כל המשפחה מתגלגלת – ביקורת המשחק Skully

הוא מתגלגל, הוא אוסף פרחים, הוא בורח מבועות מים ו…הוא גולגולת העונה לשם סקאלי

זה הזמן לאסוף את כל המשפחה ולהצטרף להרפתקאותיו של Skully ברחבי האי הלא נודע והמרהיב, ועל הדרך לגלות האם באמת יש לנו כאן חוויה משפחתית או עוד משחק פלטפורמה שעלול להוביל לנזק בלתי הפיך למסך הטלוויזיה.

כשזה מגיע לגיימינג יש לי שיטה ששומרת עלי שפוי כבר כמעט 30 שנה, אחרי משחק עולם פתוח כבד וגדול, אני עושה הפסקה עם איזה משחק פלטפורמה קליל שלא מצריך יותר מדי מחשבה מלבד מעט ריכוז כדי לא להיפסל, ואם זה גם תופס את העין של הבת שלי אז עוד יותר טוב.

אז אחרי שסיימתי את Ghost of Tsushima ואת שני The Last of Us, יצאתי להפסקה עם Skully ולקחתי לטיול באי הקסום את הבת שלי, למה? כי המשחק מבטיח חוויה גרפית מרהיבה, הומוריסטית וקלילה עם דמות ראשית מיוחדת.

הסיפור בקצרה: אתם גולגולת (או ביצה מתגלגלת לפי הצאצאית שלי) שאיכשהו נשטפה לחופי אי קסום ועדיין בחיים, לאחר שוטטות קצרה אתם פוגשים את טרי סוג של אל או יצור שמיימי שאחראי על כל נושא הסלעים ושנשמע כמו כריס פראט (אבל זה לא כריס פראט) שמספר לכם שהוא בריב קטן עם האחים שלו, שכל אחד אחראי על אלמנט אחר והתפקיד שלכם זה לסדר את העניינים, לפתור את המחלוקות וכל זה ע״י התגלגלות ברחבי האי. אם תצליחו – האי לא יושמד וכולם יהיו מאושרים. סיפור קלאסי למשחק לכל המשפחה.

אז הכנסנו את המשחק לקונסולה, והדבר הראשון שנחשפנו אליו מיד כשמתחילים ועוד לפני שמתחילים לזוז, זאת הגרפיקה. גם אני וגם הבת שלי ישבנו המומים מהיופי ומהפרטים (היא יותר מהצבעים המרשימים אבל עדיין…). המשחק ויזואלית נראה פשוט "וואו" על גבול העוצר נשימה ואני באמת לא מגזים, בתשומת לב לכל הפרטים בכל שלב שעוברים, בניית העולם, הדרכים שעוברים – הכל עשוי ברמה כל כך מדויקת ויפה שפשוט כיף להסתובב שם, מדי פעם גם לעצור ולהסתכל מסביב על הצמחים, על תנועת המים, על הנופים ועל… הכל.

לא פעם עברה לי המחשבה שהלוואי שהיו משקיעים בעוד אלמנטים כמו שהשקיעו בגרפיקה, כי רק מלהביט על מה שקורה – זה נראה כמו משחק שיעצור פרסים.

הדבר השני שתופס אותנו זה הסאונד, מפס הקול ועד הדיבוב. המוזיקה שמלווה אותנו לאורך כל השלבים קלילה, כיפית, זורמת אבל עם בעיה אחת, כמו בכל משחק היא מתנגנת באיזה סוג של לופ שבשלב מסוים מתחיל מעט להציק, אבל אם ״תופרים את השלב״ מהר – זה פחות מפריע. הדבר השני זה הדיבוב, אמנם זה סוג של משחק ״קטן״ אבל עבודת הדיבוב מקצועית במיוחד כולל הדיבוב של טרי, שכמו שאמרתי – מרגיש כאילו כריס פראט מלווה אותנו ומסביר על כל מה שקורה כולל בדיחות קרש שרק אותו מצחיקות והעברת מסרים אפוקליפטיים בנימה שמתאימה לכל המשפחה. עבודה טובה מאוד.

אז אחרי שהתלהבנו מכל מה שמסביב בואו נגיע לתכל׳ס ולמה שהולך להעסיק אותנו בשעות הקרובות – המשחק עצמו. Skully שייך לז׳אנר משחקי הפלטפורמה בתלת מימד עם מסלול לינארי (מנקודה א׳ לנקודה ב׳) שניתן לעבוד בשני דרכים, הראשונה כגולגולת המתגלגלת במהירות או כגולם/יצור שנוצר מסקאלי שמתהלך בכבדות ויכול להחזיר מלחמה כנגד אויבנו המשעשעים, לכל אחד יתרונות וחסרונות וברגע שמוצאים את האיזון אפשר להתקדם בקצב יחסית מהר תוך כדי שאוספים פרחים (כמו שאצל סוניק זה טבעות) עד שמגיעים לקצה המסלול. פוטנציאל המשחק גדול מאוד ומלווה גם בלא מעט אתגרים בין אם זה חישוב מהיר של איך לעבור את הדרך או (סוג של) חידות שצריך לפתור, קפיצות מדויקות ממקום למקום בשביל להתקדם או משימות ״תברח מהר ממשהו שמגיע אחרת תיפסל״. כמו שאמרתי – מגוון לא קטן של פעילויות מהנות שעושות את Skully למהנה. כמובן בין לבין יש לנו קטעי מעבר שלצערי הם ה״פגם״ הראשון של המשחק, במקום שיהיו סרטונים קצרצרים, אנו מקבלים רצף תמונות מתחלף שלעיתים נראה מביך וחובבני, דמיינו את הגולגולת עושה מחוות ״לא״ ועכשיו חלקו את זה לארבע פריימים. ככל שמתקדמים יותר ויותר זה מציק יותר ויותר, ומרגיש שאחרי שסיימו לפתח את המשחק הם נזכרו שצריך קטעי מעבר אז… יאללה תביאו תמונות ותכניסו דיבוב.

