כל צבעי הקשת – ביקורת למשחק Sonic Colors: Ultimate 

אחד ממשחקי סוניק האהובים Sonic Colors עושה את דרכו לדור הקודם של הקונסולות, האם ההייפ אמיתי או רק נוסטלגיה? בואו נגלה

אם אתם מעריצים ותיקים של הקיפוד הכחול של Sega מאז הילדות כמוני (בין המשחקים הראשונים ששיחקתי היה Sonic על ה-Sega Master System) רוב הסיכויים שתסכימו איתי שמשחקי הדו מימד של סוניק מתעלים על התלת מימד, אפילו אם מדי פעם נקבל משחק תלת מימד סביר מהכותר. אבל אחד המשחקים הכי מוערכים בסגנון התלת מימד של סוניק היה Sonic Colors, ששילב בין שני סגנונות המימדים והיה אחד המשחקים הכי מצליחים ביותר של ה-Wii. אני מנסה לגלות אם הצלחה זו בצדק והאם המשחק עשה את המעבר המוצלח מרגיל ל-Ultimate.

אחרי סצנת אנימציה מהממת בכיכובו של גיבור הילדות שלנו שמציגה את החייזרים של המשחק, אנחנו מקבלים את מסך הפתיחה והתחלת המשחק. אתם נשאלים אם תרצו סימני שאלה ברחבי השלבים כדי שילמדו אתכם את מכניקות המשחק והמשחק מתחיל עם שני שלבים ראשונים מעולים.

הסיפור הוא, פחות או יותר, שדוקטור רובוטניק (אגמן) מנהל פארק שעשועים על אסטרואיד. למרות המראה הכייפי שלו, סוניק וטיילס חושדים שמדובר במזימה נוספת של אגמן שהם כמובן צריכים להרוס, מה שנותן למשחק תחושה קלאסית של סדרת האנימציה משנות התשעים. 

בסוף אנחנו מגלים שהפארק נועד למשוך חייזרים חפים מפשע שאגמן רוצה ללכוד אותם ולרתום את הכוח שלהם ליצור רובוטים עוצמתיים, סוג של וריאציה על הסיפור של המשחק הראשון של סוניק, בו אגמן משתמש בחיות מסכנות ברובוטים וסוניק משחרר אותן. אפילו סוף השלב ב-Sonic Colors: Ultimate, לרוב כולל מיכל מלא בחייזרים לכודים אותם אתם משחררים, כמו במשחקים הישנים Sonic ו-Sonic 2.

בדרך כלל אני מנסה לדבר על התצוגה והסאונד של המשחק לקראת סוף הביקורת, אבל בגלל שכבר התחלתי לדבר על הסיפור וסצנות המעבר כדאי שכבר אכנס לפרטים של למה הם בעייתיים בחידוש של המשחק.

בזמן שהדיבוב לא רע ואין משהו כזה יוצא דופן בסיפור של המשחק, ב-Ultimate ישנן בעיות. האנימציה של סצנות המעבר לרוב טובה אבל מסיבה מסוימת היא נראת מחוספסת על ה-PlayStation 4 ויש האטה משמעותית בכמות הפריימים בכל רגע, הזוי בחידוש/פורט למשחק מהדור של ה-PS3 ו-Wii ובסצנות מעבר שנטענות הרבה זמן. כמו כן, לעיתים ישנה האטת פריימים קלה במהלך האקשן, כשסוניק נע בשלב ואם תשחקו עם אוזניות, הסאונד קופץ לפעמים מאוזניה אחת לאחרת, זה ממש מוזר וקשה להסברה אבל יש משהו מאוד לא עקבי אם תחליטו לשחק עם האוזניות, מה שמזכיר את Mafia 2: Definitive Edition, שבו כל הסאונד היה יוצא רק מצד אחד.

אבל בשונה מ-Mafia 2, המשחקיות של Sonic Colors: Ultimate עובדת מעולה, למעט כמה באגים כמו חוסר יכולת פתאומית לקפוץ מהקיר. בדומה לכל משחקי הסוניק, אתם רצים, רצים ורצים. אם תרצו לרוץ מהר יותר לחסל כל אויב או מכשול בדרכיכם, תוכלו ללחוץ על הבוסט שמתמלא מחדש אם תאספו חייזרים שנותנים לכם בוסט או תהרגו רובוטים באמצעות לחיצה כפולה על כפתור הקפיצה, בדומה ל-Sonic Forces.

