קסם נצחי – סיקור ל-Tales of Vesperia: Definitive Edition

הגיע הזמן לחזור לעולם של Tales of Vesperia במשחק התפקידים האגדי והאהוב שיצא לפני יותר מעשר שנים.

אחרי שזכיתי לחוות את Tales of Berseria, כולם המשיכו להגיד לי שמשחק ה-Tales הטוב ביותר עד כה היה Tales of Vesperia. אז כשהגרסה המחודשת של המשחק המפורסם הוכרזה, רציתי לראות כבר אם המשחק באמת טוב או שמדובר פשוט בנוסטלגיה של שחקנים. המשיכו לקרוא וגלו.

הסיפור

Tales of Vesperia מתחיל עם הסבר על עולם המשחק והתלות של תושביו במקור אנרגיה בשם "בלאסטיה" שמגן על הערים ומקומות מגוריהם מפני תקיפת יצורים, ושמשמש בתור מקור אנרגיה.

אתה מקבלים קצת הסבר רקע על קוסמים עתיקים בשם "ילדי הירח" שבאמצעות קסם עתיד חסמו ישות אפלה שרצתה להשמיד את העולם, שככל הנראה רעים מנסים להחזירו לעולם (כמובן), אבל אתם מגלים את זה רק בהמשך.

אתם מגלמים אביר לשעבר בשם יורי שיוצא למשימה להחזיר את הבלאסטיה הגנובה של איזור העוני של עיר מסיבית ויחד עם מספר דמויות שהוא פוגש בדרך והכלב המגניב שלו הוא מגלה קונספירציה גדולה יותר באופל ושהיכולות האמיתיות שלו עומדות להבדק.

אני מאוד אוהב את הסיפור. למרות שההקדמה די חושפת לנו מה המטרה הסופית של הרעים במשחק ומי יהיה הבוס הסופי של המשחק, הסיפור מתחיל די פשוט וקליל עם דמויות נהדרות ואתם פשוט יוצאים להרפתקה קטנה ושוכחים לגמרי מהפתיח של המשחק, מה שאומר שהמשחק עושה עבודה נהדרת בלבלוע אתכם בעולם המשחק ובסיפור הקטן של גיבורינו שמתפתח לסיפור גדול של גבורה.

העולם

העולם של Vesperia הוא פשוט קסום ומלא חיים.

למרות שלא תראו אותו מאוכלס כמו משחקי עולם פתוח של היום, המקומות בהם תסתובבו מלאים באנשים ומתפוצצים עם אישיות וחיים, ואזורים אלו יכולים להיות המפלס העליון והעשיר של עיר מסיבית, כפר שמוגן על ידי עץ ענקי קסום או עיר תת קרקעית מלאה בספריות ואנשים חכמים שהמיטות שלהם נמצאות על המדפים בין הספרים הרבים.

העולם רק מרגיש יותר חי בגלל היצורים השונים שמאכלסים אותו וכל אחד מהם מרגיש מאוד מתאים לאזור בו הוא נמצא ובכללי לעולם המשחק, בין אם זה גולם האבן שיוצא מהקירות של ההריסות העתיקים או צב מסיבי עם עצים ופרחים על גבו בשדות הפתוחים סביב כפר העץ הקסום. כל יצור משתלב אל תוך המשחק בצורה מצוינת, בדיוק כמו הדמויות.

הדמויות

Tales of Vesperia כולל מגוון רחב ויפה של דמויות, כל אחת עם סיפור רקע משלה ואישיות מיוחדת שתורמת בצורה מאוד טובה לדינמיקה של החבורה.

יורי – גיבור המשחק. לוחם ואביר לשעבר מאזור העוני של Zaphias, בירת האימפריה. תמיד נחוש לעזור לנזקקים במצוקה. לוחם מומחה בחרבות וגרזנים.

רפדה – הכלב הנאמן של יורי, מעשן מקטרת של הבעלים הקודמים שלו ונושא סכין חדה לשימוש עם פיו. הוא חברותי לקרובים אליו אבל שונא את תשומת ליבם של זרים.

