Ryse: Son of Rome – הרבה אקשן, מעט עומק – סיקור המשחק

Ryse: Son of Rome יצא בנובמבר 2013 לקונסולות ה- Xbox One ובאוקטובר 2014 יצא המשחק למחשב האישי. זהו רק פרט קטן ושולי שממש לא ימנע מאיתנו לסקר לכם את המשחק. מדובר במשחק Hack and Slash מסוגת האקשן-הרפתקאות אשר פותח על ידי Microsoft לאקס בוקס ועל ידי Crytek למחשב. בסופו של דבר למשחק יש איכויות אבל כמובן שיש דברים שמונעים ממנו להפוך למשחק גדול באמת. רוצים לדעת למה? המשיכו לקרוא.

שימו לב לעובדה מעניינת מאוד לגבי פיתוח המשחק – הוא החל בשנת 2006. אז האם ייתכן שמשחק שכולל בסך הכל עלילה בת 6 שעות משחקיות ומולטיפלייר לשני שחקנים בלבד פותח לאורך פרק זמן של 7 שנים? אז זהו, שלא בדיוק. התכנון המקורי היה להוציא את המשחק כמשחק גוף ראשון הבלעדי למצלמת ה- Kinect של ה- Xbox 360. עם זאת, בסופו של דבר צוות הפיתוח התאים את המשחק לגוף שלישי במתכונת של Hack and Slash, כאשר ה- Kinect מבצע תפקיד מצומצם ומסויים מאוד במשחק. עוד שינוי שנעשה בשלב מסויים של הפיתוח הוא העברת פיתוח המשחק מהסניף של Crytek בבודפשט, אל הסניף הגרמני שלה בפרנקפורט. החשיפה הראשונה של המשחק נעשתה תחת שם הקוד "Kingdom" ונערכה ב- E3 2010 והחשיפה המלאה של המשחק תחת שמו כיום נערכה שלוש שנים לאחר מכן, בדיוק באותה תערוכה.

עלילה

Ryse: Son of Rome מתנהל במעין גרסה חלופית של רומא. המשחק מתחיל עם הדרכה באמצע הסיפור, כאשר הגנרל הרומאי מריוס טיטוס מוביל את ההגנה של רומא נגד הברברים המתקרבים בראשות בודיקה. מריוס מרים שק קטן בכפוף להוראות כדי להציג אותו מעמדה גבוהה, ואז עוזר לאבטח את הקיסר הרומי, נרון, בחדר פרטי ומאובטח. לבקשתו של הקיסר הוא מתחיל לספר את סיפורו; שאר המשחק הוא פלאשבק מורחב המתאר את הרפתקאותיו של מריוס עד לנקודה זו.
הפלאשבק עצמו מתחיל כאשר מריוס מבקר בבית הוריו ופוגש אותם, ואחותו שנמצאת גם היא בבית טרם רואה אותו עם הגעתו. בסופו של דבר אביו מבקש מעט זמן איכות עימו ובעודם מתאמנים הבית מותקף. אז לאן התפתחה הקריירה הצבאית הענפה של מריוס ומה עלה בגורל משפחתו עם ההתקפה על ביתה? כל זאת ועוד בעלילת המשחק.

משחקיות

זה חלק שהוא טוב, אבל לא מעבר לזה. המשחקיות הקיימת כוללת פעולות בסיסיות במיוחד מבחינת השחקן – הליכה, ריצה, טיפוס, דקירה, מכה עם המגן, חסימה, המתה וגלגול. כל הפעולות מתופעלות כמו שצריך מבחינת האנימציות כך שלא כאן הבעיה. ציפיתי ליותר מורכבות במשחקיות עצמה, ולא שהמורכבות תסתכם החכמתם של היריבים(ועל כך יש לשבח את החברה משום שהאוייבים די חכמים ויודעים כיצד להלום במריוס היטב). בסופו של דבר המצב בפועל הוא מספר פעולות בסיסיות שבשימוש מספיק מושכל בהן תוכלו לנצח כל יריב שקם עליכם במשחק(בדרך כלל מדובר בקבוצה של יריבים).

לגבי ה- AI, היריבים מתאגדים סביבכם יפה מאוד ולא משנה באיזו כמות הם באים. יש גם מספר סוגים שונים של אוייבים שזה מאוד נחמד ומאתגר, בזן החלש יותר שרק צריך להכות אותו ולעיתים די רחוקות גם לחסום מכות מכיוונו, יש חיילים עם יותר ופחות חיים. יש חיילים יותר חזקים שגם מצויידים במגן ויהיה עליכם לחדור את ההגנה של המגן, ישנם קשתים וישנן גם דמויות שיהלמו במריוס עם מכות שדורשות גלגול ולא ניתן לחסום אותן ידנית וכו'. היריבים חכמים מאוד, מתאגדים יפה, וברמות הבאמת גבוהות של המשחק אתם תצטרכו להשקיע מאמץ רב במטרה להרוג אותם.