החייזרים מהווים המשחקיות העיקרית של Sonic Colors: Ultimate. לא זהיתי אותם כשהם היו הנשקים ב-Team Sonic Racing, אבל כעת אני מבין מאיפה הגיעו ומה הם עושים. הלבנים נותנים בוסט מהירות לסוניק, הירוקים מאפשרים לכם לעוף ולהשתגר דרך טבעות, הצהובים מאפשרים לקדוח דרך האדמה כדי להגיע למקומות חדשים, הציאנים הופכים אתכם ללייזר שתוכלו להשתגר במהירות בין כמה נקודות, הכחולים הופכים אתכם לקוביות שמשנות קוביות כחולות באזור לטבעות (כמו כפתור ה-P של Super Mario World) ועוד הרבה חייזרים אחרים. ישנם כ-18 חייזרים שונים, כל אחד נותן לסוניק כוחות מיוחדים. 

כמו כן, במקרה ותחליטו לשחק עם חבר/ה בעולם המשחקים שנקרא Sonic Simulator, תוכלו לשלב כוחות שונים עם שותפכם על מנת ליצור קומבינציות מרהיבות שיחסלו את כל האויבים.

אתם בכל שלב מחליפים בין אזורים של תלת מימד ודו מימד עם נקודות מבט שונות וזה לא מבלבל בכלל וממש מרענן ושומר על קצב המשחק כיף, כמו כן, יש תחושה נהדרת של מומנטום כמו המשחקים הישנים עם לופים, קפיצים, חבלים להתנדנדות והחלקה מתחת לחריצים, תזמון מושלם של הכל הופך את הריצה לאורך כל השלב לסופר מספקת.

ממבט ראשון זה נראה שהמשחק קל מאוד וכן, לסיים את השלבים זה מאוד קל, אבל האתגר לא מגיע מהניסיון לסיים את השלבים, אלא מהניסיון להשיג את התוצאה הטובה ביותר ולאסוף את כל הפריטים של השלב, כמו המטבעות והכוכבים האדומים. אם תרוצו בלי להסתכל, גם תפגעו מהרובוטים של אגמן או תפלו אבל גם תמשיכו לאזור או מקום שאין חזור ממנו ותפספסו הזדמנות לאסוף פריט. רוב הפריטים ניתנים להשגה אבל ברובם החייזרים מהווים הכלי להשיג אותם, מה שדורש טיפה חשיבה.

המטבעות יאפשרו לכם לקנות פריטים חדשים באמצעותם תוכלו לשנות את המראה של סוניק, והכוכבים יפתחו עוד תוכן כמו דמויות נוספות ועוד חיים. את שניהם תשיגו בכל שלב מתוך מגוון מהנה של אזורים גדול ומצוין של המשחק (האהוב עליי היה עולם הקינוחים שמזכיר לי את Zool 2). בסוף כל אזור יהיה בוס ענקי שלרוב יהיה יותר מאתגר משאר השלבים והם כולם כמובן רובוטים ענקיים.

כמובן שעם כל כיסוח רובוטים יש את פס הקול המעולה של המשחק ו-Sonic Colors: Ultimate לא מאכזב במובן הזה בכלל, עם אחד מפסי הקול הטובים ביותר של הסדרה, כל כך טוב שרוב המוזיקות שלו עובדו מחדש ל-Team Sonic Racing. אז תבלעו אל תוך מוזיקת הטכנו המעולה ותעצרו את אגמן.

סיכום

בתור חידוש, Sonic Colors: Ultimate די כושל. גרפית הוא לא מרשים לעין והמשחק כולל מספר באגים שאולי לא משפיעים יותר מדי על המשחקיות אבל די הורסים את סצנות המעבר, בעיקר אם תשחקו עם אוזניות.

אבל זה עדיין אותו משחק מצליח מלפני 11 שנים, עם משחקיות מהנה, שליטה מצוינת ואקשן כייפי במגוון רחב של שלבים עם כוחות מיוחדים בכל צבעי הקשת. כל מעריץ של הקיפוד הכחול יעריך.

עותק של המשחק ל-PlayStation 4 סופק על ידי עדלי יונייטד, המשחק זמין גם המחשב האישי, ה-Nintendo Switch וה-Xbox One.