אמרתי שרוק – סיקור המשחק Sniper Elite 4

רוב העולם אוהב לראות נאצים נופלים לרצפה לאחר שקיבלו כדור במהירות לחלק כלשהו בגופם. בגלל זה, לא פלא שסדרת Sniper Elite הצליחה כל כך, כשכל כותר בסדרה לוקח אתכם, בתור הצלף הטוב בעולם, להתנקש במאות, ואפילו אלפי ועשרות אלפי הנאצים הנוראים, הפוקדים את המקומות האקזוטיים ביותר מסביב לעולם. המשחק האחרון בסדרה לעת עתה, Sniper Elite 4, שולח אותנו לאיטליה הפאשיסטית, אך האם השדות הירוקים של איטליה יוכלו להסתיר את הנאצים מהצלף שלנו? כנראה שלא, אבל השאלה האמיתית היא, האם זה עדיין מהנה גם בכותר הרביעי?

קצת רקע

אם עדיין לא הספקתם להכיר את סדרת Sniper Elite, תשמחו לדעת שמשחקיה מפותחים ומופצים על ידי Rebellion Developments האנגלית, שבססה את עצמה כמפרסמת חוברות קומיקס שונות מתחילת שנות ה-2000, ומפיצה ומפתחת עצמאית של משחקי סדרת Alien vs Predator, משחקי Delta Force, ומספר משחקים ניידים כגון Star Wars Battlefront: Elite Squadron.

הסדרה עצמה החלה את דרכה על ה-PlayStation 2, Wii, המחשב האישי וה-Xbox המקורי ב-2005, עם הכותר הראשון שנקרא בפשטות, Sniper Elite. הכותר עוקב אחרי החייל האמריקאי Karl Fairburne בקרב על ברלין ב-1945. המשחק לא צבר תאוצה רבה כל כך, ולכן הכותר הבא בסדרה הגיע 7 שנים מאוחר יותר, עם Sniper Elite V2, שמחזיר אותנו לקרב עם גרפיקה מחודשת וסיפור שונה לגמרי. הכותר הקודם בסדרה, Sniper Elite 3, שם את Fairburne במהלך הקונפליקט הצפון אפריקאי, כמה שנים לפני אירועי המשחק הראשון והשני.

הסיפור

המשחק החדש מתרחש בדיוק לאחר סוף המשחק השלישי – לאחר ששמעו על נשק נאצי חדש,הצי המלכותי הבריטי שולח נושאת מטוסים לאי San Celini שבשליטת איטליה כדי לחקור. הנשק החדש מוכיח עצמו אפקטיבי כאשר הוא מטביע את הספינה, לכן, Karl Fairburne שלנו נשלח אל האי כדי להתנקש בגנרל Tobias Schmidt, יחד עם מספר פקידים נאצים שפיקדו על המתקפה וצילמו אותה והפיצו אותה כתעמולה צבאית. בהמשך הדרך, Fairburne מצטרף להנהגה הפרטיזנית המקומית, שאביה של מנהיגה נחטף על ידי הנאצים, כדי להפיל את ההנהגה הפאשיסטית באיים האיטלקים.

הסיפור עצמו מבטיח די הרבה, אבל אישית, הוא לא תפס אותי. בין משימות תצטרכו לדבר עם חבריכם למשימה, שיעזרו לקדם את הסיפור שמופיע בכמה סצנות מצוירות, שפשוט לא הצליחו להשאיר אותי מעוניין כדי לא ללחוץ על כפתור הדלג. יש המון מקומות בו הסיפור כן זורח, עם כמה קונפליקטים מעניינים, אבל רק אם תצליחו להתאפק ולא ללחוץ על כפתור הדלג.

