עד 100 כמו 20 – סיקור המשחק Rise of the Tomb Raider: 20 Year Celebration

אחרי שנה של המתנה, הוצאת עיניים ע"י חברים עם Xbox One, היא סוף סוף הגיעה אל ה-Playsation 4 במהדורה מלאה בתוספות, הרפתקאות, משימות והפתעות שיחממו אתכם בקור הסיבירי. גבירותי ורבותי, קבלו את לארה קרופט.

20 שנה עברו מאז שלארה קרופט הופיעה לראשנה על גבי המסכים שלנו ולקחה אותנו להרפתקאות מטורפות מסביב לגלובוס, כאשר חלק עדיין מעלים זיכרונות על ונציה, חלק טוענים שמה שקרה עם Dark angel פשוט הרס את הסדרה וחלק עדיין לא התגברו על נושא הזאבים במשחק הראשון. לא משנה איך תסתכלו על זה, לארה היא חלק מאיתנו והחידוש שנעשה לה עם המשחקים האחרונים בהחלט עשו לה צדק.

בסיבוב הנוכחי שיצא תחילה ל-Xbox One ואז כ"פיצוי" לשחקני ה-PlayStation  כמהדורה מיוחדת מבית Crystal Dynamics ו- Square Enix הנושאת את השם Rise of the Tomb Raider: 20 Year Celebration, אנו מצטרפים אל לארה בחיפוש אחר אוצר אבוד שמצד אחד יעשה צדק עם אביה ומצד שני גם תרם "כביכול" לאובדן השפיות ולבסוף גם להתאבדות.
לארה יוצאת אל ערבות סיביר הקרה והקפואה (ולאורך המשחק היא תזכיר לכם שקר לה לאללה עם קולות הקפיאה שהיא משמיעה ל-אובר ריאליזם) ושם היא תחפש אחר החפץ האגדי העונה לשם The Divine Source, משהו שאמור להעניק לאוחז בו כוחות על וחיי נצח, כאמור אבא של לארה השקיע את כל חייו בחיפוש אחר הדבר הזה וכעת תורה של לארה להשלים את המסע. בין לבין לארה תפגוש במהלך דרכה בשבט קטן של לוחמים שיעשו הכל בשביל להגן על הסוד של "הנביא" ושל החפץ המיוחד, ובראשם עומד אדם העונה לשם יעקב שעוזר לנו במשימות עם מידע, הכוונה ועוד כמה דברים, אך לא מעניק לנו הסבר לשאלה הכי גדולה שמרחפת לאורך כל המשחק – אם הם שבט שיושב בסיביר מאות שנים, למה המבטא של כולם אמריקאי לחלוטין בלי שום ניואנס של מבטא רוסי??? לא יודע, נמשיך. בנוסף, בשביל לקלקל את אווירת החיפוש והמסתורין, עומד מולכם צבא קטן\ארגון בין לאומי העונה לשם "טריניטי" וגם הם רוצים למצוא את החפץ הקדוש אבל פחות למטרה אצילה ויותר בכיוון של השתלטות עולמית.  רעים קלאסים.

בשביל להגיע אל החפץ הקדוש לארה תעבור מגוון ענקי של משימות ראשיות ומשימות צד שמשאירות אותנו עמוק בתוך המשחק ולמזלנו, בניגוד להמון משחקי עולם פתוח, אין כאן חזרתיות על המשימות וכל אחת שונה ומעניינת מהשנייה הראשונה שיוצאים לדרך. המשימות מורכבות החל מטיפוס על מבנים או הרים, חיפושים וציד דרך ניקיון מערות מזאבים ודובים, כיבוש מבנים קומוניסטיים ישנים, מציאת מגילות וחפצים עתיקים ועד טיולים במערות וקברים עתיקים (כי חייבים להישאר למשהו נאמנים מפעם, לא?) והטלת תרנגולות למרחק (אמיתי לחלוטין), המשימות מגיעות בקצב מסחרר כדי שלא יהיה רגע דל והן משתלבות נפלא בקו העלילה או אפילו אם אתם בקטע של לנקות אזורים וליהנות מהנוף. ממש כמו המשימות גם קצב המשחק מפתיע ובכל רגע משהו אחר קורה, רגע אחד אתם מביטים על ההרים באופק ונדהמים מיופי הפרוש בפניכם ועוד לפני שהספקתם לצייץ – משהו מזנק עליכם ומנסה להרוג אתכם, בין אם זה זאב או חייל.

אם כבר נגענו בנושא הנופים, בואו נדבר על המעטפת המרהיבה של המשחק – הגרפיקה והסאונד, שני שחקנים חזקים מאוד בכל מה שקורה שם בסיביר. כשהמשחק הושק ל-PlayStation הבטיחו לנו מתיחת פנים למה שכבר יש, בין אם קיימו או לא את ההבטחה במלואה, אנו מקבלים שטחי משחק עצומים מלאים בסודות, משימות, הפתעות ומרחבים שאי אפשר להתעלם מהם, בין אם אלו נופים מרהיבים של הרים מושלגים או בסיסים קומוניסטים שדאגו להשקיע בכל פרט קטנטן, או מערות וקברים עתיקים שזה פשוט תענוג לעצור ולהביט על ציורי הקיר שנראים כאילו באמת ישבו והמתינו לנו מאות שנים, הכל עשוי ברמה מדהימה וזה בהחלט אחד המשחקים הגרפיים היפים ביותר שיצאו לאחרונה. מעבר לנופים, גם נושא תאורת היום והלילה וחילופי מזג האוויר משחקים כאן תפקיד לא קטן. אנו "רגילים" במשחקים שכאלה ממש לראות את חילופי היום והלילה או מזג האוויר מרגע לרגע, כאן החברים ב-Crystal Dynamics ו-Square Enix עלו על שטאנץ קטן וחכם, החילופים של יום ולילה ושיגעונות מזג האוויר קורים בין משימה למשימה, דבר שאם מסכלים עליו דווקא נותן לנו תחושה יותר מציאותית כשזה מגיע למשימות, אין תחושה של "בזבוז זמן" והכל זורם בצורה נפלאה. עיצוב הדמויות גם לוקח כאן חלק לא קטן ורמת הפרטים מדהימה בכל רגע, בין אם אלו הבעות הפחד, הכעס או כל תחושה שלארה עוברת, אי אפשר לפספס את זה מבחינת הבעות הפנים שלה וזה נהדר, ממש כמו עיצוב הבגדים, השיער שנראה סופר מציאותי ותגובות הגוף בהזדמנויות אלו ואחרות.

