור הזה היה צריך לצאת לאור בצורה של משחק?