גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
יצירה חדשה מגיעה הישר ממוחו הקודח של אדמונד מקמילן. יצאנו לראות איך סוף העולם שלו נראה.
המשחק סוקר על קונסולת ה-Nintendo Switch.
לפני כחודשיים בלבד זכו חובבי משחקי הפלטפורמה לקבל את Super Mario Odyssey, אחד ממשחקי הפלטפורמה הטובים של השנים האחרונות. הוא צבעוני, קליל, נגיש ומקורי. בלי ספק אחת מחוויות הגיימינג הטובות של 2017, וכותר שיספק שעות של הנאה לכל מי שאוהב לקפצץ במשחקי הוידאו שלו. אחד הדברים הבודדים שאי אפשר להגיד עליו זה שמדובר במשחק קשה. מערכת הפסילות שלו סלחנית, אפשרויות הגישה לקפיצות השונות מגוונת, ובאופן כללי הוא מאוד זורם גם אם אין לשחקן שנים של ניסיון במשחקים מהסוג הזה. לעומתו, The End Is Nigh הוא משחק שמכוון את עצמו לשחקנים הכבדים ביותר, אלו שמתענגים על קטעי פלטפורמה מאתגרים במיוחד שדורשים יכולת דיוק ברמת המילימטר, נהנים מהכישלון ומסוגלים להפיק הנאה ממוות חוזר ונשנה של הדמות שלהם.
The End Is Nigh מגיע ממוחו המוטרף של אדמונד מקמילן (Edmund McMillen), אחד ממפתחי המשחקים הביזאריים והמקוריים שיש היום. הוא אחראי ללהיט הקאלט The Binding of Isaac אבל מוכר בעיקר בתור היוצר של Super Meat Boy – עוד משחק פלטפורמה ברמת קושי גבוהה במיוחד. מקמילן נהנה לאמלל את השחקנים שלו לא רק בעזרת משחקיות שדורשת השקעה ויכולת אלא גם בעזרת אווירה דיכאונית ומורבידית, ומכאן גם הסיפור הכללי של The End Is Nigh. אש (Ash) הוא השורד האחרון בעולם פוסט אפוקליפטי שאיבד את מקור האושר האחרון בחייו – המשחק החביב עליו שבק חיים. מכאן הוא צריך לצאת למסע בשממה מלאת המוות בניסיון למצוא משחקים חדשים או אולי אפילו חבר.
את רוב המסע יבלה אש בלקפוץ מעל, מעבר ולכיוון של דברים. מדובר במשחק פלטפורמה מהסוג הבסיסי ביותר, עם מספר פעולות מאוד מוגבל. הקושי הוא כמובן ניצול התנועות הללו כדי להגיע מנקודה א לנקודה ב. בניגוד ל-Super Meat Boy, משחק שהיה מבוסס על מומנטום ותנועה רציפה, The End Is Nigh מתבסס על קפיצות מדויקות, תוך ידיעה מראש לאן ואיך נכוון את עצמנו. זה לא אומר שהתנועה הרציפה לא קיימת כאן, אבל עיקר הדגש הוא על חשיבה מראש, קריאת השלב, תכנון ברור ולבסוף ביצוע מושלם. בלי השלבים הללו, צפו למות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, כי המשחק מאוד לא סלחני. יש דרך מאוד מדוייקת לפתור כל מסך ואתגר וצריך להבין איך לבצע אותה בצורה הטובה ביותר. אומנם המוות רק יחזיר אותנו לתחילת הקטע האחרון שבו מתנו, אבל עדיין מצאתי את עצמי לא פעם נתקע על מסך אחד כמה דקות בניסיון להבין איך אני אמור לדלג מעל מכשול מסויים.
מעבר לאתגר הבסיסי של "להתקדם למסך הבא" חבויים בכל מקום במשחק גם הרבה סודות. בכל מסך יש לפחות חפץ אחד שאפשר לאסוף, אבל שהשגתו דורשת מיומנות גבוהה מאוד במשחק. הוא תמיד מציב סיכון נוסף, אבל מתגמל את מי שמעז לנסות. בנוסף, חצי מהשלבים מחביאים בתוכם דרכים סודיות שמאפשרות לעקוף חלקים מהמשחק או להשיג חפצים נוספים. כמו ב-The Binding of Isaac של מקמילן, גם ב-The End Is Nigh יש מוטיבציה ודחיפה להשלמה של המשחק ב-100%, כשרוב האחוזים הללו באמת נסתרים וידרשו מאמץ מיוחד.
האווירה במשחק מאוד פוסט אפוקליפטית, והמראה כללי שלו מאוד מונו-כרומטי. מצד שני, מדובר בסגנון מכוון ומודרך, והעיצוב הכללי תואם את מה שכבר מוכר לנו מיצירות קומות של מקמילן. מי שמכיר את הכותרים הקודמים שלו ירגיש מאוד בבית, ומי שלא יוכל להנות מאחד המוחות הביזארים בתעשיה. הפסקול תואם את המשחק בצורה טובה, וגם אם לא תמצאו את עצמכם מזמזמים חלקים ממנו הוא עדיין עושה את עבודתו כמו שצריך.
בסופו של יום, The End Is Nigh הוא משחק שעושה בדיוק את מה שהוא רוצה לעשות – להעביר חווית פלטפורמה קשה ומאתגרת במיוחד. הוא כנראה לא מתאים לכולם, ולא כל השחקנים יהנו ממנו. אבל מי שאוהב אתגרים, חושב שרמת הקושי של Dark Souls או Super Meat Boy היא מה שהופכת את המשחק לכיפי ורוצה להשקיע כמה שעות במשחק מדכא מעט אבל מספק ביותר שינסה אולי את The End Is Nigh.
The End is Nigh
משחקיות
גראפיקה
פסקול
טכני
מעולה
אדמונד מקמילן מביא לעולם עוד משחק מלוטש ברמת קושי מטורפת שישמח את חובבי הז'אנר.
