דרך הדרקון – ביקורת לסרט שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות 

היקום הסינמטי של מארוול הולך מזרחה ומביא לנו את סיפורו של שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות 

אין ספק שסטודיו Marvel לא יכול לטעות בעיניינו, בעיקר אחרי 10 שנים של סרטים מעולים. אבל כן ראינו ביקורת לעיתים של עוד סרט גיבורי על בספרייה הארוכה שנבלע בין האחרים, בעיקר עם סרטי הגיבורים הבודדים כמו "קפטן מארוול". האם זה מה שאנחנו מקבלים עם "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" שנראה מתוכנן לצאת החוצה מהקונבנציה של היקום או שמדובר בניסיון מסחרי נוסף ללכוד את הכנסות הצפייה של הסינים? בואו נגלה.

הסרט פותח עם האגדה של עשר טבעות העוצמה, מי ששלט בהן ואיך שהוא יצר את ארגון עשר הטבעות כדי לשלוט בעולם. בזמן מסעו אחר עוד כוח הוא מחפש כפר אגדי בשם טא-לו, שם הוא פוגש שומרת שמהווה אתגר עבורו ובסופו של דבר מפשירה את ליבו הקר.

אנחנו קופצים להווה עם גיבורינו ובנם של הזוג, שון (אותו מגלם סימו ליו) שנזכר באגדה עצמה שסיפרה לו אמו לפני שהוא מתעורר ליום העבודה השיגרתי שלו בסן פרנסיסקו לצד חברתו הטובה ביותר קייטי (אקוופינה).

אחרי שלומדים להכיר את הצמד עם כמה הסברים לא בצורה הכי חלקה, אנחנו קופצים ישר לתוך האקשן המעולה של הסרט והעימות שבין שון לעשר הטבעות עם אביו עוד בשלטון. מה אביו רוצה? ומה קרה לאמו של שאנג צ'י? זה תגלו בעצמכם כשתראו את הסרט, וכן, אני ללא ספק ממליץ שתראו את הסרט.

בזמן שההתחלה קצת איטית ולא ממש מדהימה עם בדיחות צפויות, הסרט מצליח בצורה ממש טובה לבנות את הדמויות שלו והגיבורים של הסרט תודות לסיפורי רקע מלאי רגש, התפתחות טובה וטבעית, ודיאלוג אמיתי ומבדר. שאנג צ'י לא מרגיש כמו גיבור נוסף "הנבחר" שראינו באלפי סרטים, הוא דמות שמאוד קל להתחבר אליה ולהזדהות עם הכאב והפחד שלו, וכשאנחנו רואים אותו סוף סוף מתעלה על עצמו, אנחנו מרגישים צורך להריע לו, כמו קפטן אמריקה שמרים את מיולניר ב"סוף המשחק", אבל עם פחות סרטים בין לבין.

גם נבל הסרט הוא מעולה (מגולם נהדר על ידי טומי לונג) וזוכה לאותה כמות זמן מסך כמו גיבורינו. חשבתי שהוא פשוט יגלם את האבא הקשוח הרשע, אבל באופן מפתיע הוא זוכה להרבה מורכבות והרבה סימפטיה עם הסיפור שלו שמתעצמת על גבי דרמה מעולה בינו לבנו, ואין לי בעיה להגיד שהוא נכנס בצורה מעולה בין הנבלים הטובים ביותר של היקום הסינמטי.

הדרמה לא רק עוצמתית ומעניינת, אבל גם האקשן מעולה ועוזר להעצים את הרגש. ניקח לדוגמא סרט אחר ומאוד אהוב של Marvel בכיכובו של גיבור לא אמריקאי- "הפנתר השחור" עם צ'דוויק בוזמן. סרט מעולה עם משחק נהדר וגם דרמה משפחתית, שטיפה איכזב לקראת הסוף באפקטים הויזואלים שלו, אפילו עם האקשן המעולה. פה זה לא ככה. זה לא סרט אסייתי עם אפקטים זולים, נראה שב-Marvel השקיעו את מלוא כספם באפקטים הממוחשבים של הסרט שנראים נהדר על המסך הגדול ומצליחים לשלב את השחקנים בצורה מאוד טובה.

האפקטים גם לא מסיחים מהאקשן עצמו, להיפך, הם מעצימים אותו. אנחנו עדיין מקבלים סרט קונג פו מעולה אבל עם הרבה יותר עוצמה ושילוב עם אפקטים מעולים. באמת שמדובר בחלק מסצנות הקרב הטובות של היקום הסינמטי של Marvel. הן לא יצירתיות ויזואלית ובהשראת הקומיקס כמו "מלחמת אזרחים" או "ספיידרמן: רחוק מהבית" אבל הן יצירתיות מאוד בטכניקה שלהן ובצילום שלהן שזה מרגיש שלכל תנועה ומכה בקרב יש מטרה וזווית מאשר להיות רק רהוותנים לעיניים, עם צילומים נהדרים שעוקבים בצורה טובה אחרי כל האקשן המהיר.

הסרט גם כולל מספר הפתעות בתוכו, חלקן צפויות (שהופיעו בטריילר) כמו אבומיניישן שנראה כעת הרבה יותר דומה לעיצוב של הקומיקס מאשר הסרט של הענק הירוק מ-2008 ווונג מ"דוקטור סטריינג'" שגונב כל סצנה שבה הוא נמצא. חלק מההפתעות ממש מעולות ולא צפויות, אם כי מבלבלות ואפילו מגוחכות בצורה הטובה ביותר, כולל 2 סצנות אחרי הכתוביות, אז כמובן, אל תקומו מהמושבים עד המסך השחור.

איפה הסרט עומד סיפורית ובאיכות ביקום הסינמטי? ובכן, יש לי הרגשה שמקומו של שאנג צ'י הולך להיות משמעותי בעתיד של Marvel, אולי לא כרגע עם המולטיוורס של דוקטור סטריינג' וספיידרמן, אבל בטח בעתיד של היקום אחרי "הנצחיים", לפחות בסדרות של Disney+, והסרט ללא ספק עומד בסטנדרטים שכעת אנחנו מצפים מהסרטים של היקום.

סיכום

למרות התחלה קצת נוקשה עם בדיחות צפויות והרבה הסברים שנזרקים בצורה לא הכי טבעית, מדובר בסרט כייפי ומעולה נוסף מבית Marvel, בעיקר תודות לאפקטים המעולים והאקשן הסוחף שבמרכזם דינמיקה עמוקה ומעניינת בין גיבור חביב ונבל מורכב. כל מה שרוצים מסרט קומיקס שלוקח את דרך הקונג פו.