לא מרקיע שחקים – ביקורת הסרט גורד שחקים

נדמה שהשחקן דוויין ג'ונסון לא נח לרגע, משום שהוא חוזר אלינו עם סרט קיץ חדש "גורד שחקים". סרט מלא באקשן, דרמה, המון קלישאות ועלילה צפויה מראש. אז בואו נטפס למעלה ונראה האם הסרט אכן שווה צפייה.

כל חובבי הסרטים שבינינו בטוח הבחינו כבר כי נדמה שדוויין ג'ונסון נמצא בכל סרט פעולה אפשרי. שלא תבינו לא נכון, אני אישית מאוד אוהבת לראות אותו בפעולה ומאוד נהנית מהסצינות בהן הוא נמצא, רק שהפעם זה הרגיש לי מאולץ יותר מידי. באתי לסרט עם לא הרבה ציפיות ממנו ולכן גם לא ממש התאכזבתי, ודי ציפיתי לקבל את התוצר שראיתי לפני לאחר סיום הקרנת הסרט. אני מניחה שככה זה שבמאי שמביים סרטי קומדיה בדרך כלל (רוסון מרשל ת'רבר) הולך ומביים סרט אקשן, פה כבר ניחשתם לבד שהתוצאה לא ממש עושה טוב לאף אחד.

עוד בטריילר אנחנו מקבלים הצצה לא קטנה לסרט, ואני מניחה שזה מה שגרם לי לחוסר ציפייה ממנו. כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שהמניע היחידי שלי ללכת לסרט הזה היה השחקן האהוב והחביב דוויין ג'ונסון בכבודו ובעצמו. זו גם הסיבה שההפקה ככל הנראה לקחה אותו לתפקיד, אחרת אנשים לא היו טורחים לבוא ולהוציא את עצמם מהבית עבור גורד שחקים.

עלילת הסרט סובבת סביב וויל סויר (אותו מגלם דוויין ג'ונסון) סוכן FBI לשעבר שסיים את השירות שלו עקב פציעה ברגליו. לאחר שתהחיל פרק אחר בחייו עם אישה וילדים, הוא מגיע ביחד איתם להונג קונג למטרת עסקים. וויל מתפקד בתור ראש האבטחה של גורד השחקים החדש הקרוי "הפנינה", שנבנה ומנוהל על ידי איש העסקים ז'או לונג ג'י (צ'ין האן). ז'או מחליט לפתוח את החלק העליון של הבניין לאכלוס מגורים ומשם העלילה רק הולכת ומסתכבת, כשאחת הקומות בבניין מותקפת על ידי טרוריסטים והיא כולה עולה באש. בכל התסבוכת שנוצרה סויר מואשם במתקפה, והוא נאלץ לפעול בכוחות עצמו על מנת לחלץ את משפחתו מגורד השחקים, שנמצא כעת בסכנה ממשית.

כפי שציינתי קודם לכן, הסרט בונה בעיקר על דוויין ג'ונסון עצמו, אם כי לדמויות ולקאסט יש פוטנציאל שלדעתי לא מומש כמו שצריך בסרט. נעשה ניסיון להפוך את כל הדמויות בתוך העלילה לעגולות ובעלות משמעות, אבל יש הבדל בין רצון לבין יכולת. אחרי הכל קשה להכניס עומק רב למספר דמויות די גדול בסרט שאורכו הוא שעה וארבעים דקות. חלק מהקאסט שיחק באופן מצוין את הדמות שניתנה לו (בין עם זה ז'או, סויר ואפילו הילדים של סויר, ג'ורג'יה והנרי). ויש דמויות שאני די שנויה במחלוקת לגבי התקיד שלהם בסיפור ומה הייתה המטרה שלהם בכלל.

סצינות האקשן בסרט די מרהיבות, ויש גם כמה סצינות מדהימות גם ללא הצורך באקשן. מבלי להגיד יותר מידי, יש סצינה אחת עוצרת נשימה ביופי שלה ולדעתי הרעיון שמאחוריה מגניב ונותן חומר למחשבה. זוויות הצילום עושות רק טוב לסרט ועל כך אני מאוד מעריכה את אותו אדם שנתנו לו את העבודה של צילום ועריכה. הסרט לא מתיימר להיות מהפכני באפקטים הממוחשבים שלו, אבל בהחלט זו הפנינה של הסרט עצמו.

שורה תחתונה – הסרט אומנם מלא באקשן, אבל הסצינה הטובה לאוו דאווקא נמצאת בסופו, וגם בהייפ שלו לא ממש הייתי במתח. מה שמתרחש בסרט והעלילה שלו צפויים מאוד, ואתה לא מרגיש את המתח שאמור להיווצר בסרט מסוג זה בשל העובדה הזו. העובדה שדוויין ג'ונסון משחק בסרט את התפקיד הראשי היא למשוך אנשים לבוא ולראות את הסרט, וככה להבטיח את ההצלחה שלו, זו המלכודת האמיתית מאחורי כל זה. אני לא יכולה להגיד שסבלתי כשהתיישבתי לראות את הסרט, אבל כשהדבר צפוי מידי עוד מהחצי שעה הראשונה שלו, זה כבר מוגזם. אם התפקיד הראשי היה הולך למישהו אחר, ככל הנראה אנשים לא היו מעיזים ללכת לראות את הסרט ולא משנה כמה מחלקת הפרסום שלו הייתה מתאמצת. אם אתם מחפשים ללכת לקולנוע ולראות סרט עם אקשן שיעביר לכם את הזמן באופן סביר (וזה רק כשבאמתם יצא לכם לראות סרטים שווים אחרים שיש כרגע בקולנוע), אז אולי זה כן שווה את הכסף.