קולע אך קצר – ביקורת המשחק Resident Evil 3

Capcom מחדשת קלאסיקה נוספת מהעבר אך האם חזרתה של מפלצת הנמסיס היא סיפור הצלחה?

סדרת Resident Evil היא ללא כל צל של ספק סדרת משחקי האימה הפופולרית והמוכרת ביותר בעולם. לאורך השנים הסדרה ידעה המון עליות (כמו השקתו של Resident Evil 4 ב-2005) ומורדות (כמו השקתו של Resident Evil 6 ב-2012), אך היא תמיד הצליחה לשמור על הפופולריות שלה ולהמציא את עצמה מחדש. הפעם האחרונה שבה זה קרה הייתה שנת 2017 במהלכה שחררה Capcom את Resident Evil 7: Biohazard, ששיקם את המוניטין של הסדרה לאחר הכישלון הביקורתי ש- Resident Evil 6 נחל. תוך ניצול גלי ההצלחה של המשחק השביעי בסדרה החברה שחררה בשנה שעברה חידוש מלא ל-Resident Evil 2 שלדעתי היה מוצלח מאוד והציב רף חדש למשחקים מחודשים בתעשייה (תוכלו לקרוא את הביקורת שלי שפורסמה באתר זה בקישור כאן). כעת, חברת Capcom מעניקה טיפול דומה למשחק הבא אחריו בסדרה, Resident Evil 3.

עלילת המשחק מתרחשת פחות או יותר באותו הזמן כמו זו של Resident Evil 2, במהלך התפרצות מגפת הזומבים בעיר רקון סיטי. היא עוקבת אחרי ג'יל ולנטיין, גיבורת המשחק הראשון, אחרי האירועים שהתרחשו במשחק זה והובילו להתפרצות המגפה. לאורך המשחק ג'יל נרדפת על ידי מפלצת הנמסיס האימתנית שנשלחה כדי לחסל אותה ואת כל חברי היחידה המיוחדת של משטרת רקון סיטי. לצידה נשחק לפרקים גם בתור קרלוס אוליביירה, שכיר חרב שעובד בשביל תאגיד אמברלה (שאחראי להתפרצות המגפה), שיעזור לה להתמודד עם נמסיס. העלילה עצמה מגוחכת בדיוק כמו זו של המשחק המקורי, לא דבר רע כשלעצמו, אך בהתחשב שבכך שהיא זהה לה לחלוטין, היא לא מצליחה להתפתח כראוי, במיוחד לאור העובדה שאורכו של המשחק הוא רק כחמש שעות. תו התקן לרמתה של עלילת משחק בשנת 1999 היה נמוך יותר מאשר היום וחבל שהמפתחים לא לקחו את זה בחשבון במהלך פיתוח גרסה מחודשת זו.

ג'יל וקרלוס הם לא הדמויות הכי מעניינות שהופיעו בסדרה. כל השיחות ביניהם מורכבות מאותם משפטים גנריים שראינו כבר בעשרות סרטי פעולה בעבר. גרוע מכך, נראה שלשתי הדמויות בכלל לא אכפת מכל האירועים האלימים והקיצוניים שמתרחשים סביבן. זה הגיוני בהתחשב בעובדה שזאת לא הפעם הראשונה שג'יל נתקלת במפלצות של תאגיד אמברלה וקרלוס הוא בבירור אדם בעל עבר צבאי, אבל העובדה ששניהם בקושי מגיבים מנידים עפעף הופכת אותם לשתיים מהדמויות השטחיות ביותר בהיסטוריה של הסדרה. הדיבוב שלהם גם לוקה בחסר אבל זו כבר בעיה שהתרגלתי אליה לאחר שביליתי זמן רב עם יתר משחקי הסדרה. למרבה המזל, הם לפחות חביבים מספיק כדי שהשחקן יגלה עניין כלשהו בעלילת המשחק.