המשחקיות

אם הסיפור שעמם גם אתכם, בטח תשמחו לדעת שהמשחקיות של המשחק פשוט מעולה. כמו כותרים אחרים בסדרה, המשחק הוא משחק יריות מגוף שלישי עם אלמנטים של התגנבות. כדי להצליח ולעבור את השלב תצטרכו לצלוף את דרככם על ידי הסחת דעת האויבים הנאצים, הטמנת פצצות במיקומים אסטרטגיים, הסוואת היריות שלכם על ידי רעשי הסביבה, ועוד המון דרכים יצירתיות כדי לא להתגלות על ידי החיילים הנאצים. למערכת של המשחק נוספה האפשרות להרוג את האויבים על ידי רסיסי פיצוצים והתקפות באמצעות סכין, שיוכלו לעזור לכם לתכנן קצת יותר טוב את מסע ההרג הבא שלכם. אבל זה לא הכל, גם האינטליגנציה המלאכותית של האויבים שלכם שופרה במשחק החדש – לאחר שתהרגו בשקט את אחד מחיילי האויב, חבריו יתחילו לחפש אחריו, ולאחר שימצאו את גופתו יכנסו למצב עירני קצת יותר, בו כל תנועה שלכם שהם יראו, תוכלו לגרום לזויהיכם המידי. את האינטליגנציה הזאת גם תוכלו לנצל, על ידי הטמנת מוקש בגופת החייל המת, כדי לפוצץ את כל מי שיתקרב לגופתו. עם כל זה, אויבי המשחק קיבלו עוד שדרוג בצורת דרגות – לכל חייל שתפגשו יש דרגה אחרת, מהטירונים הפשוטים ועד למפקדים הגדולים. דרגות אלו מעניקות סמכויות שונות לחיילי הפיקוד, ולאחר שתהרגו את מפקד הפלוגה שמולכם, יש סיכוי גדול שהחיילים שבפיקודו יחליטו לסוג, אך עם זאת תועלה רמת הקושי של השלב. הפעם, גם שלבי המשחק גדולים מתמיד, ומציגים לנו כפרים איטלקים ירוקים, הרים וחופים שנושקים זה לזה, ובפעם הראשונה בסדרה נוכל לצאת למשימות ליליות, בהן נצטרך לשמור על עצמנו בצל ובחושך כדי לא להתגלות על ידי האויב, עם מכניקה חדשה של אור וחושך שגרמו להרבה מצבים של מתח בזמן ההתגנבות. בכל שלב גם יש מספר משימות שלא תהיו חייבים לעשות אותם תקבלו דרך חבריכם למשימה, אך יעזרו לכם לקבל את 100 אחוזי ההשלמה של השלב, שכוללים מציאת חפצים נסתרים במהלך השלב (שלדעתי היו קצת יותר מידי מהם), הריגת רוב או כל החיילים במפה, ועוד מספר אתגרים נסתרים, אותם תקבלו במפורט בסוף השלב, כך שהכיף לא ייגמר.

וכמובן, זה לא משחק Sniper Elite ללא יריות רנטגן מטורפות, שיאפשרו לכם לראות לאחר (כמעט) כל הריגה קטלנית שלכם באיזה אזור בגוף של האויב פגעתם, אילו עצמות נשברו לו, ואילו איברים פנימיים התפוצצו לו. החלקים הקטלניים ביותר שאני אהבתי לראות מתפוצצים, הם המוח, הלב, הריאות, המעי הגס, ואיך לא, איזור המפשעה.

לבסוף, תוכלו להחליף את הנשקים ההתחלתיים שלכם ואת הציוד שתיקחו אתכם בהתחלת השלב על ידי רכישתם במסך הפתיחה, עם מטבע שתרוויחו לאחר כל שלב, בהתאם להתקדמות שלכם ולמשימות שבחרתם לעשות או לא לעשות. לכל נשק יש יתרונות וחסרונות משלו, כך שתצטרכו לבחור בהתאם לכשרונות שלכם, ולשלב עצמו.

כל המאפיינים האלו, יחד עם ההרגשה הקלאסית של הסדרה שכבר נחרטה במוחי, תורמת לכיף האדיר של המשחק, במיוחד כשבסופו (אם רכשתם את המשחק בהזמנה מוקדמת), תוכלו לירות בהיטלר בעצמו כמה פעמים שתרצו, בהחלט בונוס רציני.