השחקנית שמדובבת את לארה היא קמילה לודינגטון המוכרת גם כ-ג'ו מהסדרה "האנטומיה של גריי", ומעבר לדיבוב שנעשה בצורה מקצועית למעט כמה פעמים שהיא נשמע מעט מתבכיינת, היא שימשה גם כנושא לכידת תנועה שעליה ביססו את התנועה של הדמות של לארה במשחק. לא רע בכלל. מבחינת הסאונד וכל מה שנשמע לנו דרך הרמקולים או האוזניות גם עומד בגדר של כמעט יצירת מופת. כמעט. המזיקה שנכתבה למשחק משתלבת היטב עם קו העלילה והמשימות וכשצריך היא קצבית ומהירה וכשצריך היא אתנית ומרגיעה. הדיבוב שנעשה בצורה מקצועית פלוס ע"י הכוכבים הראשיים מעביר תחושה של סרט וממש מרגישים שהם לא חיפפו ו"שיחקו" עם הקול שלהם כאילו הם ממש חיים את הרגע והסצנה, מה שכן הפריע לי זה החוסר נטמנות למיקום הגיאוגרפי מבחינת מבטא, כמו שב-Assassin’s Creed Unity הסתובבנו בין צרפתים עם מבטא בריטי, כאן אנו מסתובבים בין צאצאי שבט רוסי\סיבירי עם מבטא אמריקאי כבד שבהחלט הורס קצת את האווירה, אני לא מבין למה להשקיע ללא רחמים בכל כך הרבה דברים כמו גרפיקה, עלילה, משחקיות וכו ואז לדפוק את זה עם חוסר אמינות קולית.

אז אחרי שחפרנו בנושא ה"רואים, שומעים, איפה משחקים" בוא ניגע קצת במה שקורה בפנים. לארה נפרדה מזוג האקדחים המיתולוגיים שלה (וחבל) והתחברה לחץ וקשת כנשק ראשי, לצד אקדח, רובה, רובה ציד ומקוש קרח. ארסנל הנשקים העומד לרשותנו ניתן לפתוח וחיזוק לאורך המשחק לצד מציאת נשקים חדשים עם יתרונות וחסרונות מאותו הז'אנר שיעזרו לנו לצלוח את המשימות ביתר קלות. אם זה לא מספיק לכם ואתם רוצים באמת להרגיש שאתם מפתחים את היכולות של לארה, אז יש לכם מערכת פיתוח דמות (ממש כמו בכל משחק RPG טוב) שמחולקת לצייד, לחימה והישרדות, לכל אחד מגוון ענק של שיפורים שהופכים את לארה למכונת מלחמה מסוכנת במיוחד. אל כל אלה תוסיפו גם את הראייה המיוחדת שלה (אני קורה לזה Eagle Vision כמו באססין קריד כי זה דומה לאללה) העוזרת לכם לאתר דברים סמויים, לדעת לאן להתקדם וגם לעקוב אחרי אויבים וחיות בר בשביל להתקדם האלה. בהחלט שימושי.

מעבר לכל הדברים הכל כך נפלאים, אנו מקבלים במהדורה הייחודית הזאת גם את כל התוספות שיצאו במהלך הזמן כולל 2 משימות הרחבה סופר ענקיות המגוללות את הסיפור של Baba Yaga מהפולקלור הרוסי ואת Blood Ties, חוזרים אל האחוזה המפורסמת של לארה קרופט בחיפוש אחר ההיסטוריה של המשפחה שלה, שימו לב, הקטע הזה מלא באזכורים למשחקים הישנים בסדרה כולל הקטע בו היינו נועלים את המשרת שלה במקפיא (מי שלא יודע על מה אני מדבר – Google it). בנוסף יש מגוון של תלבושות הכוללות כמה מהמשחקים הישנים בכלל וכאלה שממש עם "גרפיקה של פעם" בפרט, נשקים בלעדיים, משימות ומיני משימות ייחודיות וכמובן – המון כיף וגרפיקה יפה.

שורה תחתונה – מי שמוגדרת כאמא של ניית'ן דרייק מסדרת Uncharted בהחלט עושה עבודה מדהימה במשחק מלא בכיף, משימות ודברים לעשות, קצת מבאס נושא הדיוק במבטאים ובניגוד למשחקים קודמים ו\או אחרים, שטח המשחק שלנו מתרחש רק בסיביר וזהו (למעט הפתיחה שמתרחשת בסוריה אבל זה לא נחשב), אמנם יש המון מה לעשות אבל משחקים מהסוג הזה מצטיינים במראות ומסעות עולמיים ולא להיות תקועים רק במקום אחד. הגרפיקה והסאונד יוצאים מן הכלל והתחושה הכללית זורמת, מהנה ומפתיעה. מסוג המשחקים שאין שום בעיה להתחיל שוב ולראות איך עושים את הכל בדרך הרבה יותר יצירתית ומהירה.