אסטל – נסיכה בבירת האמפריה, היא הרפתקנית ונחושה למרות שלעולם לא יצאה מחוץ לעיר, כל דבר שהיא יודעת על העולם הפתוח (והיא יודעת הרבה) היא למדה מספרים. די מיומנת בחרבות ואלות ובעלת יכולות ריפוי עוצמתיות.

ריטה – חוקרת באליסטה גאונית וחמת מזג. כמה שהאינטליגנציה שלה גבוהה כך האינטליגנציה הרגשית שלה נמוכה. היא לא חברותית ומאוד קיצונית. אבל עם הזמן המגננות שלה יורדות והיא נהפכת להיות חברה טובה של אסטל.

קרול – בחור צעיר בגילדת הציידים. בעל ידע נרחב על העולם וניסיון ממספר גילדות אחרות. הוא נלהב ופחדן אבל בהחלט מהווה תרומה משמעותית לחבורה.

רייבן – ותיק של המלחמה הגדולה, רייבן הוא אדם מבוגר ותשוש שעוזר לגיבורים שלנו ומכניס אותם לצרות באותה המידה.

ג'ודית – הבוגרת והרציונלית שבחבורה. היא לוחמת חנית משבט עם מידע מעמיק בבאליסטות. היא מיומנת, החלטית ואמיצה, ולרוב מסוכסכת עם ריטה.

פלין – חבר ילדות של יורי וידיד טוב של אסטל. השניים מחפשים אותו בתחילת המשחק. בשונה מיורי הוא המשיך להיות אביר ואפילו עלה בדרגות הקצונה. הוא לרוב יעזור לחבורה במהלך הדרך ויראה נטייה לפתרונות דיפלומטים מאשר באמצעות כוח.

פאתי – נערת פירטים שמחה והרפתקנית, שמחפשת אחר אהבה ברחבי העולם. היא צלפית באמצעות אקדח ומאוד מיומנת עם סכין.

כל אחת מדמויות המשחק מיוחדת בפני עצמה עם אישיות שמרגישה מאוד אמיתית וכל אחת מהווה מרכיב חשוב ושימושי לחבורה. אתם נלחמים באמצעות 4 לוחמים בכל קרב, אז זה נחמד שאפשר לגוון עם קומבינציות שונות ולשנות לוחמים בהתאם לקרב הבא שמצפה לכם. בנוסף, האינטרקציה בין הדמויות היא נהדרת, בין אם זה בקטעי האנימציה, הדיאלוג ביניהם במהלך המשחק או סצנות הריבועיים שצצים רק אם תלחצו על מקש ה-Touch של שלט הקונסולה.

המשחקיות

כמו משחקי אקשן-תפקידים אחרים היום, Tales of Vesperia לוקח את מכניקת קרב התורות של משחקי התפקידים ונותן לנו להלחם באויבים בזמן אמת, פחות או יותר. בשונה מ-Final Fantasy XV אתם לא נלחמים בעולם הפתוח של המשחק, במקום זאת, אם אתם נתקלים באויב על מפת המשחק או באחד האיזורים, המשחק מעביר אתכם לזירת קרב שבה אתם נלחמים נגד קבוצה של אויבים. כמו Final Fantasy X רק עם האפשרות לזוז ולתקוף מתי שבא לכם.

אני דווקא אוהב את זה, אפילו שהקרב אולי ירגיש לאנשים מסוימים טיפה מיושן בסטנדרטים של היום, זה מרגיש מאוד קלאסי ואני אוהב את זה שהקרב מצומצם לזירה קטנה שבה אפשר לראות את האויבים בבירור, בנוסף, כל האקשן נהדר וזה פשוט מערכת קרב כייפית. מה שכן, אם תעבירו את הקרב לאוטומטי, ה-AI לא נלחם בצורה הטובה ביותר והמהירה ביותר, אם אתם רוצים לזרז את העניינים, עדיף לכם לעשות הכל בעצמכם.

כמו כל משחק תפקידים אתם יכולים לשדרג את הגיבורים שלכם עם יכולות חדשות וציוד חדש ומגוון. כל ציוד נותן לכם יכולת אחרת בקרב ואחרי שימוש בנשק אחד כמות זמן מסוימת, אתם תלמדו התקפה חדשה לשימוש במהלך הקרב. בנוסף, זה נחמד שבמהלך הקרב וכשאתם מסתובבים באיזורים שהנשק החדש שלכם מוצג.

