כאורך הגלות – ביקורת הפרק הרביעי של Song of Horror

הפרק הרביעי של משחק האימה Song of Horror מוסיף כמה אפשרויות משחקיות חדשות והוא מפחיד יותר מקודמיו, אך הוא גם ארוך ומייגע

Song of Horror היה אחת ההבטחות הגדולות של ז'אנר האימה בשנים האחרונות. המשחקיות הייחודית שלו שמשתנה בהתאם למה שאתם עושים והעובדה שאתם צריכים להתחיל כל פרק מחדש כשכל הדמויות מתות, היו אמורות להיות נקודות המשיכה העיקריות שלו, אך בעיקר גרמו לו להיות חזרתי ומתסכל.

הפרק הרביעי מרגיש מעט שונה מהפרקים הקודמים. בעוד שהפרקים הקודמים היו קצרים יותר ולא ממש מפחידים, הפרק הרביעי מתרחש במנזרה המתפרק של הקדושה ססיליה, שנראה כמו מקום מפחיד במיוחד, ללא קשר ליישות העל-טבעית והזדונית ששוכנת בו, "הנוכחות", שרדפה גם אחרי מקומות ההתרחשות של הפרקים הקודמים. הפרק עצמו גם ארוך יותר בהשוואה לפרקים הקודמים, הוא אמנם לא מייגע כמותם, אבל הוא יכל להיות קצר יותר.

פרק זה מוסיף רק דמות חדשה אחת, הארכיאולוג ארנסט פיניגן, מה שנותן לשחקן את האפשרות להמשיך ולפתח את מערכת היחסים שלו עם הדמויות שהופיעו בפרקים קודמים. בהתחשב במנגנון המשחקיות שגורם למוות של דמויות להיות קבוע, יש מצב שישפך דם בסוף הפרק ויהיה אכפת לכם, בניגוד לפרקים שבו המוות סתם גרם לכם לתחושת תסכול.

אם כבר מדברים על מנגנון המשחקיות הזה, הוא מייגע בדיוק כמו בפרקים הקודמים. לשחקן יש רק אפשרות אחת לשחק עם כל אחת מהדמויות, צעד שגוי בודד יכול להוביל לכך שהדמות תמות ואם כל הדמויות מתות השחקן צריך להתחיל את כל הפרק מחדש.

בפרק הרביעי המפתחים ב-Protocol Games ניסו להציג חלקים נרחבים יותר מסיפור הרקע שעומד מאחורי היישות העל-טבעית, בעיקר בכל הנוגע לשיר המסתורי המדובר, שכל מי ששומע אותו נחטף בידי אותה היישות. הפרק הרביעי לא חושף את כל האמת שמאחורי השיר הזה, אבל הוא כן נותן לשחקן מספיק מידע כדי להרכיב את החלקים החסרים בפאזל.

המנזר גדול יותר ומרשים יותר מכל סביבות המשחק שהופיעו בפרקים הקודמים, החצרות הפתוחות והאזורים המגוונים שמרכיבים את המנזר תורמים לכך, מהאיקונוגרפיה הדתית של הכנסייה ועד מערות הקבורה התת-קרקעיות.

החידות, שהיו חלק הארי של הפרקים הקודמים, חוזרות גם בפרק הזה והן חסרות כל הגיון בדיוק כמו בכל משחק אימה שעליו Song of Horror מתבסס. המטרה אולי הייתה לעורר נוסטלגיה בקרב השחקן, אך התוצאה היא משחקיות מעייפת במיוחד.

פרק זה מוסיף גם צורה חדש ל"נוכחות". "הרקוויאם" הוא יצור דמוי רוח רפאים שנסחף אל תוך קיום ומחוצה לו בחצר המנזר, ונראה רק לשחקן דרך השתקפותו. משחק החתול והעכבר עם היצור הזה מספק תוספת נחמדה למשחקיות שהייתה חסרה בפרקים הקודמים.

האימה בפרק זה יותר מבוססת על "המציאות" מאשר בפרקים הקודמים, הקטעים המפחידים, המעטים למרבה הצער, מגיעים בעיקר מדברים "ממשיים" כמו המנזר המתפורר וגוויותיהם הנרקבות של תושביו הקודמים.

עוד לא ברור איך Song of Horror יסתיים, הפרק האחרון יגיע במרץ, אך הפרק הנוכחי עושה עבודה לא רע בלהכין את הקרקע לקראתו. כולי תקווה שפרק החמישי יצליח לתקן את המשחק ויגרום לשלם להיות גדול מסכום חלקיו.