אגדה חוזרת – ביקורת למשחק Ninja Gaiden Master Collection 

סטודיו Team Ninja מביא לדור הנוכחי את ריו היאבוסה ואת סדרת המשחקים הבלתי אפשרית עם Ninja Gaiden Master Collection 

מאז שרכשתי את ה-PlayStation 4 שלי ושיחקתי ב-Bloodborne של חברת From Software, גיליתי את האהבה שלי מחדש למשחקים קשים שיענישו אתכם עם מוות לא הוגן וקרבות בוסים בלתי אפשריים, גם משחקים חדשים (Sekiro ו-Dark Souls) וגם ישנים (Castlevania ו-Ghouls n' Ghosts), ואחד האולפנים האהובים עליי באסיה תמיד היה Team Ninja, תודות לסדרת משחקי Dead or Alive וסדרת המשחקים Nioh אותם הוא יצר. אז במשך הרבה זמן, חברים שלי ניסו להבין איך אף פעם לא שיחקתי במשחקי Ninja Gaiden שיצאו בדור של Xbox 360 ו-PlayStation 3, היות והם בכיכובו של אחד הלוחמים של DOA ונחשבים מהמשחקים הקשים ביותר בכל הזמנים (כמו סדרת משחקי ה-NES בעלת אותו השם). 

ובכן, היות והייתי באותו הדור בעיקר שחקן מחשב עם מחשב נחות ולא ממש השתדרגתי מאז, די פספסתי את הסדרה עד שהוכרז לשמחתי Ninja Gaiden Master Collection, שמכיל את שלושת המשחקים של הסדרה החדשה אבל כפי ששמעתי, לא הגרסאות הטובות ביותר שלהם. אבל אגיע לזה בהמשך, בואו נתחיל.

האוסף הוא בעצם שלושת המשחקים שזמינים למשחק בתפריט הקונסולה, אין תפריט מיוחד או תוספות שלא היו במשחקים הקודמים למעט אופציה נוספת בתפריט הקונסולה שמכילה תמונות קונספט של הסדרה, פוסטרים ופסקול המשחק. ההפרדה לשלושה משחקים נפרדים בתפריט הקונסולה זה נוח כי זה מאפשר להוריד את המשחקים בנפרד מתי שרוצים ולהתרכז בכל משחק בכל פעם, אבל בו בזמן, זה רק עוד יותר מדגיש את זה שמדובר בפורטים של המשחקים המקוריים וזה אולי יעצבן שחקנים מסוימים שכבר חוו את אחד המשחקים ורק רצו לרכוש את המשחקים שהם פספסו.

אוסף המשחקים כולל את Ninja Gaiden Sigma, Ninja Gaiden Sigma 2 ו-Ninja Gaiden 3: Razor's Edge. כולם עם רזולוציה משופרת, מודלים חדים יותר וטקסטורות חלקות ומפורטות יותר. היות ומדובר במשחקים שנעים מ-2007 (טכנית 2004) ועד 2012, אפשר לראות את הבדלי השנים בין המשחקים מהאנימציה הנוקשת של המשחק הראשון והשיפור הגרפי כל פעם שסביבה מוכרת חוזרת במשחק ההמשך. מה שאישית לא הפריע לי אבל ללא ספק פוגע בהרגשה שמדובר באוסף מחודש לקונסולות מודרניות.

מה שכן, לפחות הביצועים של המשחקים שופרו עם זמני טעינה מהירים בין אזור לאזור, אפילו אם לפעמים זמני הטעינה האלו מגיעים משום מקום, ועדיין, אלו משחקים יפים לעין עם סביבות מעוצבות, צבעים חזקים ואקשן מרהיב. מה שכן, כפי שניחשתם מהשמות שלהם, מדובר בגרסאות ספציפיות של טרילוגיית המשחקים, שמגיעות עם יתרונות וחסרונות. 

Ninja Gaiden Sigma הוא בעצם חידוש למשחק שחידש בזמנו את Ninja Gaiden Black, עם משימות שונות, שלבים ששונו וכמה פרקים נוספים בכיכובה של רייצ'ל, גיוון מרענן שתורם לסיפור אבל אחד שקצת מאט את המשחקיות אחרי שכל כך חיזקתם את ריו. כמו כן, Sigma עשה שינויים במשחקיות, חלק לטובה (גיוון הנשקים) חלק לרעה (שינוי הבוסים והפאזלים). אבל בסופו של יום, מדובר עדיין במשחק הטוב ביותר של הסדרה עם סיפור פשוט על קללה מסוכנת שריו מנסה לשבור בזמן שהוא מנסה להשיב את החרב האגדית שהשבט שלו נשבע להגן עליה. המשחק מאתגר מאוד עם שלבים מעוצבים נהדר וקרב חד ומדויק למעט קצת בעייתיות בשליטה סביב המצלמה והשימוש בחץ וקשת, שמרגיש מגושם ואיטי להחריד.

