Sleep Tight – ביקורת – המרדים הלאומי

Sleep Tight מנסה להעביר את החוויה שעוברים ילדים המפחדים מהמפלצת שמתחת למיטה. אבל האם מדובר בהצלחה מעוררת או במשחק שמוביל לנחירות?

כשאני הייתי ילד קטן החלטתי לילה אחד שאני מפחד מהמפלצת שמתחת למיטה. אני לא חושב שאני מיוחד בזה, הרבה ילדים פוחדים ממפלצות שמתחבאות להם בחדר. היי, אולפני Pixar הצליחו לעשות מזה סרט מצוין (ואחד קצת הרבה פחות מצוין). אבל אצלי הפתרון היה מאוד יעיל – אבא שלי, אדם מאוד רציונלי עם מעט מאוד סבלנות לחוסר רציונליות החליט ששעות השינה לא צריכות להיפגע מהדמיון המפותח מדי של הבן שלו. הוא הבהיר לי באופן חד משמעי שאין דבר כזה מפלצות, שאין ממה לפחד ושאני צריך ללכת לישון. מאז אני ישן בשקט, מתוך ידיעה ברורה שאבא שלי הרבה מפחיד ממפלצות. מצד שני, יש הרבה ילדים שלא זוכים לאבא מופלא כמו שלי וחיים בפחד מתמיד מתפלצים שזוממים לאכול אותם במהלך הלילה. על הפחד הזה מתבסס Sleep Tight.

למי שעוד לא הבין, Sleep Tight מבוסס על קונספט מאוד פשוט – אנחנו נשחק ילד שכל לילה צבא קטן של מפלצות פולשות לחדר השינה שלו ומנסות להפוך אותו לחטיף של חצות. העניין הוא שהילד שלנו לא פראייר ודואג להתכונן לבואן של חיות הטרף הרעבות בעזרת ביצורים, מלכודות ונשק חם. כל שלב במשחק אורך כדקה-שתיים במהלכן נתרוצץ בחדר חמושים בנשק אוטומטי ונירה במפלצות הקמות לאוכלנו. בין שלב לשלב נשתמש במשאבים שנאסוף מהמפלצות כדי לשדרג את הנתונים של הילד, לבנות חומות ומגדלי ירי, ובאופן כללי נתכונן לקראת הלילה הבא שתמיד קצת קשה יותר מהלילה הקודם שהיה. בגדול, זה עוד משחק מבוסס RNG (Random Number Generator) בא המוות הוא סופי, וההתקדמות היא פשוט בכמות התוכן שאנחנו נפתח בין המשחקים.

העניין הוא כזה – כשאני רואה משחק מבוסס RNG, עם תוכן רנדומאלי שמתחלף בין משחק למשחק, אני אוטומטית חושב על מה שהוא מבחינתי המשחק המוצלח ביותר בז'אנר – The Binding of Isaac (רק לשם העניין – אם תלחצו על הלינק תגיעו לביקורת המשחק. כל אמירה חיובית שם נכונה ומראה שהכותב הוא אדם אמין ונבון. כל אמירה שלילית מטופשת ומעידה על טמטום עמוק). למי שלא מכיר, מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של העשור האחרון, עם כמות תוכן אדירה, מאות שעות פוטנציליות של משחקיות, פסקול פנטסטי, עיצוב אומנותי מלא אווירה וחזון, עלילה מסתורית וסבוכה והמון המון אופי. ב-The Binding of Isaac המקורי שיחקתי למעלה מ-250 שעות ובחידוש The Binding of Isaac: Rebirth אפילו יותר. זה אחד המשחקים האהובים עלי אי פעם, ובגלל ההשפעה המדהימה שלו עלי אני לא יכול שלא להשוות אחרים אליו. לכן, נראה לי שזה המקום והזמן להכריז שמשחקים מהסוג הזה יקבלו מדד חדש בביקורת – לשם העניין הוא יקרא "מדד אייזק". זה המדד שישפוט האם המשחק הרלוונטי עומד בקריטריונים שהציב המאסטר של הז'אנר ובהם – אורך חיים, רלוונטיות של משחקיות חוזרת, האם המשחק מהנה בשעה ה-100 כמו שהיה בשעה הראשונה ועוד. בגדול, האם המשחק מצדיק את העובדה שהוא חוזר וממחזר את עצמו, והלופ האינסופי של המשחק ממשיך להזין ודחוף את חווית הגיימינג עוד קדימה. כל זה מעבר כמובן לקריטריונים הרגילים של "גאפיקה", "סאונד" וכו'. אל תדאגו, אתם תבינו עוד מעט.

