צעד וחצי קדימה – ביקורת לסרט ספייס ג'אם: אגדה חדשה

אגדת הכדורסל ממשיכה לדור הבא עם ספייס ג'אם: אגדה חדשה בכיכובו של לברון ג'יימס

במקרה וזו הביקורת הראשונה שלי שאתם קוראים, אני ילד של שנות התשעים, גדלתי על הרקולס וזינה, אריזה משפחתית וסדרת האנימציה של באטמן, אז זה די ברור ש"ספייס ג'אם" היה בין החוויות המרכזיות של ילדותי, כולל משחק המחשב האדיר שיצא עם הסרט.

אבל בזמן שרוב הבוגרים שבגילי יגידו שהסרט היה מדהים ובין הסרטים הטובים של שנות התשעים, אני יגיד שהוא היה סבבה מינוס. אל תשלפו את הקילשונים והלפידים עדיין! בזמנו מאוד אהבתי את הסרט ויש לו את אחד מפסי הקול הטובים של שנות התשעים אבל בהסתכלות היום, הסרט לא מחזיק באותה מידה כמו אז, בדיוק כמו הסרט הראשון של פוקימון. אז לא ציפיתי הרבה מ"ספייס ג'אם: אגדה חדשה" כשנחשף הטריילר הרשמי שלו, בגלל שבשונה מהרבה אנשים, לא מצאתי את הסרט המקורי "סרט מושלם". איך זה השפיע על החוויה שלי עם הסרט החדש? תמשיכו לקרוא וגלו.

הסרט פותח בדומה לסרט המקורי, עם כוכב הכדורסל שלנו (לברון ג'יימס במקום מייקל ג'ורדן) בילדותו בתחילת דרכו להיות כוכב על אחרי שהמאמן שלו מתעצבן עליו שהוא מבזבז זמן עם משחקי וידאו. אנחנו מיד חותכים למונטג' של שיאי הקריירה שלו עם מוזיקה ועריכה מגניבה, השיר לא קליט כמו Space Jam ולמען האמת ציפיתי לעיבוד מודרני לשיר של שנות התשעים, אבל אולי זה היה לטובה שלא עשו את זה, כי בזמן שהסרט מכיר בסרט המקורי, הוא לא בא לרכב על הנוסטלגיה שלו, הוא בא להיות "ספייס ג'אם" של דור האלפיים.

אנחנו קופצים קדימה, לברון עם משפחתו כשהוא דוחף את שני בניו להשתפר בכדורסל, אחד מהם מצליח אבל השני, דום, פחות מתעניין ויותר מעניין אותו משחקי וידאו ופיתוח של משחק כדורסל חדש, מה שמוביל לקושי של לברון עם הבן שלו וההבנה שמשחקי וידאו זו התשוקה שלו. רעיון קצת קלישאי בשביל סרט משפחתי, אפילו קצת מיושן, אבל די מתאים היום עם העלייה בפופולריות והחשיבות של תעשיית הגיימינג, ככה שאם יש הורים שעדיין באים לילדים שלהם שמבלים הרבה על המחשב בטענה שמחשב זה בזבוז זמן ושישקיעו בספורט, הסרט יעזור להרחבת האופקים שלהם קלות ולראות שבימינו יש עתיד בגיימינג.

לברון מקבל הזמנה מטעם Warner Brothers לפרזנטציה שתציע לו להיות הכוכב הבא שלהם בכל הכותרים הגדולים שלהם, כמו הארי פוטר, המטריקס וסרטי DC, רעיון שיצר האלגוריתם של החברה, אותו מגלם דון צ'ידל. אחרי שלברון מסרב ומעליב את האלגוריתם, הוא מחליט לחטוף את דום ולהכריח את לברון לשחק מולו במשחק הכדורסל שבנו פיתח. אבל כדי לעשות זאת, הוא צריך צוות והוא נשלח לכוכב הנשכח של הלוני טונס, שם הוא פוגש את באגס באני ומתחילים כל הצחוקים האמיתיים של הסרט.