ועכשיו הגענו לחלק המאווווד בעייתי של המשחק, המשחקיות עצמה. המשחק משתמש בכל עוצמת התלת מימד ומבקש מאיתנו להתגלגל/לרוץ לכל כיוון כולל מעלה, מטה, לצדדים ולפעמים גם לטפס אנכית או אופקית. על הנייר – מבריק, בפועל – קטסטרופה. המשחקיות והשליטה במשחק פשוט זוועה ולא פעם מגיעה הדילמה של לנסות לרוץ מהר בשביל לעבור את השלב ואז להיפסל 5435435345 פעם או לחשב טקטיקה ואז הזרימה הופכת לאיטית והקהל הצעיר מאבד עניין, ואם בנושא ה״להיפסל״ נגענו, כאן יש משהו שבאמת מציק לי- כשאני בוחן משחק אני מסתכל עליו מכמה כיוונים כולל ״האם הוא מתאים למגוון הגילאים אליהם הוא מכוון״ וכאמור Skully מיועד לכל המשפחה כולל ילדים. כשועל קרבות ותיק שידע לא מעט משחקי פלטפורמה – זה אחד המתסכלים, הסיבות והדרכים שאפשר להיפסל הן עצומות שכבר עוברות את קונספט ה״אתגר״ ומגיעות לקונספט ה״למה ככה״, במיוחד כשחלוקת נקודות הצ׳ק פוינט לא אחידה ולפעמים יש אחת אחרי השנייה בטווח של 2 דקות ולפעמים זה מרגיש שצריך לעבור את כל השלב בשביל להגיע לנקודה הבאה, ואם נפסלים – מתחילים הכל מחדש.
שואלים ממה אפשר להיפסל? מהכל, נגעתם במים (האויב הכי גדול שלכם) יורד לכם חיים עד שנפסלים וגם כאן חישוב מד החיים גרוע במיוחד, ומסתיים במהירות מאוד לא סבירה. תוסיפו לזה באגים מהסוג של צריך לקפץ על מדרגות בשביל להגיע לנקודה מסוימת, ופתאום יש ״רווח״ בלתי נראה בין המדרגה לקיר ואז נופלים, ואז צריך להתחיל הכל מחדש.

אני אשקר אם לא רציתי להעיף את השלט על המסך מספר רב של פעמים במיוחד אחרי שעברתי מסלול מאוד ארוך ובגלל שטות טכנית הייתי צריך לעבור הכל מחדש. כמובן שבהתחלה יורשת העצר שלי נהנתה מזה מאוד אבל מהר מאוד איבדה עניין כי המשחק פשוט לא מתקדם.

אני מבין שיוצרי המשחק רצו לעשות משחק עם אתגר ועניין בשביל שיחזיק מעמד זמן רב עם כל התחרות שם בחוץ אבל הוויסות של הקושי לא הגיוני ובקרב הקהל הצעיר מאוד זה ילך לאיבוד במהירות והם יחזרו ל-Minecraft או למה שהם משחקים בימים אלו, ובקרב הקהל המבוגר יותר זה פשוט יוביל להוצאת המשחק מהקונסולה והעברתו למגירה או לפח, מה שקרוב יותר. משחקים מהסוג הזה צריכים להיות זורמים, מהנים, כמובן עם אתגר אבל בצורה הגיונית ונורמלית, ומה שקורה פה – רחוק מזה.

שורה תחתונה – המשחק Skully הוא אחד המשחקים היפים ביותר שראיתי לאחרונה עם סאונד מצוין אבל עם משחקיות זוועתית שמוציאה את החשק מהר מאוד. הסיפור שלו חמוד ומשעשע, רווי בדיחות שכולם יכולים לצחוק (אם אתם דוברי אנגלית כמובן) ומעביר כמה שעות בין משחק מסיבי אחד לשני, אך מצד שני אחרי שמסיימים זה מרגיש כאילו סיימתם מסע כומתה או לפתור משוואה שאפילו סטיבן הוקינג היה מתלונן. בסופו של דבר זה משחק נחמד, יפה אך מתסכל, גם כשמבינים את המכניקה עד הסוף – עדיין יש מצבים שרוצים להעיף את השלט על המסך.