משחק ההמשך Ninja Gaiden Sigma 2 משפר קלות את הבעיות שציינתי אבל יוצר חדשות במקום. הסיפור הפעם יותר מסיבי, מתפרס על גבי כמה אזורים עם קרבות אפים נגד מפלצות מסוכנות יותר. אבל עם סיפור גדול יותר גם מגיעה עלילה מסובכת ומסורבלת יותר שלא מעט תמצאו את עצמכם שואלים מה קורה. כמו כן, המשחק מרגיש הרבה יותר לינארי וסגור מהמשחק הקודם עם עיצוב שלבים מאוד פשוט ולא מעניין שלעיתים אפילו לא בנוי טוב שמצאתי את עצמי כמה פעמים קופץ באוויר כדי למצוא לאיפה אני אמור להמשיך.

כמו כן, הייתם חושבים שחידוש של המשחק יוביל לאיזושהי עבודה מתוקנת אם מדובר במשחק שבור, אבל לא, Ninja Gaiden Sigma 2 מלא בבאגים ובעיות גרפיות בדיוק כמו ביום שהושק, ככה שנתקלתי בבאג ב-10 הדקות הראשונות שלי עם המשחק. לפחות כשהוא כן עובד, המשחק כולל עוד נשקים ושיפורים למשחקיות, כולל עוד 2 דמויות חדשות, ביניהם איאנה, הנינג'ה סגולת השער האהובה מסדרת Dead or Alive, שהופיעה רק לרגע במשחק הקודם. כמו כן, האפשרות לחתוך גפיים של אויבים ושהם מיד אחרי נהפכים להיות יותר מסוכנים עם התקפות שונות זו מכניקה מגניבה ולא צפויה שמוסיפה לגיוון, והמשחק כולל מצב שיתוף פעולה לשני שחקנים בשלבים נבחרים של המשחק, מצב די כייפי.

המשחק השלישי וההרחבה שלו Razor's Edge נחשב בעיניי רבים כהכבשה השחורה של הסדרה בגלל כמה שהעלילה נהיית מגוחכת ומסורבלת, אפילו סביב קו די פשוט שבו קללה נצמדת לזרוע של ריו והורגת אותו עם כל החיים שהוא לוקח. כמו כן, המשחק מחליט ליישם את אחת המכניקות הפופולריות של התקופה, ה-Quick Time Events- לחצו על הכפתור ברגע הנכון כדי להתחמק או תקישו על ריבוע מהר מהר כדי להצליח, זו מכניקה שהתרגלנו מסדרות המשחקים של Bayonetta ו-Resident Evil אבל פה זה מרגיש שזה מוריד מהאתגר של משחקי Ninja Gaiden.

המשחק גם הרבה יותר קשה בגלל מכניקה שמבטלת את צמחי המרפא של משחקים קודמים ובכל קרב החיים המקסימליים שלכם צונחים ככה שאתם אחרי קרב אחד עלולים למצוא את עצמכם מול בוס עם חצי חיים. הדרך היחידה לפתור את זה, זה עם יכולת שנקראת מדיטציה שאפשר ללמוד בעץ היכולות שהמשחק מיישם. לפחות האקשן מהיר ואדיר, ובשונה משני משחקי ה-Sigma שצנזרו את האלימות, Razor's Edge מוסיף דם ואלימות מטורפת שראויה לריו היאבוסה, אפילו עם פחות נשקים ויכולות מיוחדות שזמינות לכם.

אז בזמן שכל משחק מרגיש טיפה שונה מהאחר, עדיין מדובר בנרטיב מתמשך, מה שאומר ששחקנים יוכלו לחרוש את הטרילוגיה ברצף ולקבל סיפור עקבי ומגוון. כן, זה מאכזב שהמשחקים לא שופרו משחקית לקראת היציאה מחדש, אבל לעיתים נדירות רואים תיקון שכזה ביציאה של משחקים מחדש. מה שכן, זה עדיין לא מתרץ את כל הבאגים שמצאתי ב-Ninja Gaiden Sigma 2, אלו בעיות שיכלו לתקן וזה רק מראה כמה זול ומהיר היה השחרור מחדש של המשחקים. למרות זאת, זו עדיין בין סדרות האקשן הטובות ביותר בכל הזמנים ושוות את הזמן של כל שחקן שמחפש אתגר חדש או רוצה לראות על מה כולם דיברו עד כה.

סיכום

שחקנים שכבר חוו את אוסף המשחקים בדורות הקודמים, לא באמת ימצאו פה משהו חדש ומרשים למעט רזולוציה משופרת ומהירות של 60FPS, ולמען האמת ימצאו אפילו חלק מהבעיות המקוריות של המשחקים שעוד לא תוקנו מאז ששיחקו בסדרה בפעם הראשונה.

לעומת זאת, שחקנים חדשים (כמוני) שאף פעם לא זכו לחוות את סדרת המשחקים, ימצאו הרבה תוכן ואקשן ב-Ninja Gaiden Master Collection, עם גיוון טוב, הרבה אתגר ואחד מהנינג'ות האייקוניות ביותר בהיסטוריית הגיימינג.

המשחק סוקר על ה-PlayStation 4 וזמין לרכישה גם על ה-Xbox One, המחשב האישי וה-Nintendo Switch.