משם יש את כל הבדיחות הקלאסיות של הלוני טונס, כולל ה-Fan Favorite של עונת ברווזים מול עונת ארנבים, ואנחנו מגלים שכל הלוני טונס עזבו את כוכב הטונס לכוכבים אחרים של Warner Brothers, ופה מגיעה המגניבות האמיתית של הסרט, בשימוש בכל הכותרים האחרים של החברה.

לברון ובאגס מבקרים בעולמות של המטריקס, של DC, של הארי פוטר, של קאסבלאנקה, של מקס הזועם ושל אוסטין פאוורס, כולם עם עיצובים ייחודיים ומגניבים וכוללים בדיחות מצחיקות רצח שעושות את הסרט שווה לצפייה גם לילדים וגם למבוגרים. אנחנו אפילו מקבלים הופעת אורח מפתיעה מריק ומורטי. זה מסחרי ברמות אבל לפחות נעשה במטרה לבדר.

אחרי שהם מרכיבים את הצוות שלהם, אנחנו מתחילים עם המשחק מול ה-Goon Squad, שמעוצבים מאוד ייחודית וברוח כוכבי NBA ו- WNBA עם קהל ענק של צופים ודמויות של Warner Brothers, או יותר נכון ניצבים שמנסים לחכות בצורה די טובה דמויות של Warner Brothers (החקיין של ארנולד שוורצנגר בתור מיסטר פריז היה די טוב), מה שמוביל את לברון ללמידת לקח, לאיחוד עם בנו ואקשן כדורסל/משחק וידאו מאוד מגניב.

הסרט גם מבצע מספר בדיחות ורגעי דרמה מפתיעים שלא ציפיתי ממנו, אבל ברגע שהם קרו, ידעתי לאן הם הולכים. בכל מקרה, קרדיט להם שהם יצאו קצת מחוץ לקופסא ולא שיחקו בטוח, בשונה מהסרט המקורי.

הדבר הנורא ביותר של הסרט היה המשחק- לברון שחקן נוראי ולא חביב בכלל, ואין לו כריזמה כמו מייקל ג'ורדן. כמו כן, אף שחקן אחר בסרט לא מצליח לתת הופעה מהנה כמו ביל מארי וויין נייט.

אז כן, הסרט עדיין ילדותי, קלישאי, ממוסחר ברמות ואפילו נדוש, אבל בואו נהיה רציניים, גם "ספייס ג'אם" המקורי היה ככה. שבו רגע לצפות בסרט שוב בלי משקפי נוסטלגיה, הסרט די נדוש וקרינג'י. גם פה יש את זה, אבל לפחות Warner Brothers מנצלים את המשאבים שיש להם ומנצלים את כל הכותרים שברשותם בשביל בדיחות, רפרנסים ולהלהיב את קהל הילדים שלהם שרגיל היום לקרוסאוברים כל שני וחמישי, וגם אם תסתכלו על הסרט בלי כל ה-Fan Service והופעות האורח, יש בו לא מעט נשמה וסיפור מעניין שמחבר בין אב לבנו, מאשר מייקל ג'ורדן שמנסה להבין שהוא גרוע בבייסבול וצריך לחזור לכדורסל. 

כן, הסרט הוא מסחרי ברמות מטורפות וזה פחות או יותר Warner Bros ב-meme הזה של אובמה נותן לעצמו מדליה, אבל אם אנחנו משווים לסרט המקורי, "ספייס ג'אם: אגדה חדשה" הוא סרט מצחיק יותר, מבדר יותר וכולל אפקטים ויזואלים נהדרים ששווה עבור ילדים בשביל כל ההומור ומשחקי הוידאו ושווה עבור מבוגרים בשביל כל הרפרנסים של חברת WB.

סיכום

"ספייס ג'אם: אגדה חדשה" הוא לא סרט משפחה ברמה גבוהה כמו "קדימה" ו"ראיה והדרקון האחרון", אבל בואו נהיה רציניים, גם "ספייס ג'אם" המקורי לא היה כמו "מולאן" ו"מלך האריות" שבזמנו.

אז מסתכלים על הסרט החדש לבד או בהשוואה לסרט הראשון, ולכן מדובר בסרט די משעשע עם הרבה רגעים מגניבים שיבדר אתכם ואת הילדים שלכם אפילו יותר לדעתי מהסרט המקורי ושווה חווית קולנוע משותפת.