שיעור לחיים – ביקורת לסדרה ריטה

"ריטה", הסדרה הדנית של Netflix, עוקבת אחר ריטה- מורה שלא מצליחה לסנכרן בין חייה האישיים לחיים המקצועיים, חצופה לעיתים, חסרת מעצורים ואומרת כל מה שעל ליבה גם אם היא פוגעת. איך סדרה שמתמקדת בדמות כזאת הצליחה לכבוש את ליבי ומדוע אני חושבת שזאת אחת הסדרות הטובות ביותר שיש ל-Netflix להציע? המשיכו לקרוא וגלו. לפניכם הטריילר לעונה הראשונה:

We Don't Need No Education

כפי שהתחלתי לציין, ריטה היא לא דמות שגרתית אבל זה מה שהופך אותה למעניינת כל כך. היא לא דמות של מורה סטנדרטית שהולכת עם הזרם ומעודדת תלמידים להשתנות. היא יודעת שתלמידים מעשנים, מפריעים ומגיעים מרקעים קשים ועומדת לצדם בדרך רגישה, ואמפתית מבלי רצון לשנות אותם או לנזוף בהם.

אחד מהתפקידים של ריטה לדבריה הוא "להגן על התלמידים מפני ההורים". ריטה בדרכה שלה, השונה מהמורים האחרים, מעצבת את זהות התלמידים ומראה להם שיש להם אפשרות בחירה. בעיניי הבחירה במורה שמנוגדת למערכת החינוך מאירה את החסרונות שבה ומצליחה לרגש אותנו יותר.

בהמשך אנו גם מגלים שיש לה במשותף עם הרבה תלמידים ואחד הדברים היפים בסדרה הוא ההדרגתיות שלה. לאט לאט אנחנו מגלים יותר את ריטה, ילדותה וצורת החשיבה שלה. הדמות שלה כל כך מורכבת ומלאת צדדים, אבל גם כשהיא עושה טעויות והיא עושה הרבה אנחנו אוהבים אותה. היא קורעת מצחוק, הולכת אחר האמת שלה ולמעשה העוף המוזר בסדרה לצד הדמויות ה"נורמליות" שמקיפות אותה וכל כך קל להזדהות איתן.

יש את יורדיס הביישנית, רסמוס המשפחתי וטוב הלב ויפה המתבגר והחכם, ויש כמובן עוד דמויות מעניינות. אין דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה ואלו שפחות מעניינות מופיעות פחות בסדרה. מה שיפה בסדרה שהיא לא נמרחת, דמות שסיימה את תפקידה נעלמת מהסדרה ואנחנו לא מרגישים בחסרונה.

They Were All My Sons

ללא ספק אחד המרכיבים היפים בסדרה הוא מערכות היחסים של ריטה עם התלמידים שלה. אלו מנוגדים למערכת היחסים עם המבוגרים, איתם היא פחות מסתדרת. הסדרה מציגה כמעט כל רקע אפשרי של כל תלמיד: תלמידים של הורים דוחפים, תלמידים ששותים, בעלי הפרעות קשב ועוד רבים, שחלק ממש מקוריים. המגוון של המצבים מרשים מאוד והסדרה בקלות יכלה להיות קיטשית אבל היא הצליחה לא ליפול לזה.

הדמות של ריטה היא מרעננת וקל להתחבר אליה. התלמידים החמודים בהחלט שובים את הלב, הדיאלוגים שנונים ומרגשים עד מאוד גם בזכות העובדה שאנחנו מכירים ומזדהים עם הרבה סיטואציות. אין בעייתיות עם רגעים ספורים שבהם העלילה צפויה כי הם מרגשים מאוד ולא מרגישים סתמיים וזוהי הגדולה של הסדרה. דבר נוסף שאי אפשר שלא להתייחס אליו הוא האנאלוגיות בין החיים של התלמידים לחיים האישיים של ריטה והדמויות הסובבות אותן והכל שזור בצורה יפהפייה ומיוחדת.

כל פרק ללא יוצא דופן פורט על מיתרי הלב וגורם לנו לרגעים של צחקוק ובכי של התרגשות. הסדרה מתפתחת ולאט לאט מגיעה לשיאים חדשים. אציין שבעיניי העונה החמישית והאחרונה לבינתיים פחות טובה ובולטת מהאחרות, אבל היא מצליחה לסגור מעגל בצורה מספקת ופשוט קצת יותר איטית, מהסיבה הפשוטה שאנחנו פשוט לא רוצים שהסדרה הנפלאה הזאת תיגמר ודמעות מובטחות בסופה.

לומדים בבית הספר של החיים

מלבד מערכות היחסים הדומינטיות של ריטה עם התלמידים גם בקרב המבוגרים אנחנו זוכים לשיעורים במערכות יחסים. למעשה, בנוגע לכל מה שקשור למערכות יחסים ריטה מכסה את כל הסוגים למיניהם וזה מה שהופך אותה למושכת כל כך לצפייה.

הקסם של הסדרה שאותו לא ניתן למצוא בהרבה סדרות דרמה הוא שהיא באמת מצליחה להעביר לנו את כל קשת הרגשות. היא מתפתחת עלילתית ומותחת, מרגשת בצורה בלתי רגילה וגם כיפית וקלילה. בנוסף, היא עשויה בצורה מתוחכמת מאוד בכך שהיא מרשה לעצמה לחצות את הקווים האדומים במערכת החינוך.

לסיום, אני ממליצה בחום על הסדרה הזאת וחושבת שלמרות שסיימתי אותה עדיין אתגעגע לסדרה ולדמויות, הדמויות עוברות תהליך ארוך עד שאתם תרגישו שהן נעשות חלק מהחיים שלכם, הסדרה מחליקה נושאים כבדים ורציניים בצורה קלילה שהופכת את הסדרה למהנה לצפייה ומזמינה אותנו על הדרך לקבל בכל פרק ופרק שיעור בבית הספר של החיים.