ציוד חדש ניתן למצוא בכל העולם, אבל אתם גם יכולים ללמוד לייצר ציוד חדש באמצעות משאבים מהסביבה, חלקים ממפלצות ונשקים אחרים, וזה תמיד כיף לנסות להשיג ציוד חדש ומיוחד. יורי גם בשלן בנוסף להכל ויכול להכין מנות שונות עבור גיבורינו שישפרו את היכולות שלהם, כמו איגניס מ-Final Fantasy XV, רק בלי המנות המפורטות גרפית, אבל כמו שם, זו מערכת די מגניבה שנותנת לכם עוד מרכיב נוסף למסע שלכם.

הסאונד והמוזיקה

הסאונד והמוזיקה של המשחק כמצופה נהדרים היום כמו שהם היו אז. המשחק כולל מנגינות קלאסיות שפשוט עוטפות אתכם באווירת המשחק והעולם הקסום שלו, ישנה מנגינה קומית שנשמעת כל פעם שמשהו "מצחיק" קורה וכן, זה גרם לי מספר פעמים לגלגל את העיניים, אבל לרוב לא שמתי לב שהיא מתנגנת ונהנתי מהמוזיקה הנהדרת ברקע, בין אם זה בעיר הגדולה או בהריסות העתיקות.

הסאונד גם מאוד טוב, עם אפקטי קול מאוד מתאימים לכל הפעולות שמתרחשות על המסך, אבל המשחק באמת יוצא מן הכלל בדיבוב- כל הדמויות של המשחק מדובבות נהדר עם רגש אמיתי ואישיות נהדרת בין הדמויות, אפילו הצלחתי להרגיש אישיות מהכלב רפדה, משהו שלרוב לא מקבלים מכלבים באנימות, אבל כל דמות הצלחתי להבין את האישיות הנהדרת שלה רק מהדיאלוג והדיבוב עצמו, וזה מה שעוזר להפוך דמות לבלתי נשכחת.

הגרפיקה

כעת הגענו למרכיב העיקרי בכל חידוש, הגרפיקה, איך המשחק נראה היום בהשוואה לאיך שהוא נראה כשהוא יצא לראשונה ואיך הגרפיקה עומדת בהשוואה למשחקים אחרים היום?

אחרי אכזבות של מספר חידושים כמו Secret of Mana HD ו-Dark Souls Remastered, המשחק Tales of Vesperia: Definitive Edition הפתיע אותי לטובה. אולי זה בגלל שהמשחק היה כל כך מתקדם בזמנו שהכל נראה עדיין לא רע בכלל. האנימציה זורמת חלק, המודלים נראים ממש טוב וכל הטקסטורות שופרו עבור החידוש. הופתעתי במיוחד ממהירות המשחק וכמה חלק הוא רץ במהלך הקרבות ובזמן שחקרתי את האזורים השונים.

הגיל של המשחק גם לא מורגש תודות לסצנות האנימציה היפנית שמוצגות מדי פעם ונראות נהדר על מסך הטלוויזיה, ותודות לקטעי הדיאלוג בין הדמויות שציינתי שאפשר להפעיל באמצעות ה-Touch Pad. לחלק מדמויות המשנה יש טיפה אנימציה נוקשה, אבל הגיבורים שלנו והנבלים שלנו מונפשים בצורה מאוד טובה שעדיין נראת טוב היום.

סיכום

Tales of Vesperia: Definitive Edition הוא חידוש מצוין לאחד ממשחקי התפקידים הטובים של הדור הקודם.

למרות שהמשחק באופן ברור יכול להיתפס כמיושן בגלל העולם שלו או המשחקיות, אלו הדמויות, הדיבוב, הסיפור וחלק ממכניקות הקרב שגורמים למשחק להיות מצוין היום כמו שהוא היה אז. צרפו לזה עיבוד גרפי מצוין למסכים המשופרים של היום ו-Tales of Vesperia עדיין קסום היום כמו שהוא היה לפני יותר מעשר שנים.