דבר נוסף שיש לשבח הוא עניין המצלמה. במספר לא קטן של משחקים מהסוגה של המשחק הזה, כאשר מתאגדים סביבך יריבים, המצלמה לא נפתחת וכהלכה ולעיתים קצת יותר רחוקות החברות מוסיפות חטא על פשע ואפילו לא דואגות לאינדיקטור קטן שיתריע לנו לפני כל מכה שמופנית כלפינו. אז תנו לי להסביר לכם משהו – ב- Ryse: Son of Rome אין צורך בכזה אינדיקטור. המצלמה נפתחת בצורה פשוט מושלמת שמכסה את כל האוייבים ומאפשרת לכם לתכנן את המכות הבאות ובמקביל להבין ולראות מהיכן צפוייה להגיע המכה הבאה. גם אם תסובבו את המצלמה אתם רק תתאימו אותה לעצמכם(לטוב או לרע), היא מכסה את כל שדה הקרב שצמוד אליכם בצורה פשוט מושלמת ומשדרגת את המשחקיות.

עוד דבר שלא מאכזב הוא המולטיפלייר של המשחק. בקצרה לגביו – מדובר במצב משחק של Co-Op של עד שני שחקנים בלבד(ניתן לשחק גם לבד) שבו תוכלו להיכנס להיכל, להילחם באוייבים ולהשלים משימות, לשרוד ומה לא. בסך הכל ישנם מספר מצבי משחק וכולם די טובים. לפני כל סיבוב תוכלו לבחור אל יווני שילווה אתכם לאורכו של הסיבוב הקרוב ולכל אל בונוסים משלו.
בסך הכל, מבחינת חווית המשחק, המולטיפלייר לא מחדש דבר מבחינת המשחקיות אבל הוא בהחלט מהנה מאוד ומומלץ אפילו יותר לשחק אותו עם חבר על מנת לתקשר ולתאם מהלכים משום שישנן דמויות שלחלוטין יהיה קל יותר להרוג יחדיו ורצוי גם לתאם לכיוון איזה משימה ירוץ כל אחד(מוד הארנה).

בשורה התחתונה יש מצב משחק די טוב לשחקן יחיד וגם המולטיפלייר טוב, חבל שהמשחקיות פשטנית כל כך, על אף היותו של המשחק משחק Hack and Slash.

גרפיקה וסאונד

אין מילים. גרפיקה מרשימה במיוחד תוך שהגרפיקה הכי פחות טובה נראית טוב למדי והגרפיקה הגבוהה ביותר מרשימה מאוד בלשון המעטה, למעשה אין כמעט הבדל ביניהן, לדעת רבים מן השחקנים שהתנסו במשחק. בכל הקשור לפרטים הקטנים ניתן לראות כי הושקעו שעות רבות בכל הנוגע לפרטים, הקטנים והגדולים. ההיכלים במשחק נראים מדהימים, הקהל בהחלט מלהיט את האווירה גם ביופיו והמפות עצמן מדהימות ביופיין. כל העצים והצמחים מאוד משוקעים ואפילו פריטי הלבוש של השחקן נראים מדהימים בכל גרפיקה אפשרית. הבעיה היחידה היא בפרצופים – נבדק ונמצא כי בסך הכל כמות הפרצופים של של החיילים האוייבים לא עולה על 6 סוגים שונים לחלוטין, כך שקיים חוסר גיוון מוחלט בנושא הזה וזה חבל.
אבל כמובן שהחלק שבו הגרפיקה מתבלטת והמשחק נראה בשיא תפארתו הוא הסצינות השונות. זה פשוט נראה כלקוח מתוך סרט אמיתי, עם אפקטים ומדובר במוצר שמבחינה גרפית באמת שוחרר עם רמת גימור גבוהה מאוד ויופי של עבודה נעשתה כאן.

דבר נוסף שארחיב עליו את הדיבור הוא הסאונד. בראש ובראשונה לכל פעולה צליל משלה – דבר שהוא חשוב מאוד ומוסיף עניין למשחק משום שאתה לא שומע את אותו צליל חוזר על עצמו שוב ושוב. מעבר לזה הקולות במשחק נשמעים נהדר וכשהחיילים שלי נענים לקריאתי אני ממש מרגיש בשדה הקרב משום שזה נשמע כאילו הם נמצאים ממש מולי! גם הסאונד בסצינות השונות הוא נהדר ומעביר את האווירה בכל סצינה, כל אחת ומטרתה שלה. יופי של עבודה נעשתה גם כאן.

לסיכום – מדובר במשחק שעשוי היה להפוך לפנינת גיימינג אבל לא התעלה בעיקר בתחום המשחקיות ונקווה שבמידה ויצא משחק המשך החלק הזה ישופר ויובא גם הוא אלינו בלא פחות משיא תפארתו. אבל צריך לזכור, בסופו של דבר המשחק מהנה מאוד, דבר שמפצה על החסר במידה מסויימת וחשוב לא פחות.
.