אז איפה Sleep Tight עומד ביחס לכל הדבר הזה? ובכן, ל-Sleep Tight יש חסרון מאוד גדול – הוא כולו מתרחש בחדר אחד בלבד. זה אומנם חדר גדול, אבל ברגע שכל המשחק מתרחש בתוך חלל ריבועי אחד הכל נהפך מאוד מהר לצפוי ורפטטיבי. זה לא חייב להיות ככה, משחקים רבים מתרחשים בזירות קטנות שחוזרות על עצמם ומצליחים לשמור על רעננות לאורך זמן. אבל החדר של הילד שלנו הוא פשוט ריבוע עם ארבע נקודות עניין ו… זהו. הכי גינרי, הכי פשטני, הכי לא מיוחד שיש. המחסור הזה בגיוון פשוט מוציא הרבה מאוד מהעניין שיש במשחק, ובמיוחד לא עושה חשק לחזור לסיבוב נוסף אחרי שנפסלנו. למה לי לחזור לשחק בדיוק באותו דבר שהרגע התנסתי בו? גם אם נגיד שההכרות עם החדר, העובדה שהוא סביבה שהילד נמצא בה כל הזמן, היא חלק מהאופי זה עדיין לא עוזר לי, השחקן, להנות מהחוויה.

מבחינת המשחקיות – היא דווקא לא רעה. לא מדובר פה בחידוש מופלא של הז'אנר, אבל סך הכל המשחק מגיב היטב, קל להבנה ואני יכול לראות איך הוא דורש מיומנות מרשימה אם רוצים להגיע לתוצאות גבוהות. יש מגוון לא רע של נשקים, שידרוגים, הגנות ושאר ירקות שאפשר לקנות, כשהסדר לא באמת משנה. המשחק אפילו עוקב אחרי סגנון המשחק המועדף על השחקן ומדרג אותו בהתאם.

אורך החיים של המשחק מקבל דחיפה קדימה מהעובדה שיש יותר מילד אחד בו נשחק. עם הישגים ספציפים משחק (כמו הגעה לאורך משחק מסויים) נקבל ילדים חדשים לשלוט בהן, כשלכל אחד מהילדים הללו סגנון משחק קצת שונה. לא מדובר בשינויי מאסיבי, ולטעמי די מהר כולם מתנקזים ומשתווים, אבל לפחות בדקות הראשונות של המשחק ההרגשה היא ייחודית.

מבחינת המראה הכללי של המשחק אין יותר מדי תלונות, אולי אחת עיקרית. הילדים נראים נחמד, החדר חביב ובאופן כללי מהפן הגראפי אין יותר מדי טענות, כל עוד מתעלמים מהמפלצות. ברור לי שהמפתחים ניסו לחקות את הסגנון של הסרט "מפלצות בע"מ" כשהם עיצבו את המשחק שלהם, הבעיה היא שהאויבים במשחק נראים… לא מעניינים. זה לא שהם נראים רע במיוחד אלא הם פשוט סתמיים. הם לא מפחידים מדי אבל גם לא חמודים מספיק. אתה בדרך כלל רוצה שהדמויות במשחק שאתה עובד עליו יהיו מעניינות, שהשחקנים יזכרו אותן, לטוב או לרע. המפלצות של Sleep Tight פשוט… קיימות. הן נראות כמו דמויות רקע מסרטים מצויירים, מהסוג שנתנו למתמחה שעה כדי לעצב אותן, רק כדי שיהיה מה לזרוק בתור תוספת לשלוש שניות על המסך. זה חבל, כי בסופו של דבר המפלצות הן העיקר במשחק, וכשהן לא מעניינות גם לא מעניין להלחם בהן.

כמה מילים על הסאונד – משחקים מהז'אנר של "אייזק" ו-Sleep Tight צריכים להתמודד עם העובדה שהשחקנים שלהם צפויים לשמוע את אותם קטעי מוזיקה שוב ושוב ושוב ושוב בכל משחק מחדש. במקרה של The Binding of Isaac זאת ברכה. במקרה של Sleep Tight זה עובר בשלום. אני לא יודע להגיד איך תהיה ההרגשה שלי אחרי 100 שעות משחק, אבל במה שכן הספקתי לא הרגשתי מועקה מיוחדת שזה כבר סימן חיובי. את אותו הדבר אי אפשר, לצערי, להגיד על האפקטים ובמיוחד על קטעי הדיבוב של הילדים. מדובר במשפטים קצרים שהדמויות שלנו יפלטו כל כמה זמן. אם לומר את האמת, היה אפשר בקלות לוותר עליהם. זה אוסף קטן ועצוב של כמה סיסמאות פשוטות שנשמעות חמוד בפעם הראשונה אבל מהר מאוד ממצות את עצמן והופכות לפשוט מטרידות.

בסופו של יום Sleep Tight הוא משחק שלא מצליח להתרומם. מדובר בקונספט חמוד, עם הרבה פוטנציאל, אבל במצבו הנוכחי מדובר במשחק שפשוט מרגיש דל. התוכן לא מספק ונותן תחושה שמדובר יותר בשלד של משחק מאשר במוצר גמור. אולי בעתיד המפתחים יוסיפו עוד נשקים, אפשרויות ובעיקר זירות קרב, אבל כרגע Sleep Tight  ממצה את עצמו מהר מדי ולא מצדיק את הזמן שמושקע בו.