ה-Multiplayer

אם חשבתם שתצטרכו "ללכת סולו" בהרפתקה הזאת, אל תדאגו, יש לכם הרבה מה לעשות גם עם החברים שלכם. תוכלו לצאת לקרב נגד החברים שלכם במצבים קלאסיים כמו Deathmatch ו-Team Deathmatch הפופולאריים, No Cross בו תצטרכו לצלוף אחד בשני מבלי לעבור את שני חלקי המפה השונים, Control בו תצטרכו לשלוט על נקודות שונות במפה בזמן שהקבוצה השניה מנסה לקחת אותן מכם, Team Distance King ו-Distance King בו תצטרכו לצלוף באויביכם מהמרחק הכי גדול שאפשר. אם תחליטו לפתוח משחק משלכם, תוכלו לשנות כל מיני דברים קטנים בהגדרות השונות של כל אחד מהמצבים, וכשיש הרבה אפשרויות, אפשר גם להגיד שיש הרבה כיף.

אבל לא באמת, לדעתי, ה-Multiplayer פשוט לא עובד. למרות שהקמפיין לשחקן יחיד היה מעולה מבחינתי, המצבים השונים פשוט לא היו מהנים בשבילי, בעיקר כשצריך להתחמק מהצלפים שכבר מכירים את כל המפות כמו כף היד שלהם, ויודעים בדיוק היכן להסתתר כדי שלא תוכלו להגיע אליהם.

חשוב גם להגיד שכל ההתקדמות שתעשו במהלך המצב לשחקן יחיד, תעבור גם ל-Multiplayer, ולמרות שאני חושב שזה רעיון ממש מגניב, זה אומר שתצטרכו לסיים קודם כל את הסיפור של המשחק כדי שיהיה לכם סיכוי מול השחקנים שפוקדים את השרתים של המשחק מידי יום. קצת חבל שמישהו יצלוף בכם ממרחק של מאתיים מטר, כשאתם יכולים לראות רק 60 מטר מולכם.

הגרפיקה והפסקול

הגרפיקה של המשחק מדהימה, ומציגה לנו מגוון רחב של אזורים שנראים כאילו נלקחו מתמונה ושולבו עם ציור מלא צבעים. אם נמאס לכם ממשחקי יריות מציאותיים שמשתמשים רק בגוונים של חום ואפור, Sniper Elite 4 נותן לכם את ההרגשה של להיות רמבו עם צבעים עשירים שמצליחים גם להראות מציאותיים, וגם להראות היטב. המודלים של האויבים ושל שאר הדמויות קצת לוקים בחסר בגרפיקה, אבל עדיין נראים מרשימים כמעט כמו הנופים המדהימים שתראו במהלך המשחק שלכם,  בנוסף לפירוט ולהשקעה הרבה שנעשו על החלקים הפנימיים של האויבים שתראו במהלך היריות המוצלחות שלכם – תוכלו לראות כל עצם וכל שריר בגופו של הנפגע, ולהנות מאפקט השבירה והפיצוץ של האיברים השונים בגופם. אם אתם נהנים מלראות נאצים נפגעים, המשחק הזה עושה זאת גם בצורה מציאותית, וגם בצורה מרשימה.

מבחינת הפסקול של המשחק, תוכלו למצוא מספר נעימות איטלקיות שאמנם לא תזכרו כל כך לאחר שתסיימו לשחק, אבל כן תוכלו להנות מהן בזמן המשחק שלכם. בין היתר יש את המנגינה העיקרית שתשמעו בכל פעם שתפתחו את המשחק, ששוב, תגרום לכם להרגיש כמו רמבו ולהתכונן לקרב. לדעתי, המנגינה העיקרית הזו קצת התחילה לחזור על עצמה בפעם העשירית, אבל אולי זה רק אני.

בשורה התחתונה, אמנם מדובר במשחק עם Multiplayer יחסית חלש, וסיפור שלא הכי סחף אותי אישית, כן מדובר במשחק עם משחקיות, גרפיקה ופסקול מטורפים שרק גרמו לי להתחנן להישאר כל הלילה לשחק בו, ובעיקר, לצלוף בנאצים.