הלך הילד, נשאר הפלא – סיקור המשחק Wonder Boy: Asha in Monster World

אחרי 35 שנה אני חוזר לארץ המפלצות, להציל את הממלכה, להילחם ברעים ובגדול לעשות כיף חיים כמו פעם. השאלה היא, האם המשחק Wonder Boy: Asha in Monster World יכול לשחזר את הכיף כמו בקודמיו או שיש לנו נסיון כושל לרימייק שלא ממש הצליח? תלוי את מי שואלים.

טריילר:

בשנת 1986 אבא שלי קנה לי את קונסולת המשחק הראשונה בחיי – Sega Master System והיא הגיעה עם משחק מובנה חינם – Wonder Boy, ילד מערות בלונדיני העונה לשם טום-טום עם שוונץ בשיער שהיה רץ, זורק גרזנים על כל מה שעמד בדרכו, אוסף פירות, רוכב על סקייטבורד ובגדול, מעביר שעות מול המסך בתקופה שלא היה יותר מדי מול מה לראות.

35 שנה אח״כ אני מתחדש ב-Nintendo Switch במטרה לתת לבת שלי לשחק, והמשחק הראשון שמופעל על הקונסולה המבריקה הזאת? ניחשתם נכון! Pokemon: Let's Go Eevee… אבל  מהר מאוד הגיע לידיי המשחק שבעצם (סוג של) התחיל אצלי הכל – Wonder Boy: Asha in Monster World.

הסיפור בקצרה- בואו נתחיל מזה שהמשחק הוא חידוש ל-Wonder Boy 4 שיצא ב-1994, כשבמקום ילד יש לנו ילדה (אז למה לא Wonder Girl?) העונה לשם אשה (Asha) שיוצאת למסע הרפתקאות להציל את עולמה שעומד רגע לפני השמדה יחד עם הסייד-קיק שלה, סוג של ציפור כחולה – פפלוגו (Pepelogoo) שעוזרת לאשה להתקדם ולהתגבר על מכשולים, מפלצות ומקומות שקשה להגיע אליהם.

אם חיפשתם סיפור מורכב ועמוק, 1994 זה לא המקום…

המשחק באריכות- בימים העתיקים של הגיימינג בשנות ה-80 ותחילת ה-90 משחקי הפלטפורמה שלטו בכלל הכח, Wonder Boy, Alex Kidd, סופר מריו ועוד ועוד ועוד. אין כמו לתפוס שלט ולהתחיל לרוץ בדו מימד, לקפוץ מעל מפלצות, לזרוק נשקים (וגם זה לא כל הזמן) עד שמסיימים את המסך עם תחושת ניצחון שאין שני לה. מאז המשחקים הפכו לחכמים יותר, מהירים יותר, מעוצבים ועוצמתיים יותר שגורמים לאותם משחקים להיראות… פשוטים בהשוואה, אבל הקסם שלהם  – נצחי, דבר שהייתה לי הרגשה שאפגוש שוב כשאגיע לסוויץ׳, אחרי הכל זאת קונסולה ניידת שאפשר למצוא בה הר של משחקים יפניים (מעניין למה) עם פוטנציאל לחידושים בלי רחמים כמו Wonder Boy 4. המשחק כאמור משחק פלטפורמה עם נגיעות RPG ששומר נאמנות כמעט בקנאות למשחק המקורי רק עם גרפיקה יפה יותר וסאונד משודרג. המשחק עצמו לוקח אותנו אל עבר עולמות קסומים וצבעוניים מלאי אתגרים ומשימות שיקסמו גם לקהל הצעיר וגם לקהל הותיק, גם אני מצאתי את עצמי יושב שעות מול הסוויץ׳ ומתרוצץ בין עולמות וגם הבת שלי שמדגדגת את גיל 4 מקפצת ונהנת ממה שקורה שם.

בנוסף למשחקיות הפשוטה שקולטים מה מי מו תוך זמן קצר, יש לנו את הציפור הכחולה/סייד קיק מתוקה שברגע שמבינים את הפוטנציאל שלה – המשחק הופך ליותר דינמי, מהיר, מהנה ואפילו מעט יותר משעשע.

