הנה בא הבום – ביקורת ל"סוניק – הסרט"

סוניק הקיפוד עשה את דרכו בשיא המהירות סוף סוף למסכינו בסרט הלייב-אקשן הראשון שלו

סרטי משחקי וידאו תמיד היו עם סטיגמה של כשלון קופתי וביקורתי. למרות הצלחות כמו "מורטל קומבט" ו"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו", כשהסרט של מריו יצא לאקרנים ב-1993 הוא פחות או יותר הראה איך לא לעשות סרט משחקי וידאו והגדיר את הרעיון של סרטי משחקי וידאו ככשלון הוליוודי. אבל בשנים האחרונות, ראינו סוג של תחייה בז'אנר עם עיבודים כמו סדרת "קאסלווניה" של נטפליקס ו"הבלש פיקאצ'ו", האם "סוניק – הסרט" ימשיך את גל ההצלחה של הז'אנר? המשיכו לקרוא וגלו. 

הסרט פותח עם הלוגו של חברת SEGA מוצג עם משחקי החברה כמו הפתיח של Marvel וזה פשוט אדיר, וגורם לי לרצות לראות יקום סינמטי של החברה. 

אנחנו מקבלים הצצה לסצנת השיא של הסרט לפני שסוניק מקריין לנו את סיפור המקור שלו- רואים אותו בסביבה המוכרת שלו כשהוא ילד קטן ומגינה עליו ינשופית שמדריכה אותו להסתיר את כוחותיו כי אויבים ירצו לנצל אותו. במהלך בריחה מאיומים, סוניק מודרך על טבעות הזהב שלו והוא מגיע לעולמנו למצוא מחסה. 

עוברים הרבה שנים, הוא התרגל לכוכב שלנו וגר בעיירה קטנה בשם Green Hills (כמו השלב הראשון של המשחק), הוא עדיין חדש למנהגים שלנו אבל לא באותה רמה כמו הרבה סרטים של דמות מוזרה בכדור הארץ, למשל סרטי הדרדרסים הנוראים. אחרי תקרית קטנה ורגשית עבורו, סוניק נאלץ לנסות לשרוד ולהמלט עם עזרת דמותו של ג'יימס מרסדן משלטונות החוק ששכרו את דוקטור רובוטניק לתפוס אותו. 

דבר ראשון, בואו נדבר על הקיפוד שבחדר, סוניק. העיצוב המחודש שלו הוא נהדר, הוא נראה בסגנון הקלאסי שלו. הרבה כבוד ליוצרי הסרט שהקשיבו למעריצים ועיצבו מחדש את הדמות. הוא מרגיש כמו סוניק בתחילת דרכו, אבל אנחנו עדיין מקבלים מספר רגעים של הדמות המקורית כמו העובדה שהוא אכל נקניקיית צ'ילי ושהוא אומר "Go gotta fast". 

נראה שבכללי הסרט נעשה עם הרבה מודעות ואהבה למשחקים המוכרים עם איזכורים פה ושם של דמויות ומיקומים מהמשחקים המקוריים ואפילו זמן קצר בו שומעים את המוזיקה של אזור  Green Hills בעיבוד פסנתרי, ובזמן שישנם אנשים שיגידו שזה מאכזב שכל הסרט מתרחש בעולם האמיתי, זה ככל הנראה נעשה על מנת לחסוך בכסף על אפקטים ממוחשבים וזו לא הפעם הראשונה שסוניק היה בעולם האמיתי כמו שראינו במשחקי Sonic Adventure. 

לעזור לסוניק בדרך יש את מרסדן בתור טום שעושה עבודה טובה בתור השוטר החביב והחבר של סוניק, וישנן מספר פעמים שהאינטרקציה ביניהם נהדרת. מנגד יש לנו את ג'ים קארי בתור דוקטור רובוטניק וכצפוי, הוא החלק המבדר ביותר בסרט, תודות למוזרות המצחיקה שלו והאופן המוגזם שהוא משחק (מה שמתאים לנבל רובוטניק). באמת שיכולתי לצפות בסצנה של קארי רוקד ועושה שטויות בקראוון גם אם הייתה חצי מזמן ריצת הסרט, זה פשוט כיף לראות אותו משטטה שוב. 

אז כמו שזה נשמע, אפשר לחשוב שמדובר בסרט אדיר, אבל לא לגמרי נכון. התסריט עדיין מאוד קלישאי (הרבה מהאופן שסוניק זז לקוח מכותרים אחרים כמו האקס-מן), הדיאלוג מאוד צפוי, יש התעלמות טוטאלית מדברים שהוגדרו בתחילת הסרט וישנן פרסומות דחופות משום מקום, שככל הנראה נועדו למימון העיצוב מחדש. למרות שלי אישית הן לא הפריעו. אבל אם לוקחים את כל הבעיות האלו בתפיסה שמדובר בסרט ילדים (הוא הרי מדובב גם בעברית), אז יש לנו סרט מאוד כייפי שככל הנראה ילדים יהנו ממנו ויזכרו אותו לטובה. 

אבל גם אם אתם פשוט מעריצים של סוניק, אני חושב שמאוד תהנו ממנו תודות לקיפוד הכחול עצמו ולכל החיבורים להיסטוריה של הדמות, ואפילו העקיצה הקלה לכיוון של נינטנדו. 

מה שללא ספק עושה עבורי את הסרט, ואני בטוח עבור כל מעריץ שגדל על סוניק, אלו הסצנות הסופיות שמובילות אותנו ליקום המשחקים האמיתי של סוניק עם הדמויות המוכרות ולסרט המשך שככל הנראה יתעלה על סרט זה, אז אל תפספסו, כי מדובר בסצנת סוף כתוביות ששווה לראות. 

סיכום 

בתור גיימר שהמשחק הראשון שהוא אי פעם שיחק זה Sonic The Hedgehog על ה-Sega Master System, באתי עם ציפיות די נמוכות ל"סוניק – הסרט", בעיקר אחרי הטריילר הראשוני. אבל להפתעתי הרבה, קיבלנו סרט משחק וידאו מאוד מבדר עבור ילדים ומעריצים של הקיפוד של Sega. 

הדמויות מאוד מבדרות, בעיקר רובוטניק, האקשן טוב, האיזכורים של הכותר אדירים ואפשר להרגיש שיוצרי הסרט ממש השתדלו להביא למסך הגדול את סוניק בכל מגניבותו. הקיפוד הכחול של SEGA הגיח משום מקום והפציץ את המסך הגדול בצורה מפתיעה ומצליחה.