בשונה מרוב משחקי הסדרה החידוש של Resident Evil 3 הוא יותר משחק פעולה-אימה מאשר הישרדות-אימה. את המאפיין הזה הוא חולק עם Resident Evil 6 הבינוני להחריד, אך בניגוד אליו הוא דווקא משחק די טוב. המשחקיות פה מתמקדת בהרג של זומבים ופחות בהתגנבות ותכנון, מה שגורם למשחק להיות פחות מותח. חלק מהירידה הזאת במתח קשורה קשר הדוק למפלצת הנמסיס עצמה. כבר בתחילת המשחק היא פורצת אל דירתה של ג'יל והורסת אותה לחלוטין, מהנקודה הזה אין כמעט רגע שקט אחד במשחק וזה פשוט הורג את המתח. זה בא לידי ביטוי גם במשחקיות עצמה, שכן נמסיס היא דמות רועשת, כזאת שמחריבה כל מה שנקרה בדרכה בעזרת להביור ומשגרי טילים.

כתולדה של השינוי הזה במשחקיות, תוכלו להתמודד עם כמעט כל סיטואציה ולעולם לא תהיו במחסור בציוד כמו ברוב משחקי הסדרה. בחלקו האחרון של המשחק תהיו כל כל עמוסים בציוד וכלי נשק שתרגישו כמו המחסל מסדרת DOOM. אין לי בעיה עם העובדה שהמשחק מאפשר לשחקן לממש פנטזיית כוח מסוימת, אך הוא נותן לשחקן את כל כלי הנשק מהר מדי (כנראה משום שהוא כל כך קצר). זה גורם למשחק להיות פחות מאתגר, לפחות מול חלק מהאויבים, ולדעתי עדיף היה לרווח קצת את מתן כלי הנשק או להחליש אותם.

אל תטעו לחשוב שחלק ממאפייני ההישרדות לא נמצאים במשחק, אם לא תהיו זהירים ותשמרו על מרחק מהזומבים, תמצאו את מותכם במהרה. אין זה אומר שמאפייני הפעולה במשחק לא עשויים היטב. השליטה בדמויות היא החלקה ביותר מכל משחק בסדרה. קרלוס וג'יל יכולים להתחמק ממתקפות ולבצע תמרונים שמזכירים יותר את סדרת משחקי היריות Max Payne מאשר את Resident Evil. כיאה למשחק פעולה, הקרבות מול סוגי הזומבים השונים מלהיבים ומרגשים, גם אם הם לפעמים קלים מדי.

מעבר לשליטה, תחום נוסף בו ל-Resident Evil 3 יש יתרון על פני רוב משחקי הסדרה הוא בעיצוב הסביבות והגודל שלהן. לרוב רובם של משחקי Resident Evil יש הרגל רע מאוד לכלוא את השחקן בתוך שלבים קטנים ומוגבלים שדורשים ממנו ללכת הלוך ושוב דרכם. כתוצאה מכך, הוא לומד להכיר את האזורים האלה טוב מדי וזה פוגע בתחושת האימה. סביבות המשחק משתנות ללא הרף ב-Resident Evil 3, מאזורים פתוחים יותר בעיר ועד לאזורים סגורים יותר כמו ביוב, מעבדות ובתי חולים. המגוון הרחב הזה גרם לי להתעניין יותר במשחק גם כשהעלילה הייתה ממש משעממת. הוא התבטא לא רק בעיצוב החזותי של המשחק אלא גם במשחקיות, שכן השחקן צריך להסתגל לשונות מסוימת בסביבה שמונעת או מאפשרת לו לבצע תמרונים כלשהם.

המשחק עצמו לא חף מבעיות טכניות. יש פה ושם כמה בעיות עם הסנכרון של הדיבוב לתנועת השפתיים של הדמות וחלק מהזומבים נתקעים לפעמים בפינות מסוימות של עולם המשחק.

בסופו של דבר, Resident Evil 3 סובל מכך שהוא לא טוב כמו קודמיו. הוא עשוי היטב ומערכת הקרב שלו ממש חלקה, אך בהשוואה למשחקי האימה מלאי ההישרדות והמתח שקדמו לו, הוא חלש יותר.

*עותק לביקורת סופק על ידי חברת ישפאר, יבואנית Capcom בישראל.