לצד כל זה יש לנו גם לא מעט משימות פלטפורמה וחידות שאפילו לותיקים תהיה בעיה קלה שתצריך חשיבה, המשחק לא פשוט וזה משהו שאני חייב לומר, הוא מאתגר וכיאה למשחק משנות ה-90, השחקן מתחיל עם כמות ״חיים״ מאווווד מצומצמת ולוקח זמן להגדיל אותה, דבר שיכול להיות בעייתי לשחקנים הלא מיומנים, במיוחד עם אויבים שמרוקנים את כל כח החיים במכה אחת. פלוס נוסף שמגיע מאז אותם ימים עם שני ערוצים בטלוויזיה והמון זמן פנוי – כמו האקשן במשחק לא נגמרת ומתחילה מהר מאוד, לא צריך לעבור מסע הדרכה מיגע שמוציא את המיץ ועד שהמשחק מתחיל – צריך ללכת כבר לישון.

אהבנו את האקשן? את החידות? את הריצות, קפיצות ומסעות? בואו נמשיך למה שרואים ושומעים.

מן הסתם גם הגרפיקה וגם הסאונד עברו מתיחת פנים מקצה לקצה כדי שהקהל של היום יוכל להתחבר וליהנות על אף שטרנד הפיקסלים וסאונד ה-8 ביט עוצמתי כמעט כמו אז, אבל עזבו – בואו נמשיך.
לאורך כל המשחק וכל אזור בו אנו מטיילים הגרפיקה מתוקה במיוחד, צבעונית, מגוונת ותופסת את העין, החל מהרקעים והנופים ועד הדמויות שמסביב, לומר שהיא על גבול המהפנטת יהי הגזמה מטורפת אבל בהחלט מצליחה להציג את חדשנות לצד המראה הנוסטלגי והתמים.

את הדברים שציינתי לגבי הגרפיקה אפשר לומר גם על המוזיקה ופס הקול, היא מגוונת, מהנה, קצבית ומלווה את המשחק ואת אשה בצורה מדויקת לאורך כל שלב וכל אויב שצץ תוך שמירה על הווייב הקלאסי מהימים העתיקים. גם כאן כמו בגרפיקה אי אפשר לומר שיש לנו עסק עם משהו חדשני שנרצה לשמוע בריפיט בווקמן… סליחה בפלייליסט שלנו אבל עדיין – יש לנו כאן התאמה מצוינת, חוויה מוזיקלית מהנה ודיבוב… יחסית בסדר שמופיע מדי פעם וביפנית. למה ביפנית? כי יפנים, אבל היי, יש כתוביות באנגלית.

הבנו את המשחק, את הגרפיקה והמוזיקה אבל האם הוא יחזיק? האם שווה להיכנס להרפתקה הזאת עם אשה? בוודאי! לא סתם המשחק הזה היה בעבר אחד מהמשחקים המוצלחים ביותר (ואין קשר שכמות המשחקים הייתה הרבה יותר מצומצמת ופחות נגישה), הקומבינציה בין משחק הפלטפורמה הקלאסי עם גיוון המשימות, העולמות והאויבים שמצריך לא פעם גם להפעיל מחשבה איך לעבור שלב זה או אחר יחד עם מתיחת הפנים הפסיכית שעבר, הידוק פעולות ומשימות בהחלט לוקח אותנו להרפתקה מהנה ורבגונית לא רק ברחבי העולם המיוחד שם אלא גם מבלי שנשים לב – אל עבר שנים אחורה, ויש לי תחושה שלא רק אני, אלא עוד לא מעט גיימרים יחזרו לשחק שוב ושוב מהסיבה הכי פשוטה, זה משחק כיפי.

בשורה התחתונה, המשחק Wonder Boy: Asha in Monster World שבמקום מסוים רוכב על גל הרימייקים המצליח לתפוס בולטות על פני האחרים בין אם בגלל השמירה על כל מה שהיה פעם תוך שילוב של הגרפיקה היותר חדישה של היום, או במשחקיות הכל כך פשוטה מצד אחד למשימות והחידות שגורמות לשחקן להפעיל מעט את המוח עם זריזות ידיים מצד שני, או כל הווייב הכללי שהמשחק מציע בין אם נחזיק את הסוויץ' בשתי ידיים או נשתולל עליו כשהוא מחובר לתחנת העגינה, המפגש המצוין בין משחק משנות ה-90 עם שדרוג של ימנו, עושה צדק כמעט אבסולוטי.